היתה לי קריירה מדהימה, עם 1,010 שערים, 9 אליפויות, ו-8 גביעי מדינה. הייתי הקפטנית של נבחרת ישראל, ושחקנית כדורגל הנשים הטובה ביותר בכל הזמנים. זה לא דבר מובן מאליו ולא דבר פשוט. התחלתי לשחק רק בגיל 22, ובשום שלב לא ויתרתי על החלומות שלי. לא היה לי קל בחיים, לא מבחינת המשפחה ולא מבחינת החברים. גדלתי בנתניה, מקום עם פיתויים שליליים מאוד גדולים מבחינת פשע, סמים ואלימות - אני לא נתתי לחיים האלה לנצח אותי, ניצחתי את החיים כי החלטתי לבחור בדרך הנכונה.

 

עוד באון לייף:

 

כל החיים רציתי לשחק כדורגל

מכיתה א? חלמתי להיות שחקנית כדורגל, ואמרתי לעצמי שכך הולך להיות. באותה תקופה, כדורגל הנשים בישראל הוא מושג שלא קיים, סוג של מדבר ותחום שאף אחד לא מכיר. אמרתי לעצמי ששום דבר לא יעצור אותי, אם זה לא יהיה בישראל, זה יהיה בחו?ל. למזלי הגדול, הייתי הרבה יותר טובה מהבנים, הם היו בוחרים אותי די בהתחלה, אז לא היה לי את הפחד לשבת בצד. בסופו של דבר גם ככה הם אלה שישבו בצד ואני זאת ששיחקתי כל הזמן. לצערי לא היתה לי מסגרת שתקבל אותי והייתי צריכה לעשות הכל לבד. היום כשיש את ?אתנה?, הפרוייקט הלאומי לקידום נשים בספורט, זה נותן לכל ילדה את המסגרת הספורטיבית שהיא צריכה. גם בכדורגל, כדורסל, כדוריד ועוד. 

 

שום דבר לא יעצור אותי. אם זה לא יהיה בישראל, זה יהיה בחו?ל. סילבי ז?אן (צילום מסך)

 

כל הזמן אמרו לי ?זה ספורט של בנים?, ?רק גברים יכולים לשחק?, ?את לא יכולה?,  אבל לא ויתרתי. כל הזמן אמרתי לעצמי שאני אפתח את השערים של כדורגל הנשים כאן בישראל. לא משנה באיזה גיל, אני אפרוץ את זה ואהיה ראשונה. ואכן, זה מה שקרה. בגיל 22, בעונת 95-96, התחלתי לשחק כדורגל מקצועני בליגה הטובה בעולם, בנורווגיה. הם זכו באותה שנה באליפות העולם בכדורגל נשים, והיתה לי הזכות לשחק שם ארבע שנים, והייתי השחקנית הכי טובה וגם מלכת השערים של כל נורווגיה. דרך ההצלחה שלי בנורווגיה, התחילו להכיר את כדורגל הנשים בישראל. לאט לאט התחילו לגדול קבוצות כמו מכבי תל אביב, הפועל תל אביב, מכבי חולון ועוד, זה תהליך שקורה בהדרגה.

 

דרך ההצלחה שלי התחילו להכיר את כדורגל הנשים בארץ. סילבי ז?אן (צילום מסך)

 

כשההורים שלי נפטרו, קיבלתי החלטות אמיצות

בגיל 19 איבדתי את אמא שלי, היא נפטרה ממחלת הסרטן בידיים שלי. זאת היתה עבורי נקודת מפתח, בקלות יכולתי ליפול למקומות הכי חשוכים, אבל אמרתי לעצמי ?סילבי - עכשיו את הולכת להגשים את החלום שלך. כנגד כל הסיכויים, את הולכת לפרוץ את הכל?. אחרי ארבע וחצי שנים, סיימתי את הרפתקאה בנורווגיה, חזרתי לארץ לאחר פטירתו של אבי ממחלת הסרטן, וגם בנקודה הזאת יכלתי בקלות להרים ידיים ולוותר. אבל לא ויתרתי, כי אני אישה חזקה ולוחמת, והחלטתי שאני מנצחת את החיים וממשיכה עם כדורגל הנשים כאן בישראל. החלטתי שאני מפתחת אותו עד שיגיע למקומות הכי גבוהים, ומי יודע, אולי יום אחד אפילו נגיע למונדיאל.

 

אחרי כל הקריירה המפוארת שלי, שבה הבקעתי למעלה מ-1,000 שערים (רק אני ופלה חולקים את הכמות הזאת), ובמהלכה קיבלתי הרבה הצעות לשחק בכל מיני קבוצות ברחבי העולם, הלב שלי שייך לפה. לאחר שאבי נפטר, הייתי צריכה להיות פה ולהישאר עם המשפחה שלי, ואני רוצה לציין שאני עדיין שורדת, בלי להיכנס לפרטי פרטים, ועדיין הראש שלי עובד בלי הפסקה במטרה לחשוב ולהגשים את המטרות שלי, אם שרדתי תקופות כל כך קשות בחיים, מי אני שלא אגשים את כל החלומות שלי, וכמובן הרבה מעבר.

 

אימהות צריכות לראות את היופי בכדורגל

הורים בארץ לא נותנים לילדות הקטנות לשחק כדורגל. תמיד אמרו שזה גברי, יש לזה סטיגמה לא יפה, שזה עושה שרירים. אני אמרתי לעצמי, למה שלא נלך הפוך על הפוך, הקמתי קבוצת נשים מבוגרות, קראתי להם ?מאמא גול?. נתתי לאימהות לטעום קצת מטעם הכדורגל, שיבינו כמה כיף ללמוד וכמה כיף לשחק, ודרך הקבוצה הזאת, הן רואות שזה דבר יפה, כל ילדה יכולה לשחק כדורגל, זה כיף בשבילנו, ויותר אימהות מאפשרות לילדות שלהן לשחק כדורגל.

 

צפו בנאום המלא מתוך כנס הנערות ?יוצאות מהשורות? של און לייף בשיתוף עיריית בת-ם: