זה די פוליטיקלי קורקט, בחברה בה אני מסתובבת בימים אלה (ובעצם מאז הצבא, כי רוב החברים שלי הם עוד מאז) להודות שנורא בא לנו שהילדים יצאו כבר מהבית. אנחנו מוצאים את עצמנו בבית הקפה בשבתות בצהריים במפגש החודשי, מקטרים על הילדים, נפלאים ככל שיהיו, שסיימו צבא וחזרו (תודה לאל) מהטיול במזרח/בדרום אמריקה/בקוטב הצפוני (היה אחד כזה) ועכשיו מתחילים לחפש את דרכם בחיים.

 

עוד באון לייף:

 

למה אנחנו מקטרים? מאיפה אני אתחיל. נתחיל מזה שאנחנו הורים לשלושה ילדים. הבכורה שלנו בת 24, האמצעי בן 19 והקטנה בן 16. משפחה נורמטיבית, שנינו עובדים, הילדים גמרו בגרות (אחד בקושי, אבל העיקר שנגמר), עשו צבא יחסית מעניין, גרים במרכז הארץ, דירה בת 5 חדרים ושום חיה לא נכנסה מעולם אליי הביתה וגם לא תיכנס. עד כאן התקציר.

 

כשאנחנו הגענו לגיל עשרים ומשהו, אני זוכרת שכל מה שרציתי היה לעוף מהבית. ספרתי את הדקות עד שנגמר השירות, לקחתי את המיטלטלין העלובים שהיו לי (היו בעיקר תקליטים) ועברתי לגור בשכירות עם חברה טובה ברמת גן. עבדנו שנה וחצי, חסכתי קצת כסף, הלכתי ללמוד, ומשם – החיים התגלגלו כמו שרק החיים יודעים להתגלגל.

מצאנו עבודה, התאהבנו, התחתנו, נולדו ילדים, והיה לנו ברור שגלגל הטבע יחזור גם אל ילדינו ושבגיל 21 הם יספרו את השניות והדקות עד שיוכלו לעוף מהבית, לחיים מלאי עצמאות וחופש ופוטנציאל (ושם גם יוכלו לעשן דברים שבבית אני מריחה בקלות).

 

אני, מה רע לי בבית?

אבל לא. הם ממש לא ממהרים. זה לא שהם לא ממהרים. הם חרדים מהיום בו נדחוף אותם החוצה. היום הזה בחיים לא יגיע, אגב, כל עוד זה תלוי באבא של הילדים. מיום היוולדם הוא הסכים לכל דבר שהם ביקשו, גם אם לא הביעו את הרצון מפורשות. מבחינתו – הם יחיו אתנו עד שיבה טובה, ויצפו אתו בכל משחקי הכדורסל האפשריים עד תום עידננו. ואני? חולמת כבר שלוש שנים על מה שאני אעשה עם החדר של הגדולה בשנייה שהיא תארוז מזוודה ותזמין מובילים שייקחו את המיטה והשולחן והארון שלה למקום אחר. לא שאני לא חרדה מהרגע שבו היא תעזוב, אבל יש גם צדדים חיוביים במקום שמתפנה. קראו לי כרישת נדל"ן חסרת לב, לא אכפת לי.

 

 

בלי להישמע כפוית טובה, כי האמת שהכל באשמתי – אבל אחרי שניתחתי את נושאי השיחה בקפה הפרלמנטי שלנו השבוע, הבנתי שהבעיה חובקת עולם. הילדים פשוט לא רוצים לצאת מהבית. חלקם מסיבות מוצדקות, וחלקם מסיבות הרבה פחות מוצדקות. המוצדקות: שכר הדירה המטורף שהם יצטרכו לשלם בכל מקום שיבחרו (עם שותף, עם שניים, עם עשרה) ויוקר המחייה באופן כללי שלא ישאיר להם גרוש על התחת גם אם הם ימצאו עבודה בחצי משרה או אפילו משרה שלמה. אני לא מדברת אפילו על קניית רכב או אחזקה שלו. הצחקתם אותי.

 

הסיבות הפחות מוצדקות הן אלה שמרגיזות אותי: כמה נוח זה להגיע הביתה, לזרוק את הבגדים בכביסה, לפתוח את המקרר ולראות שיש אוכל שמחכה לך, את החדר עדיין מנקים ומסדרים לך, האוטו המשפחתי (אחד מהשניים) זמין לך מתי שאת צריכה, בעיקר בשישבת ושום הוצאה אינה מוכרת. הכל מוכר והכל עלינו. מתוך זה אני גם גוזרת תובנה נוספת, הואיל והמחקר שעשיתי בשבת היה אמפירי לחלוטין: זה לא רק מפונקות, זו עצלנות פיזית ומחשבתית. איכשהו הצלחנו לגדל פה דור של ילדים שלא ממש יודעים איך לדאוג לעצמם, כי אנחנו טרחנו ורפרפנו מעליהם בלי סוף. חלקם לא יודעים לשטוף רצפה כמו שצריך או לשטוף כלים, חלקם לא ממש יודעים לקפל את הבגדים של עצמם, חלקם לא ממש יודעים כמה כסף יש להם בחשבון הבנק (אם בכלל), כמה עולה שקית חלב או כמה הם משלמים על הסלולרי שלהם. רובם לא באמת יודעים מה זה ביטוח לאומי, מה זה מס הכנסה, מה זה ביטוח בריאות (רגיל, משלים, פרטי) ובאופן כללי הם מעדיפים לא לדעת, לדעתי, ולא לתכנן שומדבר לגבי העתיד. מה הבעיה לזרום, כל עוד ההורים שלך נותנים לך?

 

------------------------------------------------------------------------------------

סהר אביב – אנליסטית ב"פסגות":

שלום יעל,

כולנו רוצים לחיות את החיים בלי דאגות ובו בזמן גם להיות מסודרים כלכלית. אולם, גם את וגם אני יודעות שלצערנו הדברים קצת יותר מורכבים מזה. הילדים שלך, צעירים ככל שיהיו, צריכים להסתכל צעד אחד קדימה, לתכנן את עתידם הכלכלי ובו בזמן להימנע מטעויות פיננסיות שבעתיד עלולות לעלות להם לא מעט כסף.

 לכן, אפרוש בפנייך כמה עצות פיננסיות שעשויות לעזור לילדייך בהמשך:

לחסוך מגיל צעיר

היציאה לפנסיה אומנם נראית לילדייך רחוקה מאוד, אך חשוב להבין שככל שיתחילו לחסוך בגיל צעיר יותר, כך יצליחו לצבור סכומים גדולים יותר עד היציאה לגמלאות. לשם ההשוואה – צעיר עם שכר ממוצע במשק שהתחיל לחסוך בגיל 25 יחסוך כ-350 אלף ? יותר מחברו המשתכר כמוהו, שהחל לחסוך בגיל 30 (בהנחה שגיל הפרישה עומד על 62 והריבית עומדת על 4% בשנה). מדובר בהבדל משמעותי למדי ולכן חשוב שתאיצי בילדייך להתחיל לעבוד בגיל מוקדם ככל האפשר. אם הם טרם נכנסו למעגל העבודה הם יכולים להפריש באופן עצמאי לקרן פנסיה שיפתחו ביזמתם. בעתיד, כשיתחילו  לעבוד במקום עבודה מסודר, סביר שסכום ההפרשה יגדל.

 

לא למשוך את כספי הפיצויים 

מטבעם של דברים, יגיע היום בו ילדיך ימצאו את הכיוון המקצועי שלהם (ברור - אחרי שטיילו, חוו ואחרי שלמדו תואר בלטינית קדומה). בתחילת דרכם, ייתכן ותצטרכי להזהיר אותם מפני טעות פיננסית נפוצה שעובדים רבים נוטים לעשות - משיכת כספי הפיצויים. לעתים המשיכה מתבצעת אף ללא צורך מידי בכספים, אלא רק לאור העובדה כי הם זמינים עקב עזיבת מקום העבודה. אין ספק שהפיתוי למשוך את כספי הפיצויים גדול, אבל חשוב להבין שמדובר בצעד בלתי הפיך מאחר ובמקרים מסוימים סכומים אלו עשויים להגיע למחצית מסך החיסכון הנצבר לגיל הפרישה. לכן ,יש לשקול את השארת כספי הפיצויים בחסכון הפנסיוני לטובת הקצבה החודשית שתתקבל בעת היציאה לפנסיה. כמו כן, ניתן לפנות לפתרון חלופי כמו משיכה חלקית של הכספים.

 

לחסוך בהתאם למשכורת "האמיתית"

שכרם של עובדים רבים במשק מורכב משכר בסיס, לצד תוספות שונות כמו עמלות, ובונוסים. אולם, ברוב המקרים האלה, התוספות האלה אינן מבוטחות. כלומר, הסכום המופרש לטובת החיסכון הפנסיוני מופרש אך ורק משכר הבסיס, והמשמעות היא, שיעור חסכון קטן יותר לטובת הפנסיה, שעשוי לגרור בסופו של לירידה ברמת החיים בעת הפרישה. מה אפשר לעשות? חשוב לבדוק את גובה השכר בתלוש ביחס לשכר הבסיס ובמידה וקיימת הכנסה נוספת מעבר לשכר הבסיס, ניתן להפקיד באופן יזום כספים נוספים לטובת החיסכון הפנסיוני. כמו כן, תמיד אפשר להיוועץ עם גורם מקצועי בתחום הפנסיה או המיסוי.

 

להניח לקרן ההשתלמות

לצד קרן הפנסיה, ישנם עובדים במשק שנהנים בנוסף גם מקרן השתלמות אשר מאפשרת להם שימוש בכספים לאחר שש שנים ממועד ההפקדה הראשונה. נכון, מאד מפתה למשוך את הכספים האלה מיד  כשהם משתחררים, הרי תמיד יש משהו שבדיוק רצינו לקנות. אבל, מכיוון שלקרן השתלמות הטבות ייחודיות כמו פטור ממס על הפקדת המעסיק ופטור ממס רווחי הון עד תקרה מסוימת (בניגוד למכשירי חסכון אחרים) שווה להניח למכשיר זה להמשיך ולצבור כספים.  אם בכל זאת התעורר צורך דחוף בכסף, הרי  שכדאי לבדוק חלופות כמו לקיחת הלוואה מהקרן עצמה בתנאים אטרקטיביים תוך שמירה על יתרונות המכשיר או לבצע משיכה חלקית בהתאם לצורך.

 

***סהר אביב היא אנליסטית בפסגות בית השקעות. האמור לעיל הינו מידע כללי בלבד המסופק כשירות על ידי פסגות ואינו מהווה תחליף לייעוץ/שיווק השקעות/פנסיוני אישי המתחשב בצרכים ובנתונים האישיים של כל אדם ו/או הצעה לרכישת ניירות ערך ו/או נכסים פיננסיים. פסגות עוסק בשיווק השקעות ובשיווק פנסיוני (ולא בייעוץ) ולו זיקה לנכסים המנוהלים על ידו.