על הגדרה עצמית

עינב ברר: בגיל 22 לא ידעתי מי ומה אני והחלטתי לפתוח עסק למגבונים לחים. פרצתי את עולם המסעדות ועם הזמן החיים התפתחו. היום, 22 שנה אחרי, אנחנו עם 200 עובדים, מייצרים במפעל ליד קריית שמונה חיתולים שמתחרים בענקיות הגדולות בתחום. אנחנו מגלגלים מחזור של כמעט 200 מיליון. הדרך היא העשייה.

 

אווה מדז'יבוז': נולדתי באוקראינה, אבי איגור ז"ל היה אח. אמי, שתחיה, היא מורה. גדלתי בראשון לציון, לא קל לגדול בשם אווה מדז'יבוז' ולכן, כנראה, כבר אז קיבלתי את ההחלטה שאני הולכת לשנות את המציאות. הלכתי ללמוד ראיית חשבון כי הבנתי שזה מקצוע טוב, התחלתי קריירה במס הכנסה ולאחר מכן עברתי למגזר הפרטי. גדלתי אט אט בתחום התקשורת שהוא תחום יצרי, מסעיר, מלא אגו וגברי. ב-16 שנים האחרונות עבדתי במגזר הפרטי בתפקידים שונים בקשת ובמעריב. לפני כמה שנים החלטתי לדאוג לאינטרס הציבורי ולפני 5 חודשים נכנסתי לתפקיד יו"ר מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, יש הרבה מה לעשות ולשנות לתרום. כשאני אהיה גדולה אני מקווה שיהיה לי מעון לכלבים עזובים.

 

סול צבי: לפני 7 חודשים הפכתי לאמא. מעבר לכך שאני יזמית ומנכ"לית, אני גם זמרת יוצרת ששוקדת כרגע על האלבום השני. בנוסף, חשוב לספר שאני מחלוצי תחום אבטחת המידע בישראל, המקימה של התחום הזה במיקרוסופט ישראל ומשם עברתי למיקרוסופט העולמית. חזרתי לכאן כי העשייה בישראל הרבה יותר מורגשת ובשביל זה אני כאן, כדי לבנות ולעשות.

 

על ההחלטה הכי חשובה בחיים

עינב ברר: ההחלטה הכי גדולה מבחינתי הייתה להפסיק להיות בידיים של שני לקוחות גדולים. אסור להתמקד בלקוח אחד או שניים אלא להקים עסקים שמדברים עם כולם, לדבר עם הצרכן זה הכוח הכי חזק למרות שזה קשה יותר ועולה יותר בהתחלה, אבל בסוף זה שווה. כשיש שווקים לא תחרותיים, הצרכן לא נהנה מהתחרות האמיתית.

 

אווה מדז'יבוז': התחלתי את הדרך במס הכנסה והתמחיתי שם, התקדמתי בצורה די מטאורית ובגיל 27 הפכתי לאישה הראשונה שמונתה לרכזת חוליית חברות ואז קיבלתי קביעות. יכולתי להיות שם בשקט עד הפנסיה. אז התמודדתי על התפקיד הבא שזה התפקיד שהכי רציתי בחיים ומי שזכה בו היה גבר שלא היו לו את הנתונים המתאימים - לא ניסיון ולא הישגים ברזומה - אבל בכל זאת הוא קיבל את התפקיד. התגובה שלי הייתה שלמרות הקביעות והנוחות אני עוזבת. לקראת גיל 30 עברתי לניהול ופיתוח עסקי בשוק הפרטי ומשם הגעתי לרדיו תל אביב. זה מעבר מאוד לא מסורתי ממס הכנסה. אני ממליצה לכל אחת לעמוד על העקרונות שלה.

 

סול צבי: העידן הזה מאפשר לנו להמציא את עצמנו מחדש שוב ושוב, הציפיות של ההורים שלנו מאיתנו היו ללכת בדרך אחת קבועה לאורך זמן. אחד הדברים שהדור שלנו לימד אותי הוא שאפשר להיות כמה וכמה דברים בבת אחת, אפשר להחזיק בכמה חלומות, לשלב בין מוזיקה להייטק, אמנות ועשייה נוספת. היה לי הכל אבל החלטתי ללמוד תחום חדש שאני לא מבינה בו דבר ולהקים אותו בארץ.

 

על הכישלון

עינב ברר: הצרכן מעמיד את המוצר שלי - החיתול - לבדיקה 5 פעמים ביום, אפילו בהייטק אין דבר כזה. הקמתי צוות שירות לקוחות כי האמנתי שאנחנו צריכים כל הזמן להסביר למה אנחנו טובים ולמה צריך לנסות אותו, ואמרנו שכל מי שיתקשר להתלונן על פגם, נהפוך את הכישלון הזה להצלחה. ואני מודה לאותם אנשים שמתקשרים בבוקר, לכל המתלוננים, כי כל תלונה שלהם מייצגת 10-20 אנשים שלא מתלוננים.. יש המון טעויות שעשיתי בדרך, ואני משלמת לבד על הטעויות שלי ושל העובדים שלי. אני חושבת שזו הדרך להצליח.

 

אווה מדז'יבוז': אחד הבוסים שלי התחיל להרגיש קצת איום ממני, והטעות שעשיתי הייתה לשחק לידיים שלו. נתתי לאגו שלי קצת להשתלט עליי וזה משהו שאנחנו כנשים מנהלות אמורות לשלוט בו קצת יותר. נתתי לו להראות לי את הדרך החוצה למרות שמאוד אהבתי את העבודה שלי, התפטרתי, וזה זעזע את עולמי והכאיב לי. ואז החלטתי לקחת פאוזה, רזיתי 50 קילו, עשיתי ספורט, נשמתי עמוק והחלטתי שזה יעשה אותי אדם טוב יותר, מנהלת טובה יותר. מצאתי את האתגר הבא שהיה לי לא פחות ממדהים.

 

על העובדים

סול צבי: הדבר הכי חשוב בארגון זה כוח אדם. צריך להזיז את האגו הצידה ולתת את הבמה לאחרים. כמנכ"לית, הדבר הראשון שלמדתי זה לזוז מהטופ ולתת לאנשים היצירתיים שבחרתי להתבטא, אחרת החברה לא הייתה מצליחה.

 

אווה מדז'יבוז': העובדים לא מתייחסים למי שעומד בראש גם כבנאדם, רוב העובדים לא חושבים שגם למנכ"ל יכול גם להיות חרא של יום או סתם עצוב או חסר מצב רוח, זה לא קיים פשוט וזה בסדר. התפקיד שלי הוא להכיל, להבין ולגבות, אני חושבת שגיבוי זה מרכזי. כשהייתי מנכ"לית רדיו תל אביב עבדתי עם שי (גולדשטיין) ודרור (רפאל) שהיו פרובוקטורים מאוד ידועים והם מאוד פחדו ממני, אחרת אי אפשר היה לשלוט בהם. הם דיברו בשידור וטרחו להסתכל עליי כדי לראות שאני לא מתעצבנת. יום אחד הם התקשרו לאיתמר בן גביר והבת שלו, בת 12, ענתה לטלפון. לילדים עד גיל 14 אסור לדבר עם התקשורת בלי הסכמת ונוכחות הורים. ידעתי שהם עוברים על החוק וכמובן שמאחורי הקלעים נכנסתי בהם. אבל כשאיתמר בן גביר תבע אותנו, נתתי להם גיבוי מוחלט, הן בבית משפט והן בתקשורת. גם שילמתי על הפשרה שהושגה ואני מאמינה שזו הדרך הנכונה.

 

עינב ברר: שקיפות זה הכלי שאני הכי ממליצה עליו, ראשית עם העובדים שלך שהם חלק מהעסק ומהמשפחה, מבחינתי הם האנשים הכי חשובים שצריכים לדעת את הדברים הטובים והרעים, בזמן אמיתי ולא אחרי. אני מאוד משתדלת לנהל הרבה שיחות כי הרבה פעמים עובד יודע לפתור בעיה שאנחנו הופכים עליה עולמות ומשלמים ערימות של כסף, ואם רק היינו נותנים לאותו עובד לדבר הוא היה מביא את הפתרון. אני מרגישה שיש לי יתרון שאני אישה כי אין לי את הקטע של אגו בכלל, לא מעניין אותי על שם מי ההצלחה.

 

על ההצלחה

סול צבי: הצלחה היא משהו גם חברתי וגם סובייקטיבי. הסביבה היא זו שמכתיבה לנו מהי הצלחה כלכלית, אקדמית והיא משתנה בין חברה לחברה. ויש הצלחות סובייקטיביות, יעדים שאנחנו שמים לעצמנו, אם זה לרדת במשקל או לרוץ מרתון או כל דבר, תגדירו לכן את המטרות שלכן ונסו לא להכתיב את ההצלחות שלכן לא על ידי סביבה אלא באמצעות פרמטרים שלכן.

 

אווה מדז'יבוז': אומרים שאושר זה אוסף של רגעים, אז הצלחה זה בעצם רגע כזה שאת מצליחה ואת משנה ותורמת ומזיזה  דברים ויוצרת... זה רגע של סיפוק.

 

עינב ברר: קודם כל להשיג את היעדים שהצבנו לעצמנו. כל יום אני קמה ומציבה לי יעדים לאותו היום. מבחינתי הצלחה זה לא יעד אחד ספציפי אלא משהו שצריך לעבוד עליו כל הזמן. המסר הכי גדול שלי זה לא להסתנוור מהצלחה אלא להמשיך הלאה. מה שהיום הוא הצלחה, מחר הוא פאסה. השוק התחרותי מחייב לחדש ולחשוב קדימה.