אני רוצה להעלות מחשבות על האופן שבו מילים יוצרות מציאות, ובאופן יותר ספציפי על הקשר בין לשון ושפה לרגש. אפתח בסיפור קטן. חברה שלי שעובדת בתעשיית הקולנוע לקחה את בתה הקטנה לאתר צילומים של סרט שביימה. היא שקעה בענייניה, הילדה משוטטת באתר, ואז בלי סיבה ידועה פנס תאורה נופל ומתרסק ברעש גדול ליד הילדה. חברתי רצה לילדה ובעודה מחבקת אותה, היא אומרת לה "בטח פחדת נורא קטנה שלי". הילדה הישירה מבט ואמרה "את טועה, בכלל לא פחדתי, רק נבהלתי". בעיניי זה סיפור משמח, כי נראה לי שהילדה הזו שאני מאוד מחבבת מסוגלת להבדיל בין בהלה לפחד, תהיה בסדר בהמשך החיים.

 

עוד באון לייף:

 

 

הקשר בין שפה לרגש והיכולת לדייק עוזרים קודם כל לנו להיות בהירות לעצמנו. כשבנותיי היו בגיל של הילדה הזו ניהלתי מלחמה נגד שתי מילים: דיכאון וטראומה. אולי תאמרו שאני קשה קצת אבל לא יכולתי להבליג על משפט כמו "אימא יש לי טראומה משיעור ביולוגיה". טראומה ודיכאון הם מושגים קליניים עם שורה של תסמינים, אבל מי שמתרשם מהשיח הציבורי רואה אנשים שמעידים שהם שרויים בדיכאון או טראומה. לאן נעלמו מילים כמו עצב, דכדוך, צער, תוגה או חס ושלום – יגון?

 

חולי נוסף שנפוץ אצלנו הוא חרדה – כמעט כולם בחרדה, כל דבר מעורר חרדה. אנחנו חרדים ואולי בצדק מפני הפצצה האיראנית אבל אין לנו מילים נוספות- אימה, פחד, זוועה ופלצות- הכל הוא רק חרדה. לא אומר שאני חרדה אבל אני חוששת בהחלט מהתוהו ובוהו בין חוסר היכולת להבחין בין רגשות שונים. אני מתכוונת לתוהו ובוהו פנימי. מילים מסדרות את המציאות, הפנימית הנפשית והחיצונית, מילים עושות יותר מזה, הן יוצרות מציאות באמצעות הסדר שלהן. בבהלה מטפלים בדרך שונה מדיכאון, גורלו של המדוכדך שונה מגורלו של מי שנפשו דלפה מתוגה כלשון תהילים.

 

לא רק שהתקשורת שלנו עם הזולת נפגעת, המנעד הרגשי שלנו עצמו נפגע. אין חיי נפש שאין בהם מנעד, תרבות שאין בה דקויות היא צרה צרורה. מכאן שעושר לשוני הוא לא עניין חיצוני של יופי, כשאדם מדבר יפה הוא מאשר לנו להתמודד עם התוהו שנקרא מציאות, לדייק באבחון ובתגובה, בהבדל שבין נבהלתי לבין פחדתי לבין אני בחרדה. לא כל דבר הוא מדהים ומהמם או כמו שאומרים היום מדאים ומאמם. מציאות שבה בגלל תספורת אנחנו באבל או בהלם, היא בעייתית מאוד. אנחנו פחות ופחות מסוגלות להבדיל בין דברים, לתקשורת כתובה עם הזולת.

 

המילים שאנחנו בוחרות מציירות לנו את המציאות, יוצרות אותה, בחירה נכונה של מילים היא תמיד קריטית, הן הכלי המרכזי שלנו לניהול המציאות.