רובכם מכירים אותי מהתקשורת, אבל אני רוצה להזכיר לכם מי אני, על רגל אחת. הדלקתי משואה השנה, זה היה מטורף לגמרי. התקשרו אליי הביתה ואמרו לי "נבחרת לטקס המרכזי בהר הרצל, יום העצמאות", ואמרתי מה פתאום? זה לזקנים. מסתבר שבכל זאת הלכתי, אני בת 47, זה כנראה מסתדר. ואני אגיד לכם דבר אחד: אני ממליצה. אם מתקשרים אליכם בתשע בערב ומבקשים שתדליקו משואה, תגידו כן, זו סך הכל אחלה חוויה.

 

חוץ ממשואות אני בעיקר מרצה על בסיס יומי, אני מנטורית, הבמה היא מקום טוב בשבילי, ככה אני קצת גבוהה. אני כותבת ספרים, משתדלת לכתוב רבי מכר, זה הרבה יותר משתלם. אני גם ספורטאית פרא-אולימפית, שמייצגת את מדינת ישראל באולימפיאדות מיוחדות. אני מתאמנת לקראת ריו ועובדת קשה בשביל זה, מתאמנת בקייאק אולימפי - פשוט ספורט מדהים.

 

יש לי מקצוע אמיתי. אני אמא לבן בן 13 ובת בת 5 ואני נהנית מכל רגע. אני באמת אדם מאושר. גדלתי בצרפת שזו התחלה לא משהו, להורים ניצולי שואה, קרים, אלימים, שזה גם לא משהו. אבל מגיל קטן החלטתי שאני כאן לטוב, ומה שיש - זה טוב.

 

מתכוננת לריו בכל הכוח, פסקל ברקוביץ'. צילום: בני גם זו לטובה

 

אספר לכם סיפור קטן מלפני יומיים. עשיתי בדיקת עיניים, כי אני לא רואה טוב מקרוב. והאופטיקאי אמר לי, פסקל, את לא רואה כלום. אמרתי, אני יודעת. הוא אמר לא, לא, את גם לא רואה מרחוק. זה אומר שיש לי צילינדר חזק מאוד בעין ימין וגם משמאל, זה אומר שמגיל קטן אני רואה הכל בעולם הזה מטושטש. ולא ידעתי. כי אני החלטתי שמה שאני רואה הוא לטובה והכל טוב.

 

יום אחד חברה שלי אמרה לי, פסקל, את כל החסרונות שלך את הופכת ליתרונות. את קטנה ואת חושבת שזה יתרון, במטוס בכל מושב את יכולה לישון, את בולטת גם בלי איפור, ואני מתולתלת. חברה שלי אמרה תסדרי את השיער לפני את עולה לבמה – אין לסדר את השיער שלי, ככה נולדתי, ככה זה.

 

מה שרציתי להגיד לכם זה שהכל עניין של גישה, איך אנחנו מחליטות שדברים ייראו, ויכולות לעשות את זה כמו שאנחנו רוצות שזה ייראה. זה ממש שם. להיות אישה זה יתרון, ראיתם פעם גבר מתמודד עם גידול שתי ילדות כמוני? אנחנו צריכות פשוט לבקש, ולקחת, את מה שמגיע לנו, ונהיה מאושרות.

 

 

לכל הדיווחים והכתבות מוועידת "נשים, שכר וקריירה" של שוות ערך ואון לייף.

 

לכל התמונות מהוועידה - לחצו כאן.