כל ילד שנוסף למשפחה גורם לאמו לחוש שאפשרויות הקידום וההתפתחות שלה בקריירה הולכות ומצטמצמות. כך עולה ממחקר חדש שבחן כיצד מתייחסים אמהות ואבות לקריירה שלהם ולאפשרויות הקידום המקצועי והעלייה בדרגה – כתוצאה מהצטרפותו של ילד נוסף למשפחה. בניגוד לנשים, המרגישות כי חלון ההזדמנויות שלהן בעבודה הולך ונסגר ככל שיש להן יותר ילדים, גברים חשים בדיוק ההיפך. 

עוד ב-OnLife:

 

מהמחקר עולה שהם דווקא מעריכים שפוטנציאל ההתקדמות שלהם בעבודה גדל ביחס ישיר ככל שהמשפחה שלהם גדלה. נתונים קיימים על אפליית אמהות בשוק העבודה – מאשש את ההערכות עגומות אלו. המחקר בדק והשווה עמדות של נשים וגברים ביחס לקריירה שלהם עוד בטרם הפכו להורים וגילה כי בני שני המינים היו בעמדות דומות בנוגע לאפשרויות הקידום והמוטיבציה להתפתחות במקום העבודה.  82% מקרב הגברים ומקרב הנשים הביעו שאיפה לקידום מקצועי.

כשהילד הראשון הגיע, הלך השוויון

 

נשים ראו את ההזדמנויות שלהן במקום העבודה פחותות הרבה יותר ברגע שהפכו לאמהות. בעוד 78% מהנשים ללא ילדים שהשתתפו בסקר האמינו כי הן יכולות להתקדם ולהתפתח במקום העבודה, רק 74% מקרב האמהות לילד אחד ו-70% מהאמהות לשני ילדים ויותר חשו כי יש להן מקום להתפתח ולהתקדם בקריירה המקצועית.

אבות וטוב להם

רק 69% מהגברים ללא ילדים השיבו כי הם רואים הזדמנויות לקידום והתפתחות במקום העבודה שלהם. זאת, לעומת 77% מקרב האבות שהשיבו כך ו-80% מקרב האבות לשני ילדים ויותר. לדברי ד"ר דוד סונינו, יועץ בתחום הניהול ומומחה בתחום ההתנהגות הכלכלית של פרטים וארגונים, התגובה של הגברים שהשתתפו במחקר צפוייה וברורה מאליה.

 

"עם כל ילד שמצטרף למשפחה גדלה האחריות של הגבר כמפרנס. לעיתים קרובות רמת ההכנסה של האישה- האם יורדת. זה מגדיל את המחוייבות שמוטלת על האב. .לא צריך מחקר כדי לראות את זה...ככל שיש יותר ילדים במשפחה והכנסת האישה קטנה, גדלה אחריותו האישית של הגבר כמפרנס ובהתאמה גדלה גם היכולת שלו לנסות למצות את ההתקדמות במקום העבודה" 

 

ד"ר רונית קרק, פסיכולוגית ויועצת ארגונית מהמחלקה לפסיכולוגיה והתכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת בר אילן, אומרת כי הממצאים אינם בגדר הפתעה. לדבריה, המשק בנוי על המסר שעובד אידיאלי הוא מי שמשקיע הרבה שעות עבודה ביום והדרישה ממנהלים ועובדים להיות זמינים עולה ועולה. "התשובות של הנשים בסקר מעידות יותר מכל על הפנמה והסכמה עם חוקי המשחק האלה. הנשים פשוט מכיילות את הציפיות שלהן לפי מה שהן יודעת שאפשרי. כל עוד ישלטו הנורמות הבסיסיות שמכתיב העולם הגברי לפיו העבודה גולשת גם אל שעות הפנאי- התמונה לא תשתנה" , היא צופה.

ומה בארץ?

בישראל,אומרת ד"ר קרק, הנתונים די דומים למה שעולה מהמחקר של מקנזי. נכון שאנחנו חיים בחברה שמעודדת משפחתיות הרבה יותר מאשר באירופה ובארה"ב, היא אומרת, אך עדיין "אפשר למצוא נשים בתפקידי ניהול בכירים עם שניים, שלושה, וארבעה ילדים. זו תופעה שכמעט ולא נמצא באירופה".

 

עם זאת, אין לנו במה להתבשם, היא אומרת. לדבריה, "אין בארץ התחשבות בנשים שצריכות ללהטט בין גידול הילדים ופיתוח הקריירה. וכשמשווים בין נשים ישראליות שמנהלות קריירה ומחזיקות במשרות בכירות נראה בבירור כי הן יודעות לנהל מו"מ טוב יותר על שעות עבודה שלהן בהשוואה לקולגות שלהן מעבר לים".

 

שלי, יועצת משפטית בחברה המונה כ 200 עובדים ואמא ל 3 (בגילאי 10,7,3) מזדהה עם מסקנות המחקר: ""במקרה שלי, מרבית המשאבים והאנרגיות מופנים לליהטוט ולטיפול הן בענייני העבודה והן במטלות המשפחתיות והביתיות בשעות שאחרי העבודה שבחלוקה המטלות המשפחתיות שלנו הינן באחריותי הכמעט בלעדית, וזה בא על חשבון האנרגיה והרצון להוסיף עוד מטלות בתחום התעסוקתי. כרגע טוב לי בסטטוס קוו הנוכחי בתחום העבודה ואין לי רצון להרחיב אותו"

 

שלי מספרת שהשינוי הגדול מבחינת המוטיבציה להתקדמות בעבודה התרחש אצלה בין הילד השני לתינוקת (השלישית במשפחה). "'התוספת הקטנה' הזו התגלתה כגדולה. הילדים הגדולים אולי לא נזקקו לי באופן פיסי של לקחת, להאכיל ולהלביש אבל הצרכים הרגשיים שלהם גדלו. הרגשתי תביעה גדולה לעסוק  בכל ההיבטים הלימודיים והחברתיים שלהם ובנוסף לטפל בתינוקת. איפה נשאר זמן להשקיע בעצמי ובקידום של עצמי  בעבודה? ההבנה שזה בלתי אפשרי לי לעשות את הכל, הכתיבה לגבי את הויתור במקום של הקריירה".

 

ומה עושות אמהות בארה"ב שיכולת המו"מ שלהן על שעות גמישות אינה נהנית מהתכונות של האם העברייה? בארה"ב הרבה יותר שכיח למצוא נשים שרוצות קריירה ובוחרות לא ללדת ילדים. זו אופציה מקובלת ולגיטימית. אצלנו אין כמעט כזו אופציה.לדברי קרק,  "הקנס" על הורות עבור נשים מאוד גבוה: אם הן בוחרות לא להביא ילדים הן סובלות מגינוי, ואם הן בוחרות להישאר עם הילדים הן מוותרות על היכולת להתקדם ולהתפתח".

 

למרות דבריה לעיל, אפשר להתנחם בכך שההבדלים משמעותיים – אך אינם גדולים. "באופן יחסי הפערים בין נשים ללא ילדים לבין האמהות אינם גדולים כל כך", היא אומרת.

 

 

הפתרון צריך לבוא מהמעסיקים

במחקר, ציינו החוקרים האמריקאים שאחת הסיבות לפערים בין המוטיבציה של אמהות לזו של נשים ללא ילדים היא בשל חוסר גמישות בשוק העבודה. לדברי ד"ר דוד סונינו, המוטיבציה להתפתחות מקצועית תלויה בסביבה הארגונית של העובד.

 

"בסופו של דבר ארגון שרואה בחיוב ערכי משפחה יעביר את המסר גם לעובדיו. כך למשל בתחום החינוך. זהו תחום נשי במובהק. נשים מתקדמות בו לעמדות מפתח והמערכת תומכת בעובדות. בסביבת עבודה פרטית קשה יותר למצוא דוגמאות כאלה", אומר סונינו.

 

הוא מביא כדוגמה את התבטאותו האומללה של יו"ר ענקית הסחורות גלנקור בראיון לסנדיי טלגרף בו אמר ש"מסוכן" להעסיק נשים כי הן נכנסות להיריון. "ככל שמקום העבודה פחות סובלני לחיי המשפחה של העובד - כך ירגיש העובד שאין לו מקום להתפתח ולהתקדם".

 

עורכת הדין ציונה קנינג – יאיר, נציבת שוויון הזדמנויות בעבודה, הגיבה על מסקנות המחקר ואמרה ש"לא ניתן לנתק את חלוקת האחריות ההורית מהקידום בעבודה. כל עוד נשים הן האחראיות העיקריות ושני ההורים אינם מתחלקים ביניהם בכל הקשור להורות, הנשים הן שנפגעות. חלוקת האחריות ההורית צריכה להיתפס אחרת בתקופה זו, בה נשים רבות מתקדמות בעבודה. מדובר בתהליך ארוך ולמרבה הצער, טרם הגענו אל היעד המיוחל."

 

ד"ר קרק מאמינה שהפתרון צריך להיות ברמת שוק העבודה. "לא לנסות לעשות קורסים כדי 'להגביר' או 'לעודד' מוטיבציה של נשים. לנשים יש מוטיבציה בדיוק כמו לגברים , אבל צריך לקצר את יום העבודה וליצור הסדרים ברורים להפרדה בין שעות הפנאי והעבודה. כשיהיו נורמות ומבנים חוקיים וחינוכיים שיתמכו בזה לא רק כלפי הורים ואמהות אלא גם כלפי מי שיש לו תחביב מעניין, החברה שלנו תזכה לחיות חיים רחבים ומלאים יותר". 

 

עם זאת, עוד חזון למועד, אומרת קרק: "המשק שלנו שבוי בתפיסה השגויה שזמינות בכל עת תורמת לאפקטיביות של העובד". היא מצטטת מחקרים המלמדים שדווקא עובדים שהונחו להתנתק בשעות אחר הצהריים מעבודתם הגיעו לעבודה למחרת עם יותר מוטיבציה.

 במחקר נוסף אותו היא מביאה כדוגמה, החליט ארגון שעסק בייעוץ להורות לעובדיו להתנתק מהעבודה ולא להיות זמינים ללקוחות לאחר שעה מסוימת. מה הייתה התוצאה? אפקטיביות הארגונית עלתה. העובדים "שהורשו להתנתק", גילו מחויבות גדולה יותר למקום העבודה והלקוחות דיווחו על שביעות רצון גדולה יותר מהמקצועיות שגילו העובדים. נראה שעד שיותר ארגונים יעשו מעשה דומה, חוסר השוויוניות צפוי להימשך.