ביום חמישי לפני שבועיים ישבה דפנה ליף בביתה עם עדי אזולאי והחליטה שנמאס לה. ככה. פשוט. נמאס לה והיא יוצאת לרחוב. אבל לפני שיצאה בעצמה היא פתחה "איוונט" בפייסבוק. ומשם התגלגלה לה מחאה ציבורית רחבה על מחירי הדיור בישראל, שכבר הספיקה לקבל את השם "מחאת האוהלים".

 

עוד ב-Onlife:

בחמישי שעבר כבר התאספו מאות אנשים בכיכר הבימה בתל אביב וכמות דומה בכיכר ציון בירושלים, אחרי שיותר מ-4,000 איש אישרו בואם להפגנה דרך הפייסבוק. מאז המחאה כבר הספיקה להתרחב, מחיפה בצפון, דרך השרון, השפלה ועד באר שבע שבנגב.

 

אחד הדברים המעניינים במאבק הזה, הוא כמות הנשים שנמצאות בחזית שלו. חוץ מליף, מובילות את המאבק גם סתיו שפיר, אורלי וייסלברג ונשים נוספות.

 

"רוצים לגור בעיר בה לומדים"

דפני ליף, בת 25 בלבד, היא ירושלמית במקור. היום היא סטודנטית לקולנוע ומתגוררת בתל אביב בשכירות. על הסיבה למחאה היא אומרת בפשטות: "אם אני אמשיך לשלם את הסכומים המטורפים האלו, אני במילא אגיע לאוהל".

 

לדבריה, מרגיז אותה שאומרים לה שזו הבחירה שלה לגור בת"א. "קודם כל, תל אביב היא מיקרוקוסמוס, זו עיר של הגירה, יש פה אנשים מכל קצוות הקשת. חבריי ואני למשל, אנחנו סטודנטים עובדים שרוצים לגור בעיר בה אנחנו לומדים. זו בקשה הגיונית.

 

"חוץ מזה, המאהל הוא מזמן כבר לא עניין תל אביבי. ממש עכשיו התבשרתי על קבוצה מהוד השרון. אני בדרכי עכשיו למאהל בבאר שבע, ויש קבוצות בחיפה, חולון וכפר סבא. היום יגיעו אנשים מאילת להזדהות עם המאבק".

 

"אני אזרחית מתוסכלת"

לטענת דפני ליף המחאה לא באה מאג'נדה פוליטית. "אני אזרחית מתוסכלת. אני מסתכלת סביבי ורואה אנשים שקורסים תחת הנטל. החוויה של לקרוא עיתון הפכה לקשה. אני באה מהמקום האזרחי".

 

כששואלים אותה כיצד יש לטפל במחירי השכירות הגבוהים היא עונה שזו לא האחריות של האזרחים. "חשוב לי להדגיש: לאף אזרח אין אחריות למצוא פתרון לבעיה כל כך מורכבת. אנחנו רוצים דיור בר השגה לכולם, אין פתרון אחד קל לדבר הזה, ואני לא רואה את עצמי אחראית למצוא פתרון כזה".

 

לדברי ליף אין לה שאיפות אישיות במאבק. "לא מעניין אותי העניין האישי. מעניינת אותי הקהילה שנבנית כאן. אני אולי מלב המאבק, אבל זה מאבק שהכוח שלו באנשים שמגיעים. נוצרת פה קהילה מדהימה של אוהבי אדם. אין פה ציניות", היא אומרת.

גם אצל אורלי וייסלברג (29) אחת מהמארגנים של קבוצת המחאה המקורית, מדובר היה בצעד ספונטני. היא ראתה את האירוע של ליף בפורום מחפשי דירות, יצרה איתה קשר והתייצבה בביתה במוצאי שבת לפני שבועיים.

 

"היינו עשרה חברה', אנשים מטעם עצמם, לא פוליטיים, והתחלנו לחשוב איך למנף את האירוע למשהו יותר המוני. הבנו שיש קונצנזוס בעניין הזה, שיש הרבה אנשים כועסים, אבל המחשבה הייתה איך מתרגמים את זה לפעולה".

 

וייסלברג היא תל אביבית במקור, השוכרת דירה בעיר משנת 2003. "אני לא טיפוס אקטיביסטי במיוחד. יש לי מודעות חברתית, אבל בדרך כלל אני שומרת את דעותיי לעצמי, מקסימום עושה לייק בפייסבוק. משהו בעניין הזה של הדיור שבר אותי", היא מספרת.

 

היא מגדירה את עצמה כשייכת למעמד הביניים. "אני עובדת במשרד מיתוג, נציגה ראויה של המעמד הביניים שעובד המון שעות ומוציא הוצאה לא סבירה של 40%-60% מהשכר על דיור. ממש באחרונה התבשרתי על עלייה נוספת במחיר השכירות של הדירה. הרגשתי שזה לא הוגן. על דירה ששילמתי עליה 5,000 שקל אני מתבקשת לשלם היום 5,800".

 

"לכולם יש סלולר - אבל אין דירה"

"היום לכולנו יש סלולרים ומחשבים ניידים אבל דירה אין לנו. רק לחשוב על לקנות דירה היום זו פנטזיה", היא אומרת. "ההורים שלי בגיל שלי כבר הצליחו להקים בית: הם קנו דירה וגידלו שתי בנות. לכאורה זו הייתה תקופה קשה יותר.

 

כששואלים אותה עד לאן יכול המאבק היא מסבירה שקצת מוקדם לדבר על זה. "המאבק הזה התחיל מבחורה אחת שנמאס לה. בלי פוליטיקה ובלי אסטרטגיה, ובבסיס אני חושבת שזה עדיין ככה, אוסף של אנשים שלא יכולים יותר. ברור שעם הזמן אנחנו לומדים דברים והופכים מאורגנים יותר, אבל בראש ובראשונה זו מחאה עממית שמגיעה מלמטה".

 

גם וייסלברג לא מתכוונת לשרטט דרכי פעולה לטיפול בבעיה למקבלי ההחלטות. "בימים אלו אנו מגבשים אסטרטגיית מאבק, אבל בשום אופן לא פתרונות. אני מצפה ממקבלי ההחלטות לתת פתרונות. אנחנו רק צריכים להבין מה יספק אותנו".

 

לעת עתה הרושם שנוצר מסיקור אמצעי המדיה השונים הוא שנשים הן רוב נושאות הדגל במחאה נגד מחירי הדיור. עם זאת, במאהל עצמו, אומרת וייסלברג, יש רוב של גברים.

 

"אולי זה בגלל התנאים, אולי זה כי נשים פחות שוחות במרחב הציבורי. אבל אני כן רואה מאבק עם אופי אנושי וקשוב. זה מאבק של קשרים אנושיים. יש לו שמות ופנים, משהו כמעט אישי. בנוסף, אנחנו לא היררכיים, לא ריכוזיים, ואנחנו גם זוכים להרבה ביקורת על כך. יש משהו רך במאבק הזה, למרות שקצת מצחיק לדבר על מחאה במושגים של רוך", היא אומרת. אני כן יכולה להבטיח לך, שאנחנו נעלה הילוך אם נגלה שאין תוצאות.