לכל אחד ואחת מאתנו יש חוויות ילדות ונעורים. אחת מהן ללא ספק היא של "מלך הכיתה"  משפיל בבדיחותיו את המורים. מסביבו מקובצים עדר "מעריציו" הבנים וצוחקים עמו, ולמעשה מעניקים לו את כוחו ומעמדו מעצם הצבתו במרכז. בצד השני ניצבת מלכת הכיתה.

 

עכשיו ב-Onlife:

 

מלכת הכיתה תמיד הייתה הילדה הכי יפה. על בנות המין היפה היא לא הייתה אהודה, פשוט מכיוון שאף אחד מהן לא רצתה לחוש נחותה לעומתה.  כבר מגיל צעיר מאוד מכתיבה לנו המציאות את כללי המשחק: על הנשים להצניע תכונות מסוימות ולא להבליט אותן, בעוד שלבנים מותר ואף חיובי  – אלה שצריכים להשוויץ ולהתבלט מעל כולם –  ולהגיד, לעיתים, לבת: "תהי יפה – ותשתקי".

 

הבעיה היא שאותה שתיקה בילדות נמשכת גם בחיי הנשים כבוגרות. הרתיעה מלקחת קרדיט, מלהתגאות בהישגים בפומבי, מלהתפאר ו"להשוויץ" ביכולות – פוגעת בקידום בקריירה ובהצלחה במקום העבודה, פוגעת בשכר ופוגעת בשוויון.

 

אשה תתן קרדיט לצוות – הגבר ייקח קרדיט מהצוות

"להשוויץ היא מילה בעייתית כי יש לה קונוטציה שלילית", מסבירה ד"ר יעל יצחקי, מנכ''ל מרכז נט"ע לפיתוח קריירה. "נשים נוטות לחלק את השבחים לקבוצה. אישה שמנהלת מחלקה תגיד תמיד בפרזנטציה שהקבוצה הגיעה להישגים, לעומת גבר באותו התפקיד שיזקוף את מלוא הקרדיט לעצמו".

התפישה הזו מהווה מכשול ודאי בדרכן של הנשים לצמרת, פשוט מפני שאותה "ענווה" נשית מונעת מאחרים לדעת מה עשית ואיזה רקורד משתרך מאחוריך בדרכך להתקדם. לדברי יצחקי, "גברים טובים מאוד לקבל על עצמם את האחריות לדברים שהם למעשה רעיונות של נשים חלשות יותר. לא פעם אפשר לראות בישיבות צוות אישה שלוחשת לגבר שלידה משהו – והוא זה שלוקח את הרעיון, מפתח אותו ובדרך קוצר שבחים – מבלי שאיש ידע שהקרדיט, בעצם, מגיע לה".

 

השוני בהתנהגות במקום העבודה, לדברי ד"ר יצחקי, נובע אכן עוד מגילאים צעירים מאוד. "את הבנים מלמדים להגשים מטרות. באותה נשימה, מלמדים את הנשים להיות אלו שעוזרות לזולת, לעבוד בקבוצה, תכונות שמגבשות ותורמות לעבודה בארגון. אלה הן לכאורה תכונות שמובילות להצלחת פרויקטים, אבל הן בעלות תכונה של 'שקיפות' – כאלה שאינן נראות בפועל, ולכן לא מזכות אותן בגמול".

 

נשים שבחרו להתעלם מאותן שבלונות ומגלות אסרטיביות נתפשות כבעלות תכונות גבריות, למרות השוני המובהק שבין תכונה זו בצורתה הנשית לזו הגברית - שבבסיסה העמידה על העקרונות מבלי לדרוך על אחרים.

 

ד"ר ש', שהעדיפה שלא להזדהות בשמה, מנהלת חברה בתחום חקר הביצועים ומגדירה עצמה כ"אדם עם ביטחון וערך עצמי גבוהים שלא משתמשת בכוח, אלא בהפגנה של יכולות". היא יוצא מהכלל בכל הנוגע לענווה הנשית שמאמצת גישה "גברית יותר" המאפשרת לה להתפאר בהישגיה – אך גם כאן היא מודה ש"הרבה יותר קל לי לקדם את הפרויקט כשאני מאחוריו, מאשר להציב את עצמי בפרונט".

 

"האסטרטגיה שלי היא שאתם תצטרכו לשכנע אותי לעשות עבורכם פרויקט", המחישה ש' את מדיניותה. "בתחום שלי, אני היחידה בארץ שמומחית בו. עוד בראשית דרכי הבנתי שעל עצמי אני לא מסוגלת לדבר. לכן החלטתי לעשות פרויקט אחד, מאוד מוצלח, שיהיה מה שבעצם ייצג אותי. הגעתי למצב שזה או אני או אף אחד – פשוט כי המוצר שלי הוא הטוב ביותר".

 

כשהיא מתבקשת להביא את עצמה ולא להסתתר מאחורי מעטה של פרויקט מוצלח, ככל שיהיה, משתדלת ש' "להיות מאוד ייצוגית. המראה שלי הוא מבחינתי חלק מהמוצר שלי. אני צריכה וחייבת לעבור מסך, אני צריכה לעמוד מול הנהלה של ארגון שמורכבת מגברים משפריצי הורמונים".

גיל פרץ, מומחה לתקשורת ומכירות ומחבר הספר "סודות השכנוע וההשפעה של אובמה",  פירט גם הוא כי מחקרים רבים אכן איששו כי ה"שוויץ" המופחת של הנשים מהווה גורם לפספוס עצום בהזדמנויות ובמימוש היכולות שלהן.

 

"נשים בעולם המערבי נוטות, בממוצע, פחות לפאר את הישגיהן בציבור רחב ובקול רם. כתוצאה מכך, בשורה התחתונה, הן מפספסות המון הזדמנויות", הוא הסביר. "הדבר בא לידי ביטוי באופן קלאסי בראיונות עבודה שבהן המועמד צריך למכור את עצמו. אישה נוטה לסמוך על קורות החיים ולחשוב שזו בעצם בעיה של הארגון אם לא יבין מכך שהיא הכי טובה, כשבפועל לא רק הארגון מפסיד, אלא גם האישה שלא מתקבלת לעבודה.

 

לדבריו של פרץ הגבר יגזים בדרך כלל בהישגיו וישתמש במשפטים כמו: 'אני בן אדם עם המון 'דרייב', 'אני יודע לעבור כל מכשול'. "הבחורה, לעומתו, שכל חייה למדה שהאגו יגרום רק נזק, תאמר את הדברים במידה רבה של צנעה" הוא מוסיף.

    

                                                                                                                        

חשוב להבין, אומרת יצחקי ש"אפשר לקחת את הקרדיט על הישגים בצורה נעימה ואסרטיבית". אז איך תוכלו להתגבר על המכשול הזה ותמצו את מלוא הפוטנציאל שלכן?

 

ד"ר ש' קובעת שתי אבני דרך מהותיות בדרך להגשמת היעד:

·         מראה טוב שמוליד ביטחון עצמי גבוה ודימוי עצמי שתואם לו,

·         יחד עם מקצועיות ויכולת לשווק את המוצר.

 

 

פרץ מרחיב קצת יותר את היריעה ונותן 4 טיפים מפורטים שימנעו את הפספוס הבא בקריירה שלכן:

1.       להגיד שאת כשרונית זו לא מילה גסה – בעידן שלנו ובשוק העבודה, חובה לבטא בכל פורום אפשרי שאת זו שהכי טובה – מכיוון שקבלת ההחלטות, שיכולות להיות מכריעות עבורך, זריזה מאוד וסובלת מהטיות רבות.

 

-          יש צורך מהותי להדגיש שלוש "עוצמות" ייחודיות לך שרלוונטיות לתפקיד שעליו את מתמודדת.

-           לפני הראיון, כדאי להתכונן אליו ולתרגל איך תתמכי את טיעוניך בהוכחות, דוגמת "כשעבדתי בתור מנהלת מכירות, היקף המכירות זינק ב-25%". אופציה נוספת, לדוגמה, היא "הצטיינתי באוניברסיטה. מבין כל הסטודנטים, נבחרתי לשלישיה המצטיינת".

-           פרץ מציע לך לזכור שאת המותג ולכן כדאי שתעשי שיעורי בית ותצטייני בלבלוט.

 

2.       לאמץ מודל לחיקוי– לא בושה בכלל להסתכל על נשים מובילות במגזר העסקי ולאמת אותן כמודל. שאיפה להיות כמו אלה שהבינו שהן המותג, שדואגות לבלוט, לדבר נכון ולפעול בצורה אפקטיבית – גם בתודעתן של מקבלי ההחלטות - היא צעד נכון.

 

דוגמה לאותן מוצלחות הן מנכ"ל הבנק הבינלאומי, סמדר ברבר-צדיק: מי שיבחן את התפתחות הקריירה שלה לאורך זמן ישים לב כיצד, בהדרגה, היא למדה ותרגלה את יכולת הדיבור שלה. כך גם גליה מאור, מנכ"ל בנק לאומי ורקפת רוסק-עמינח, ראש החטיבה העסקית בבנק לאומי.

 

פנינה רוזנבלום היא דוגמא לאישה שלאורך 20 שנה ידעה תמיד לשדר "אני שווה", "אני יכולה" ו"אני אצליח". היא אף פעם לא נתנה לאחרים לעשות את העבודה של הגדרתה שלה בעצמם, ותמיד קבעה את הקו התדמיתי שלה.

 

אשת עסקים בולטת נוספת היא עפרה שטראוס. נכון שמדובר ביורשת אימפריה כלכלית של ממש, אך מבין כל הגברים היורשים שהיו באותה נקודת פתיחה שלה – היא הייתה זו שלקחה את המושכות לידיה והובילה את החברה של סבה ואביה לתאגיד גלובלי. את כל אלה היא עשתה בזכות יכולת אותנטית שלה בהבלטת כישוריה, בין אם בכתב ובין אם בשיחה.

 

 

3.       לנצל את היתרונות הנשיים – התכונות הקלאסיות שלנו אינן בהכרח דווקא רעות לשוק העבודה. לנשים יש מאפיינים גנטיים וחברתיים שמתאימים לעולם העסקים המודרני – זה שמבוסס על תקשורת ושיתופי פעולה, מולטיטאסקינג, אינטליגנציה רגשית ויכולת הקשבה ואמפטיה גבוהים – בדיוק אותן תכונות שגברים, לפחות באופן סטריאוטיפי, סובלים ממחסור עצום  בהן.

 

במדינות המערב ניתן ערך רב לתכונות אלה, ועל כן כדאי להציב אותן, לצד העובדות האמיתיות, בחזית – כדי לזכור כל העת שבכל הקשור במיצוי הכישרון, הייעוד והפוטנציאל אין פשרות. המסר הזה, באופן המתואר, יגיע היטב למקבלי ההחלטות בדרכם לבחור את המועמד המתאים ביותר למשרה.

 

4.       לשחק בזירה של הגברים – את כללי הראיונות, קבעו, מה לעשות, הגברים. לכן - מי שרוצה לקחת חלק במשחק הזה חייבת, כמוהם, להגזים, להתגאות ולהתפאר. מחקרים מגלים כי במקרים שבהם מראיין שואל מועמד לתפקיד מהו השכר שהיה רוצה לזכות בו, דורשים הגברים בממוצע סכום גבוה בהרבה מזה של הנשים.

 

 אחת הסיבות לכן נעוצה אולי בכך שנשים רוצות להקפיד על "יחסים נאותים", ודרישה לשכר גבוה נתפשת בעיניהן, אולי, כגורם שעלול לאיים עליהם ולקלקל אותם. במקרה זה, מציע פרץ להתגבר על הרגש ולדרוש את מה שהן אכן רוצות – שכן אחר כך, כל טענה על קיפוח או על שכר נמוך יותר פשוט לא תהיה רלוונטית.