אם תהיו פתאום עשירים - תפסיקו לעבוד?

מה הייתם עושים אם הייתם מתעשרים בן לילה. הייתם חותכים מהעבודה למחרת, או ממשיכים לעבוד, כי לעבודה יש גמול נוסף מלבד הפרנסה?

שי, בן 42 מאיזור השרון, הוא דוגמה אחת: בגיל 38 הוא עשה אקזיט נאה מחברת הסטארט-אפ שהקים. בלי להיכנס למספרים (כך הוא מבקש), הוא בהחלט יכול להרשות לעצמו לשבת היום רגל על רגל ולחייך. עד הפנסיה וגם אחריה. אבל זה משעמם, לטענתו: "הייתי שנה באופוריה. סגרתי חובות שהצטברו בשנים של בניית החברה, עברנו לבית יפה וגדול באיזור השרון, קניתי את כל הדברים שאי פעם רציתי, והייתי רגוע כמו שבחיים לא הייתי".

ואז הוא גילה שסדר היום שלו הולך ומסתבך. בהתחלה הוא היה קם ב 08:00. ואז ב 10:00, ובסוף גם ב 12:00 ובאחת, והיה הולך לישון בשעה מאוחרת. הקשר עם חבריו התרופף, ועם חלקם אף נותק לגמרי. שי סבור שהסיבות לנתק היו ברורות: "אני חושב שהם גם כעסו עליי שאני יכול להרשות לעצמי לא לעשות כלום ולא לדאוג לפרנסה עד סוף חיי, ונוסיף לכך גם את העובדה שפשוט לא היה לי מה לתרום להם (מחייך), כי בחיים שלי לא קרה שום דבר, שום אתגר, שום דילמה, שום הצלחה או כשלון. הייתי דגל אדום, ומיותר".

אחרי שנתיים של "בטלה", שי החליט לחזור לעניינים. חלק מסוים מכספי האקזיט מושקע כיום בכמה חברות הזנק קטנות ומבטיחות, והעיסוק סביב ההשקעות והיזמות הוא זה ש"החזיר לו את הצבע ללחיים" כדבריו. "נכון שמבחינת הצופה מהצד, העבודה שלי היא לוקסוס, או אולי תחביב. אבל בשבילי זה הרבה יותר. היום אני יודע שלא משנה כמה כסף יש לי בבנק, אם לא תהיה לי עבודה, משמעותית, עם שכר בצידה - אני אתייבש ואיעלם. העבודה היום, מבחינתי, היא הרבה יותר מלהביא כסף הביתה. היא מרכיב חיוני ועיקרי שמשפיע גם על ההערכה העצמית וגם על האושר שלי ושל משפחתי".

עובד חזן, מחזיק במשרה במפעל הפיס כבר 53 שנה והוא האדם שהכי תרצו לפגוש - במידה ותגיעו יום אחד למשרדי הפיס. חזן הוא מנהל אגף ההגרלות, והאיש האחראי על הענקת הצ'קים לזוכים המאושרים. "כסף זה לא הכל והוא לא מתכון לאושר אלא לחיים נוחים יותר. באופן טבעי, בחודשים הראשונים לאחר הזכייה, האדם ירגיש פנטסטי אבל לאט לאט מה שקורה זה שאותם אנשים הופכים מכונסים. אסור להפסיק לעבוד, אדם צריך לקום בבוקר ולדעת לאן הוא הולך. אני היום בן 67, כבר יכולתי לפרוש אבל אני אמשיך לעבוד כמה שאוכל - חד משמעית. כסף הוא מתכון לרוגע - לא לאושר.

"הדאגות הכלכליות לא נעלמות אלא רק מתחלפות. במקום לדאוג למינוס, אנשים שזוכים בסכומים גדולים דואגים כל הזמן אם לוקחים להם יותר מדי ריבית, אם הציעו להם את חבילת ההטבות המשתלמת ביותר בבנק וכן הלאה. אני מכיר הרבה אנשים שפרשו מהעבודה, עם כסף או בלי, ופשוט אין להם מה לעשות. אותם אנשים מחפשים לפעמים לעבוד בחינם או להתנדב, רק לעשות משהו. קאנטרי וטיולים זה בסדר אבל מחויבות זה דבר מאוד חשוב לנפש. אדם חייב לדעת שהוא מוערך, שמישהו מחכה לו".

עשירים ורע להם?

"היה לי מטופל שזכה בלוטו בסכום גבוה מאוד ונהיה מאוד עשיר. אחרי זמן מה, הוא גם הפך למאוד לא מאושר. הוא חשד שכולם רק רוצים ממנו כסף, גם המשפחה, החברים והנשים בחייו", מספרת טליה לוי טיטיון, פסיכולוגית קלינית וניהולית המתמחה בפסיכולוגיה חיובית אישית וארגונית. "כל חוויה קיצונית יכולה להפחית את רמת האושר שלנו. יש אפילו מחקר שהוכיח שלדברים הקטנים יש השפעה גדולה יותר על החיים מאשר לדברים הבומבסטיים. לסיים מטלה בעבודה, לטייל עם הילדים - אלו הדברים שיביאו את עיקר האושר".

במאמר שחיברה לוי טיטיון נכתב כי ניתן להגדיר אושר כהערכה כוללת, המתאפיינת במידה מסוימת של יציבות לאורך זמן, אף שהיא מושפעת מאוד מאירועים סביבתיים. "אחת ההתמקדויות החשובות ביותר בפסיכולוגיה החיובית היא מניעת דיכאון באמצעות חיפוש אחר משמעות", היא מסבירה. "המשמעות, נמצאת הרבה פעמים בתחום החוזקות של אותו אדם, כלומר, אם נמצא את התחום התעסוקתי בו אנחנו חזקים ואנרגטיים זה ייתן לחיינו משמעות, אחריה סיפוק ולבסוף גם אושר". לדבריה, האושר אינו תחושה רגעית, כמו זו שמרגישים לפעמים אחרי קניה של מוצר שמאוד רצינו, אלא בתחושת משמעות שנשארת לאורך זמן.

"חשוב לחבר את תחושת החוזקה והמשמעות לתחושה של אותנטיות - שהיא בעצם מה שאנחנו, מה שאנחנו הכי אוהבים לעשות והכי מתאים לנו. נעשו הרבה מחקרים שקבעו כי עד דרגה מסוימת של הכנסה יש קשר בין אושר לעושר. מעבר לדרגה הזו אין שינוי ברמת האושר. עם זאת, אנשים מאושרים יהיו מצליחים יותר כלכלית כי יהיו להם יותר אנרגיות. מנהלים מאושרים מקבלים החלטות יותר טובות ויעילות ועובדים מאושרים הם נאמנים יותר לארגון".

ללכת לעבודה בשביל הדוגמה האישית

טלי,  בת 40 פלוס, נשואה ואם לשלוש, שהיא ומשפחתה נהנים מרווחה כלכלית, בחרה אחרת. "עבדתי עד גיל 40. בשלב מסוים יצאתי לשנת שבתון כאשר במקביל למדתי ועשיתי הסבה מקצועית. השבתון נמשך 4 שנים. בשנה הראשונה הייתי מאוד שמחה, היה לי המון זמן לטפח את הבית, את בנותיי, את בעלי, אבל כל הזמן ידעתי שהמצב הוא זמני, רק שלקח זמן עד שמצאתי משהו שאני אוהבת". לדבריה, בכל הקשור להגשמה עצמית בהחלט יש ויתור גדול כשבוחרים לא לעבוד, בטח כשמדובר בעבודה שמעניקה סיפוק".

טלי מדגישה שהעובדה שהחזרה לעבודה היתה גם חינוכית, במהותה.  "אדם לא יכול שלא לעבוד, מדובר בדבר שמספק לנו הגדרה עצמית. כשאתה עושה משהו למען עצמך או למען אחרים זה גם חינוך טוב לילדים - שיראו שאמא ואבא לא יושבים בבתי קפה כל היום. לי יש שלוש בנות שיהיו נשים יום אחד - ואני רוצה שהם תדענה שצריך לעבוד ולעשות עם עצמך משהו, כלשהו. זה המון נותן ערך עצמי, מאפשר לך להציג את עצמך בגאווה בפני אנשים אחרים. 'מה את עושה? אני עושה משהו, משהו חשוב, משהו שאני אוהבת'. לצורך העניין - גם התנדבות  היא עבודה לכל דבר".

מקרה מעט שונה היא מירב, בת 40 פלוס, נשואה ואם לשלושה, שהחליטה לפני כמה שנים להפסיק לעבוד. יש לציין, כי גם חשבון הבנק שלה ושל בעלה, מאפשר לה חיים נוחים מאוד - גם בלי שתצטרך לעבוד. "הרווחה הכלכלית הזו בכלל מעלה את האפשרות", היא אומרת ומספרת מה הוביל אותה לבחור להפסיק לעבוד: "עבדתי בבית תוכנה גדול, בעבודה תובענית שכוללת הרבה נסיעות לחו"ל. מצד אחד, רציתי להתקדם בדרגות הקריירה, מצד שני יש לי שלושה ילדים, שהיו אז קטנים, בעל וחיים. בשלב מסוים נוצרה סיטואציה שהייתי בין שני פרויקטים והחלטתי לצאת לחופשה ללא תשלום (חל"ת). אחרי החופשה, כבר הרגשתי שאני לא יכולה לחזור למרוץ הזה".

לדבריה, למרות שהייתה ועודנה שלמה לחלוטין עם ההחלטה, תמיד יהיה בה צד שיחשוב אם עשתה נכון. "כל בחירה היא ויתור ויש התמודדות לא פשוטה עם הויתור הזה. נכון, הקריירה שלי שילמה את המחיר, אבל כשמנסים לשלב שתי קריירות שאפתניות מאוד עם בית ובן זוג - הבית משלם את המחיר". אחרי שעזבתי הרגשתי מדי פעם שהייתי רוצה לחזור למשהו חלקי, אבל בתחומים ה"קרייריסטים" ביותר, השאפתניים ביותר - אין אמצע, אי אפשר ללכת בשעה 14:00. אם אחד מבני הזוג מחזיק בקריירה תובענית והשני בקריירה גמישה יותר עוד אפשר לשלב". ההתמודדות הקשה ביותר, כך היא מספרת, היא עם הזמן הפנוי שנוצר. את זמנה היא מילאה בלימודים ובקורסים שונים, והיום היא מתנדבת בכמה מקומות - וגם היא ממליצה על כך בחום.

לעזוב -  כי לא טוב

אחת הסיבות שאולי יגרמו לאדם לעזוב את העבודה בלי לחשוב פעמיים (בין אם הוא עשיר ובין אם לא) היא הימצאותו בעבודה שאינה גורמת לו אושר. לדברי אתי בן זיו, יועצת ארגונית, אחת ממייסדות התנועה הפמיניסטית ויו"ר איפ"א לשעבר (האיגוד הישראלי לפיתוח ארגוני), אושר קשור למכלול של דברים. "הארגונים של היום הם ברובם 'רעים', מזלזלים באנשים, לא רואים את האדם מאחורי העובד ולא משנה אם הוא מנהל או עובד 'פשוט' - ממש מרוקנים את הנשמה שלו מאידיאולוגיה, מתחושת כבוד לבוסים, מהכבוד שלו לעצמו ולחבריו לעבודה".

אז מי סביר שימשיך לעבוד אם פתאום יתעשר?

1. "אנשים צנועים ימשיכו לעבוד. הם יגידו: 'בסדר יש לי כסף, אבל אני כאחד האדם".

2. "אנשים שאוהבים מסגרת - כי אחרת ירגישו כי הם מאבדים את הסדר בחייהם".

3. "אנשים שיש להם אהבה למה שהם עושים".

4. "אנשים שחייבים להרגיש את תחושת השייכות. כאלו שהתרגלו לעבודה, שיש להם בה חברים. אני מכירה מישהי שהציעו לה עבודה טובה יותר מזו שהייתה  לה והיא סירבה כדי לא לאבד את חברותיה ממקום העבודה".

5. "עבודה מגדירה את הזהות שלנו. אנשים שזכו בהרבה מאוד כסף מאבדים ברגע אחד את הזהות שלהם מכל הבחינות וגם את המסגרת. הם לא יודעים איך חיים כמו אנשים עשירי מאוד, כל הנורמות של חייהם לפני הזכייה שאומרות שצריך לקום כל בוקר, לנסוע לעבודה באוטו או באוטובוס - נעלמים. החברים פתאום מסתכלים עליהם אחרת, זו אנומיה מוחלטת (אובדן ערכים ונורמות. ר.ל), כמו שקורה למשל באסונות טבע כבדים - הכל פשוט משתנה. מי שזוכה ב - 30 מיליון שקל יעבור דירה, עבודה, יחליף שכנים. מחקרים כבר הוכיחו שעדיף לאדם לזכות בסכום נמוך ורק להפוך את החיים לנוחים יותר. נניח שאדם זכה בירושה - אם הוא יכול לסגור חובות, לקנות דירה לכל ילד - הוא יישאר הרבה יותר רגוע ויציב, וגם מאושר".

בן-זיו מסכמת, כי העבודה יכולה להחזיק את האדם - אותו אחד שזכה במיליונים - ממורכז ומאופס כך שיוכל לעשות את השינוי בחייו לאט לאט. "הרבה פעמים אדם עוזב עבודה אחרי שזכה ואז מבקש לחזור אחרי תקופה כי יש משהו חשוב מאוד בלקום כל בוקר, להגיע למקום מסוים, לפגוש אנשים אחרים. זה צורך בסיסי - כמעט כמו לנשום".