שלי יחימוביץ וציפי לבני - סמל המהפכה המגדרית

ניצחון שלי יחימוביץ' בפריימריס של העבודה, עמידת ציפי לבני בראש קדימה וזהבה גלאון כח"כ החזקה במר"צ מרמזים על שינוי עמוק ושוויוני שעובר על המערכת הפוליטית. ומי מאיים על השינוי?

תוצאות הפריימריס במפלגת העבודה מסמנות תהליך פסיכו-מגדרי חשוב ומרתק המתרחש בפוליטיקה הישראלית. עדיין לא מהפכה, עדיין לא דרמה סוחפת, אבל כן תהליך עקיב, בלתי מקרי, מסקרן מאוד.

עוד ב-Onlife:

• שלי יחימוביץ', את לא צריכה את הגנרלים, אלא את העובדים. דעה
• למיכל אמדורסקי נמאס למשוך אש
• למה לא לעבוד מהבית? 10 עבודות נפוצות, כיפיות ובעיקר נוחות
   

אם התהליך יימשך, וקשה לצפות מגמות שיבלמו אותו, ייפער בתוך מספר שנים סדק משמעותי בפטריארכיה הפוליטית השמרנית. דרכו ייכנסו עוד ועוד נשים לעמדות השפעה ולעמדות מנהיגות. בעתיד הרחוק יותר המגמה הזו עשויה לשנות את השיח הפוליטי מן היסוד.

בחירתה של שלי יחימוביץ' היא אירוע מכונן. נעדרת נכסים פוליטיים מושרשים וחפה מכתר נסיכות כבשה את ראשות מפלגתה החדשה בסערה. היא ניצבה בגאון מול שלושה גברים שמשקלם הסגולי משמעותי וניצחה ברוב מרשים.

ציפי לבני הייתה שם קודם

הקדימה אותה ציפי לבני,אמנם נסיכה, אשר ביצעה קפיצה נחשולית כבר בספטמבר 2008; ניצחה בפריימריס בקדימה והייתה לאישה הראשונה אחרי גולדה מאיר  שהוטלה עליה מלאכת הרכבת ממשלה בישראל (כידוע, הניסיון של לבני לא עלה יפה).

במפלגה קטנה יותר, מרצ, אישה נוספת עשויה להצטרף אל השתיים כמובילת מפלגה בישראל. זהבה גלאון שבה לחבוש את ספסלי הפרלמנט לאחר פרישתו של היו"ר המכהן חיים (ג'ומס) אורון, וכיום היא הדמות הדומיננטית בסיעת מרצ. היא נושאת עיניה להנהגת המפלגה, וסיכוייה ריאליים ביותר.

ימי בין כסה לעשור והעיסוק בסוגיית המגדר בפוליטיקה מובילים אסוציאטיבית לעבר ראש הממשלה הרביעית של ישראל  - גולדה מאיר. שלא בטובתה הייתה גולדה לדמות טראגית בצלה של מלחמת יום הכיפורים.

מועקת ה"מחדל" הצליחה להאפיל על ההישג הציבורי הקולוסאלי של מאיר: העפלה לראשות הממשלה בישראל של סוף שנות הששים, שהייתה מדינה מאצ'ואיסטית, מיליטריסטית ופטריארכאלית למשעי.

ישראל המצ'ואיסטית עקפה את שוויץ

גם בהשוואה לעולם המערבי התרחשה בישראל לא פחות מסנסציה. בעוד שבשווייץ חגגו מתן זכות בחירה לנשים ב-1971, הרי שמדינת ישראל הצעירה הציבה שנתיים קודם לכן אישה בראש הפירמידה השלטונית. חזקה ודעתנית ולאחר שעברה מסלול פוליטי ומדיני מרשים, הטילה גולדה מאיר את סמכותה ואת מרותה על חברי הממשלה והייתה למנהיגה טבעית.

מלחמת יום הכיפורים טרפה עבורה את הקלפים וקיפלה את העיסוק בהישג המגדרי. מאיר הלכה שבי אחר ה"קונספציה",ועל אף החלטתה האמיצה לגייס מילואים בבוקר המלחמה ועל אף זיכוייה בוועדת אגרנט, שגתה בקריאת המפה הציבורית: היא ניצחה אומנם שוב בבחירות, אך לא ניתחה כראוי את קולות המחאה שעלו כְּלַבה רותחת. הקרקע עליה ניצבה הייתה זרועת מרירות כבושה, ורעידת האדמה לא איחרה לבוא.

האם יש סיכוי לאפקט גולדה נוסף בהיסטוריה הישראלית? האם ניתן לשחזר את הצלחתה הפוליטית של מאיר? ובכן, שתיים מתוך שלוש המפלגות הגדולות בישראל מונהגות על ידי נשים. זה נתון חשוב אך לא מספיק במציאות בה רק כחמישית מהפרלמנט הישראלי מאוישת על ידי נשים.

ציפי לבני היא היו"רית הוותיקה מבין השתיים. לזכותה עומד המיצוב המדיני (אם כי הקצר יחסית) בה נשאה:  האישה השנייה בהיסטוריה הישראלית בראשות משרד החוץ, האישה השנייה בהנהגת המפלגה הגדולה בישראל, האישה הראשונה בתפקיד הסטטוטורי של ממלאת מקום ראש הממשלה.

כראש אופוזיציה היא האלטרנטיבה הטבעית בשלב זה לראשות הממשלה, אך דרכה לצמרת תהיה קשה ורצופת מהמורות. אמנם היא הצליחה תחת שרביטה לשמור על איחוד קדימה (הישג מרשים), אך לא ייצרה נפח מנהיגותי שיצליח לבלום את מתחריה. לחלל נכנס במלוא העצמה והנחישות יריבה שאול מופז. אסור לה לזלזל בכוחו. הוא חורש את תלמי המפלגה, משרטט תכניות ובונה את עצמו כחלופה.

מופז מאיים על המהפך המגדרי

אם מופז ינצח ויהיה ליו"ר קדימה, תישאר יחימוביץ' האישה המשמעותית ביותר בזירה. היא נהנית בשלב זה ממעמד "כוכב נולד". כאשפית תקשורת היא יודעת כי מהירות האור בפוליטיקה הישראלית היא דו כיוונית: נסיקת הכוכב לשמים שקולה במהירותה לעמעום זהבו.

יחד עם זאת הסקרים המחמיאים מאוד אינם רק תוצר רגעי של באזז תקשורתי. התופעה עמוקה הרבה יותר: שלי מייצגת אינטגריטי אזרחי, שגלי המחאה צמאים אליו.

בעבודה נכונה היא יכולה להפוך על פיה את הערכתה שלה: לפני הבחירות המקדימות היא דחתה בבוז את הקונספט שמזהה אוטומטית את מנהיג מפלגת העבודה כמועמד לראשות ממשלה. היא כינתה את ה"פנטזיה" הזו פתטית.

ואם יחימוביץ' תהיה רוה"מ?

התסריט בו היא נישאת על גלי האהדה החברתית וזוכה למספר מנדטים דומה לזה של הליכוד, איננו פרי דמיון קודח על אף סבירותו הנמוכה. במצב כזה, כס ראש הממשלה לא ייראה כל כך סהרורי למרבה האירוניה ההיסטורית. מה תעשה שלי במצב היפותטי-"פתטי" כזה?

היה ויתמודדו יחימוביץ' ולבני כגוש נגד נתניהו, סיכויי כל אחת מהן להוביל את המחנה תלויים באג'נדה שתוביל את מערכת הבחירות הבאה. אג'נדה מדינית לא תאפשר לשלי לצמוח: הציבור שיתנגד למדיניות הממשלה מהכיוון השמאלי יעדיף מועמדת בדמות ציפי לבני - בעלת אוריינטציה מדינית מובהקת שתשמש אלטרנטיבה.

 אם הגל החברתי יאדיר עד כדי הפיכתו לנושא המרכזי בבחירות, לשלי יחימוביץ' סיכוי רב יותר להיות החלופה המנהיגותית של גוש המרכז-שמאל ואולי אף לפרוץ את חסמי הגוש לעבר מצביעי הימין.

בפאזל הזה, שחלקיו מתחברים לאט לאט, קיימים רכיבים פוטנציאליים נוספים שלא הזכרנו. כל אחד מהם הוא משמעותי ומשפיע על התנופה המגדרית: האם תקום מפלגת "מפץ" שתאחד כוחות פוליטיים? האם תקום מפלגה חברתית חדשה שתנקז אליה את גלי המחאה? האם יעלו לזירה נשים משפיעות נוספות שיהיו אבן שואבת אלקטורלית?

אכן, בערב יום הכיפורים תשע"ב התמונה מתבהרת והולכת – אפקט גולדה נראה ריאלי יותר מאי פעם.  המערכת הפוליטית דרוכה לקראת הכוח הנשי.