ביום חמישי האחרון הסתיימה מערכה משפטית רבת שלבים ותהפוכות שנפתחה לפני 14 שנים.

 

בג"צ קיבל את עתירתה של אורית גורן, עובדת לשעבר ברשת הום סנטר, וביטל את פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה שקבע כי על מנת שתובעת על פי חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה תזכה לסעד של פיצויים, עליה להוכיח מדיניות של אפליה רחבה במקום העבודה, ובין היתר להציג נתונים המעידים על אפליית עובדות נוספות. נטל ראיה קשה זה, הפך את יכולתם של עובדות ועובדים להוכיח אפליה לכמעט בלתי אפשרי, ואמנם הוגשו תביעות מעטות בלבד כנגד אפליה בשכר.

 

עוד ב Onlife:

 

בשבוע שעבר שינה בג"צ את המצב המשפטי הנ"ל (את פסק הדין כתבה נשיאת בית המשפט העליון לשעבר השופטת דורית ביניש, והצטרפו לדעתה השופטים עמית והנדל), ומעתה ככל שתובעת תוכיח פער משמעותי בשכר ביחס לעובד אחר (אורית גורן הוכיחה פער של כ- 35% בין שכרה לבין שכרו של עובד במעמד שווה), שלא ניתן להצדיקו בטעם ענייני (למשל שוני בכישורים), יהיה המעסיק חייב בפיצויים ללא הוכחת נזק. פיצוי כזה עשוי להגיע לעשרות אלפי שקלים ואולי אף למעלה מכך, וזאת בנוסף לזכאותה של העובדת המופלית לתשלום החזר עבור פערי השכר.

 

בנוסף, נפסק שמעתה לא יוכל מעסיק לתרץ פערים בשכר רק בכך שהתובעת דרשה במהלך המשא ומתן לקבלת המשרה שכר נמוך יותר מזה שדרש עמיתה לעבודה שזכה לשכר גבוה יותר.

 

בכך, יצק בית המשפט תוכן ממשי ללשון החוק והפך אותו לזמין הרבה יותר לתובעים שהופלו בשכרם, בשל מינם או בשל רקע אחר כגון גיל, דת, מעמד אישי, נטייה מינית ועוד (כל העילות המנויות בחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה).

 

גיבורה אמיתית. אורית גורן (צילום: יח"צ)

 

הדרך ליעד

אורית גורן , נגרית במקצועה, עבדה כמוכרת במחלקת כלי עבודה ברשת הום סנטר, כשזמן קצר לאחר שהחלה לעבוד גילתה להפתעתה שעובד המבצע תפקיד זהה לשלה, ושאינו בעל כישורים או ניסיון עודפים ביחס אליה, זוכה לשכר הגבוה בכ- 35% משכרה. היא פנתה למעסיקה וביקשה להשוות את שכרה, אך ללא הועיל ובעקבות זאת  התפטרה, והגישה תביעה לבית הדין האזורי לעבודה באמצעות עורך דין שהעמידה לרשותה נעמת.

 

ההליך נמשך כ- 7 (!) שנים, במהלכן עשה המעסיק כל שביכולתו כדי להערים על אורית גורן קשיים בניהול תביעתה, ולא נענה לבקשותיה לפרט מידע בדבר נתוני השכר המשולם לעובדים ולעובדות אחרים ברשת.

 

המעסיק העריך, ובצדק, שככל שיחסרו לגורן נתונים, יקשה עליה להוכיח שפערי השכר אינם מקריים אלא משקפים אפליה. ואמנם, משהתקשתה לספק נתונים בדבר נורמת השכר הנהוגה במקום העבודה, פנה ראש הרכב שופטי בית הדין אל אורית גורן והמליץ לה לוותר על תביעתה תוך שהבהיר שהוא נוטה לדחות אותה בשל חוסר במידע ונתונים בדבר השכר הנהוג אצל המעסיק. אלא שגורן נותרה בשלה.

 

המעסיק, חמוש בפרקליטים מנוסים, טען שפערי השכר נובעים משוני בדרישות השכר שהוצגו על ידי אורית גורן והעובד המקביל לה בשלבי המשא ומתן לפני קליטתם לעבודה. בנוסף, מנהל הסניף בו הועסקה אורית גורן גורן הודה שראה את העבודה במחלקת כלי עבודה כמתאימה יותר לגברים ואף בשל כך, זכאי היה העובד המקביל לשכר גבוה יותר משכרה של גורן.

 

לקראת סוף ההליך בבית הדין האזורי, הציע בית הדין לאורית גורן להסתפק בפשרה שבמסגרתה תזכה לפיצוי מינורי. אך היא דחתה את האפשרות, ועמדה על זכותה לנסות ולזכות בפסק דין שתהיה בו אמירה עקרונית וברורה, בדבר צדקת טענותיה. 

 

בסופו של יום,  פסק בית הדין לזכותה של גורן פיצויים לפי חוק שכר שווה המשקפים את פערי השכר בפועל בסך של 6,944 ?, יחד עם פיצויים לפי חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, בהיקף שווה וסמלי בלבד.

 

שני הצדדים ערערו לבית הדין הארצי. אורית גורן ערערה על סכום הפיצויים הנמוך, ואילו החברה ערערה על עצם פסיקת הפיצויים, בטענה שגורן לא הוכיחה קיומה של אפליה במקום העבודה.

 

בית הדין הארצי לעבודה קיבל באופן חלקי את ערעור החברה וביטל את הפיצויים שנפסקו לזכות אורית גורן, ואף קבע שכדי לזכות בסעד של פיצויים בלא הוכחת נזק, על העובדת להוכיח קיומה של אפליה רחבה במקום העבודה. השופטים נחלקו בדעתם בשאלת הרלוונטיות של דרישות שכר שונות שמעלים עובד ועובדת בתהליך קבלתם לעבודה. רוב השופטים טענו שאין להסתפק בנימוק זה, וזאת בשל כך שדרישת השכר השונה עשויה כשלעצמה לנבוע מהאפליה המושרשת בשוק העבודה. 

 

בשלב זה, עשור לתוך התהליך, נקלעה אורית גורן לפרשת דרכים. מצד אחד, התקבל פסק דין מאכזב שלמרבה הקושי והאירוניה, הוביל לתוצאה ההפוכה מן התוצאה שלשמה פתחה במערכה, שכן קבע תקדים המכביד באופן ניכר על היכולת לתבוע בגין אפליה לפי חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה. מצד שני, היכולת לשנות את פסק הדין ואת המצב המשפטי הבעייתי אותו הוא יוצר מוגבלת, משום שהדרך היחידה לעשות כן היא פנייה לבג"צ, שממעט להתערב בהחלטות בית הדין הארצי לעבודה.

 

נחישות שהובילה לפסק דין פורץ דרך

אורית גורן לא העלתה על דעתה להרפות מהמערכה הצודקת, והתעקשה כי דחיית עמדתה בבית הדין הארצי אינה אלא הזדמנות שיש לנצל, משום שבכך נסללה הדרך לפניה לבג"צ, וככל שישוכנע בצדקתה, הדבר יביא ליצירת תקדים משפטי מפי בית המשפט העליון.  

 

וכך, כנגד כל הסיכויים, החליטה אורית גורן לפנות לבית המשפט העליון יחד עם  שדולת הנשים . היא עשתה כן בחלוף כ- 3 שנים מפרסום פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, במהלכן הורגש, כמצופה, "האפקט המצנן" של פסק הדין, ותביעות מעטות בלבד על אפליה הוגשו. כך גם התברר בינתיים שבתי הדין האזוריים לעבודה אכן מסתמכים בפועל על ההלכה שקבע בית הדין הארצי לעבודה בדבר נטל הראיה הגבוה המוטל על כתפי תובעות ותובעים לפי חוק זה.

 

המוקד בעתירה שהוגשה לבג"צ היה בהצגת השורה התחתונה הבעייתית הזאת, שמשמעה סגירת הדלת ממש בפני תובעים על אפליה בעבודה, דבר הדורש את התערבות בג"צ למרות מדיניותו הכללית להמנע מלהתערב בהחלטות בית הדין הארצי לעבודה.

 

במקביל, פעלה אורית גורן במרץ לשם שכנוע נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה, גוף ממלכתי שבסמכותו לפעול בכלים שונים לקידום שוויון, ובכלל זאת באמצעות הצטרפות להליכים משפטיים, להצטרף להליך. ואמנם, נציבות שוויון הזדמנויות שוכנעה בדבר ההצדקה להצטרף להליך בבג"צ במעמד "ידיד בית המשפט" והגישה חוות דעת התומכת בעמדתה המשפטית של אורית גורן.  

 

נחישותה של אורית גורן הייתה עבורנו, פרקליטיה, מקור השראה רב עוצמה. כך גם עמד לרשות המערכה נכס חשוב נוסף: יכולתה של אורית גורן לרתום ולהניע לפעולה אנשים וגופים שונים, שתרמו רבות לניהול ההליך, כל אחד בתחומו – נעמת, שדולת הנשים (שאף הצטרפה כעותרת כאמור)  ונציבות שוויון הזדמנויות בעבודה.

 

בתום 14 שנים, 11 שופטים ו- 3 ערכאות, ולאחר שרתמה שורה של ארגונים ציבוריים, כלי תקשורת ואף את הח"מ, השלימה אורית גורן את המערכה, והובילה לפריצת דרך משפטית חשובה.

 

השורה התחתונה רחבה יותר מהניסוחים המשפטיים המורכבים של פסק הדין התקדימי ופורץ הדרך שהתקבל. המערכה שניהלה  גורן היא דוגמה לכך ששינוי חברתי ויצירת חברה שוויונית יותר מתחילים מנשים ואנשים דוגמת אורית גורן, שאינם מוותרים על צדקתם, ובנחישות וסבלנות פורצים את הדרך לשינוי.