מחקר שנעשה בבריטניה ופורסם ב- Noo מגלה כי נשות קריירה מצליחות בעלות קריירה בתחומי המשפטים, הרפואה והעסקים הולכות ומרזות. על פי המחקר מדובר בקבוצה היחידה שמדווחת על ירידה עקבית במשקל במהלך 15 השנים האחרונות.

 

עוד ב- Onlife

הנתונים, שמקורם בארגון למעקב אחרי השמנת יתר, מצביעים כי 15 אחוזים מהנשים שמאיישות עמדות בכירות סבלו מהשמנת יתר בשנת 1997, נתון זה ירד ל-14 אחוזים בשנת 2008.

 

הארגון הבריטי הצביע גם על העובדה כי אחוז השמנת יתר בקרב גברים שעבדו במשרות בכירות, עלה מ-15 אחוזים בשנת 1997 ל-20 אחוזים בשנת 2008.

 

על פי הממצאים, יש שתי סיבות עיקריות לכך שנשות קריירה בכירות מרזות. האחת, הן נשפטות על המראה שלהן ורק אחר כך על פי הכישורים שלהן, והשנייה, הן שואפות להיות טובות יותר מעמיתיהן הגברים.

 

"נשים בעמדות בכירות מודעות לדעה השלילית הקיימת כלפי אנשים בעלי משקל עודף", טוען הפסיכולוג, אנדרו היל, מאוניברסיטת לידס. לדבריו, "המראה החיצוני הוא התכונה החשובה ביותר עבור נשים בחברה. איו ספק כי להיות שמן בחברה שלנו, הוא חיסרון לכל הדעות."

 

לדברי אחת מעורכות הדין שהשתתפה במחקר, גברים הסובלים מהשמנת יתר מתקבלים בחברה בעוד שנשים לא. "הלחץ על נשים להיראות טוב גבר מאז שאני התחלתי לעבוד במקצוע בשנת 1975", היא אמרה והוסיפה, "נשים הפכו להיות שפחות למראה שלהן."

 

סקר שפורסם בחודש שעבר, הן בבריטניה והן באוסטרליה, מצביע על כך כי נשים שמנות זוכות להערכות נמוכות על הפוטנציאל הניהולי שלהן. 12 נשים השתתפו בסקר, 6 מהן רזות ושש האחרות סובלות מהשמנת יתר. לכולן היו קורות חיים זהים, אבל הנשים שסבלו מהשמנת יתר קיבלו ציונים נמוכים יותר.

 

אן ווידקומב, פוליטיקאית  בריטית קיבלה הערות רבות על הופעתה החיצונית, ובסופו של דבר נאלצה לרדת במשקל כשהוזמנה להשתתף בתוכנית ריאליטי בטלוויזיה. לדבריה, הלחץ על נשים להיראות טוב היה קיים מאז ומתמיד.

 

מנגד, הת'ר ג'קסון, המנכ"לית של פורום העסקים לנשים טוענת כי נשים בעמדות בכירות מכירות בעובדה שיש יתרונות בריאותיים רבים בלהיות רזה. היא הוסיפה: "בכל העולם, מנהיגי העולם ומובילי דעת קהל אינם שמנים. כדי להצליח בעבודתך אתה צריך להיות יעיל ובריא."

 

מאיה בוכניק, יועצת לחיפוש עבודה ותכנון קריירה, מתייחסת לממצאי המחקר: "ההנחה שלי בעקבות ממצאי המחקר לא קשורה בכלל לתפיסת "עצמי" טובה יותר ככל שהגוף רזה יותר. כלל וכלל לא. ההנחה שלי הרבה פחות פרוזאית והיא שנשים בעמדות מפתח פשוט לחוצות כל כך בזמן, ועסוקות עד כדי כך שהן פשוט לא מרגישות שהן רעבות וגם אם כן, יש להן דברים דחופים יותר לעשות מאשר לאכול. אם נוסיף על הלחץ מהעבודה גם לחצים נוספים שקשורים לניהול הבית וטיפול במשפחה ונקבל עוד פחות זמן להתעסקות באוכל".