עבדתי בחיי עם המון אנשים. כמעט בכל סטארט אפ שפיתחתי ובכל חברה שהנפקתי היו אבות ואימהות. כמי שיצר אלפי מקומות עבודה אני יכול לומר, בלב שלם, לכל מעסיק: יש משהו בהורות שמעניק ערך מוסף לעובד ולעובדת. לא, לא חייבים להיות הורים כדי להיות עובדים טובים. ואני לא שופט אף אחד שבחר שלא להיות הורה ולא אומר שאנשים מאוד צעירים לא יכולים להיות יצירתיים או פרודוקטיביים. אבל אני יכול לומר בוודאות שהורות מספקת איזה ערך מוסף בתחום של מחויבות לעבודה ויציבות. כשיש לך אחריות לפרנס ילדים אתה מתייחס אחרת למקום העבודה.

 

ולכן אני לא מסוגל לקבל את התפיסה שהורות היא נטל למעסיק. זוהי תפיסה שרווחת בעיקר כלפי נשים. יש יותר מידי מעסיקים שבמקום לראיין את המועמדת מראיינים את הרחם שלה. שלא בודקים את כישוריה של האישה אלא את פוריותה. זאת הסיבה שאני מאמין שהחוק שאוסר על פיטורי אישה בהריון הוא חוק צודק. אישה בהריון זכאית להגנה ולגיבוי. ואבוי לנו אם נתייחס להריון של עובדת כאל עול ובעיה. זוהי ברכה, לא, חלילה, קללה.

 

אישה לא משתנה ב-180 מעלות בגלל שהופכת לאמא

צפיתי השבוע בראיון שך עו"ד תמר גולן, אחת מעורכות הדין הבכירות בישראל בתחום דיני ויחסי עבודה. שמעתי ולא האמנתי לדברים שנאמרו. עורכת הדין גולן דיברה על ניצול של נשים בהריון את החוק שמגן עליהן. היא אמרה שיש מקרים רבים בהם עובדות לא ממלאות את תפקידן כראוי ומשתמשות בהריון ככלי למניעת פיטורין. "ניצול לרעה של החוק", אלו המילים שנאמרו. כאילו שנשים נכנסות להריון כנשק מול המעסיק. כאילו שהריון הוא שלדת מגן. כאילו שילד זה לא דאגה ואחריות לכל החיים אלא רק עניין של תשעה חודשים.

 

אז קודם כל, זה לא שהחוק לא מאפשר בכלל פיטורים. ניתן לפנות למשרד העבודה והרווחה בבקשה לאפשר פיטורים והנתון הרשמי הוא שהמשרד מאשר כשמונים אחוזים מפניות המעסיקים. שזה נתון הרבה יותר מפתיע ומדאיג בעיני, זה הרבה יותר מידי נשים. לא ייתכן ששמונים אחוז מההריוניות הן עובדות גרועות. ונניח שיש נשים שמנצלות את ההריון כדי להיעדר מהעבודה. כמה כאלו יש? כמה נשים הן עד כדי כך לא אחראיות ומסורות למקום עבודתן שהן משתמשות בהריון כתירוץ ליום חופש? עבדו איתי ואצלי נשים בהריון, גם בצמוד אלי וגם בחברות שהקמתי. אף עובדת מסורה וטובה וחרוצה לא משתנה במאה ושמונים מעלות בגלל שהיא עומדת להיות אמא. זה נכון שלפעמים סדר העדיפויות משתנה. וזה טבעי, בעיקר בילד הראשון. אבל לוקח כמה חודשים של הסתגלות והחיים שבים למסלולם. ואז אתה מקבל עובדת שמקום העבודה לא מפרנס רק אותה אלא מפרנס משפחה וזה נפלא.

 

העובדת הזו היתה יכולה להיות אמא שלך

כשאנחנו מתחילים לדבר על ניצול לרעה של חוקים שמקדמים נשים אנחנו חייבים להיות מאוד זהירים. אנחנו חייבים לבוא עם נתונים מדויקים, עם מספרים, לא עם תחושת בטן או היכרות של המערכת רק מצד אחד של המתרס, מצדם של המעסיקים. כי כל חוק יכול להיות מנוצל לרעה ע"י בני אדם. אבל הבודדים שמנצלים אותו לצרכיהם לא מייתרים אותו או הופכים אותו ללא צודק. זה תקף לגבי חוקי עבודה כמו שזה תקף לגבי חוק ההטרדה המינית. אחוז תלונות השווא הוא מזערי. מישהו, באמת, מאמין שאישה תרצה להיכנס למסכת של תלונות במשטרה וחקירות והשוואת גרסאות ולעיתים חשיפה פומבית רק כדי להצדיק מערכת יחסים אינטימית למשל? זה נשמע לכם הגיוני?

 

במהלך הקדנציה הנוכחית עמדתי בראש השדולה להעסקת בני ארבעים פלוס. יש בעיה להשים אנשים בגילאים האלה, בעיקר נשים. אישה שיש לה ילדים בגילאי בית הספר היא חשודה מיידית. מה יהיה אם הם יהיו חולים? מה יקרה אם, פתאום, היא תרצה עוד ילד? אני אומר לכל מעסיק שמהסס להעסיק נשים מפני שהן אימהות או תרצנה להפוך לכאלה – רד מזה. אימהות הן עובדות נהדרות. והאחריות והבגרות שוות את השלושה, ארבעה ימי חופש נוספים בשנה. כשאתה מסתכל על עובדת, בהריון או אם, זכור שגם האישה שילדה אותך היא, בעצם, אמא.