הדעות הפמיניסטיות של קייט בלאנשט הן לא משהו חדש. כבר לפני שנה, כשקיבלה את האוסקר על התפקיד שלה ב"יסמין הכחולה", היא ניצלה את הבמה וקראה לתעשיית הסרטים להתעורר למציאות חדשה. כשהתייחסה למשך הזמן בו הסרט בכיכובה נשאר באקרנים היא אמרה "סרטים שמציגים נשים הם לא סרטי נישה, אלו סרטים שמביאים כסף".
 
עוד באון לייף:
 
בטקס אחר באותה שנה היא הגיבה לבקשה של המנחות מערוץ E שתצטלם במצלמת המניקור (מצלמה מיוחדת שעושה קלוז אפ על כפות הידיים) במשפט "אתם מבקשים את זה גם מגברים?".
 
השבוע בלאנשט התראיינה לווג אוסטרליה ושוב לא אכזבה. השחקנית בת ה-45 ניצלה את הריאיון לדבר על אי השוויון שסובב את הנשים בהוליווד. המראיינת הזכירה את הציטוט מספרה של טינה פיי "מכל אישה בהוליווד שהיא כבר לא Fuckable (שווה זיון, בלשון חופשית) מתעלמים", ושאלה האם זה עדיין נכון בעידן של ג'ודי דנץ ומריל סטריפ ושחקניות אחרות שאנחנו אוהבים, והאם הן היוצאות מהכלל? בלאנשט ענתה בצורה ישירה: "נשים כקהל מובילות לשינוי, אני חושבת. נשים לא מפסיקות לצרוך תרבות ברגע שהן מפסיקות לבייץ". היא הוסיפה שהיא מופתעת שאנשים בשוק מהעובדה שעדיין יש אי שיוויון מגדרי בשכר. "אנשים מופתעים? יש אינספור תעשיות בעולם בהן נשים במשרות בכירות לא מקבלות שכר שווה על עבודה שווה".
 
הוליווד לא רואה בנשים כקהל שצריך להתחשב בו, ולכן, כמו שבלאנשט אמרה בנאום שלה באוסקר, מאחר ונשים רוצות לראות דמויות מעניינות על המסך, הן מצביעות ברגליים. בשיקול קר - אנחנו יכולות להביא לכם כסף, אבל תנו לנו משהו טוב לראות.
 
השאלה בראיון מעלה נקודה כואבת. נשים מעל גיל 35 נעלמות מהמסך, ואלו שישנן נמצאות בתפקידים של אמהות, דודות וניצבות. אפשר לספור על כף יד אחת את מספר הנשים המבוגרות שמחזיקות בתפקידים ראשיים בשוברי קופות, לעומת אינספור הגברים המבוגרים שמחזיקים בתפקידי אופי מגוונים. כל אחד מהם שונה לחלוטין במראה שלו מהאחר, מברוס וויליס ועד מורגן פרימן, ומקבילה נשית שלהם לא הייתה מחזיקה סרט ככוכבת ראשית בשום תרחיש. לא רק שהם מככבים בכל גיל, הם גם מחזיקים במאהבת צעירה, ומצפים שנאמין לזה.
 
תשאלו אותה יותר, קייט בלאנשט. צילום: shutterstock
 
גם השחקניות המבוגרות, יחידות הסגולה, נראות מהממות ומדהימות ומתאימות לאמות מידה שרק מהן יבקשו. הלן מירן, דיאן קיטון וג'סיקה לאנג יכולות להתחרות בכל בת 30. ועדיין צילומים שלהן בחוף הים או תקריבים של כל קמט ו\או שיערה אפורה, חס וחלילה, יקבלו עמוד ראשי בעוד המקבילות הגבריות שלהם ילכו בחוף הים עם כל צורת גוף שהיא, בגאון.
 
לא משנה באיזה שנה נהיה, עדיין נשים עומדות תחת זכוכית מגדלת. האמירה של טינה פיי מוכיחה את עצמה שוב ושוב, את שווה משהו רק כשגברים מוצאים אותך מושכת. אבל, אם אני זוכרת נכון, אנחנו 51% מהאוכלוסייה וכוח כלכלי לא מבוטל, ברגע שהמבט שלנו יחליף את המבט הגברי-סטנדרטי זה ייתן הזדמנות לצורות, גדלים, צבעים וגילאים שונים של דמויות ראשיות. נשים כותבות, מביימות ומפיקות חייבות למשוך את החבל לצד שלהן, לתת ייצוג מגוון ומעניין ולא לשחזר את אותם הדמויות שהתרגלנו לראות.
 
האמירות של בלאנשט מצטרפות לאקטים פמינסטיים של כוכבות כמו ג'וליאן מור, ריס ווית'רספון וג'ניפר אניסטון שבעונת הפרסים האחרונה החליטו לפתוח בקמפיין שנקרא #AskHerMore (תשאלו אותה יותר). במקום השאלות הבנאליות של "מי עיצב לך את השמלה" - שאלות מעניינות יותר על התפקיד אותו גילמה, על הדעות הפוליטיות שלה וכדומה. אפשר להקטין את הצעדים האלו ולהגיד שמדובר בפמיניזם ליברלי לחלוטין, אבל לצעדים האלו יש משמעות רדיקלית עבורן ועבור המיקום בו הן נמצאות, שהרי חלק מכללי המשחק בעסק שלהן הם לשחק יפה עם העיתונאים ולדגמן בשקט בעונת הפרסים. הכוח שיש לשחקניות האלו, ביחד, זה מה שמאפשר להן לנסות להגמיש את כללי המשחק. אף אחת מהן לא תצא מהבית בלי איפור, עם כמה קילוגרמים "עודפים" או בטרנינג -  אבל צעד צעד.