סינדי הוו, סטודנטית בת 22 באוניברסיטת וושינגטון הזדקקה ל-5,000 $ בסך הכל כדי לממן את המחקר שלה - בדיקה ומדידה של תאים. דווקא נקודת הפתיחה שלה הייתה מצוינת: הוו הייתה אחת מצוות ראשוני עטור פרסים שיצר אנזים לטיפול בחיידק האנתרקס. במחקר שלה היא ביקשה להשתמש באותו האנזים ולהתמקד בחיידקי סטפילוקוקוס.

 

עוד באון לייף:

 

הוו התייעצה עם הפרופסור שלה כיצד להשיג מימון למחקר ואילו זה דחה את הרעיון על הסף. "את לא יכולה לבקש מימון," הוא אמר לה, "את רק בת 22 ואין לך תואר דוקטור ואת לא זקוקה ליותר מ -25,000 $ ". וכך הפך ניסוי פשוט, עם פוטנציאל להשלכות מרחיקות לכת לאתגר בלתי אפשרי מאתגר - מכל הסיבות הלא נכונות.

 

כמה רעיונות למחקרים גדולים נדחו על הסף בגלל שלא התאימו  לדרישות הממשלה למימון או למרבה האבסורד- הם דרשו מעט מדי כסף, או נולדו מוקדם מדיי בקריירה של החוקר? כשהוו חשבה על הדרך בה מממנים מחקרים באוניברסיטה (שמאופיינת בשמרנות וסלידה מלקיחת סיכונים) היא הבינה שמדובר בבעיה של ממש לבני 20 פלוס כמוה. משמעות ההתקדמות האיטית והתובענית האקדמית - מסטודנטית לתואר שני לדוקטורט לפוסט דוקטורט ועד לחברת סגל - היא שאף פעם לא תוכלי לקבל את ההזדמנות לעשות ניסוי שאת באמת רוצה לעשות - ניסוי שעשוי לשנות את העולם.

 

הוו היא פנתה לחבר הכי טוב שלה, דני לואן, ביוכימאי וכלכלן גדול, שהשיק מעין אתר למימון המונים באוניברסיטת וושינגטון שהתרומה המרבית בו היא 25$ בלבד (מוטו: "להעצים אנשים ברחבי העולם עם הלוואה של 25 $ ") ואמרה לו שבעיניה זה קצת מוזר שיש פלטפורמות לממן כמעט כל דבר אבל אין שום אפשרות לממן מחקר מדעי שיש לו משמעות עבור כלל האוכלוסייה. למה למדענים אין קיקסטארטר משלהם? והוא השיב לה "כן ... אנחנו צריכים פשוט לנסות ולבנות אחד כזה ולראות אם זה עובד".

 

הם התחילו בשיחות עם מאות מדענים. "כל אחד מהם אמר, 'כן - אם היה אתר כזה, הייתי משתמש בו". לכולם היה לפחות פרויקט אחד שהם רצו לעבוד עליו, רעיון אחד שהם חשבו עליו זמן רב, דבר אחד שהם היו שמחים להקדיש לו זמן - אבל שלא היה סיכוי להם שום לקבל עבורו מימון מקרן המדע הלאומית  או מהמכונים הלאומיים לבריאות, שני המקורות הגדולים ביותר של מימון מדע באקדמיה.

 

 

"אז לקחנו תשעה מדענים כאלה, צילמנו אותם ובנינו אתר", מספרת הוו. זה היה ניסוי, האם אנשים רוצים לתת כסף ישירות למדענים? ואם הם רוצים לתת למדע, מה בדיוק הם ירצו לקבל בתמורה? "אני רק רציתי לדעת אם זה יעבוד", אומרת הוו. אבל בשביל לדעת אם זה יעבוד נדרש ניסוי רחב יותר. היא ולואן השקיעו חיסכון זעום שהיה להן בהשקת חברת מימון המונים לצרכי מחקר בשם Microryza .

 

תחילה הם ניסו לגייס כסף בסיאטל. "לא היה אפילו אחד שהסכים לממן אותנו", היא אומרת. "משקיעים רצו לדעת מה האסטרטגיה שלנו. לא הייתה לנו אחת כזו. האסטרטגיה שלנו הייתה למצוא תרופה לסרטן, או לשלוח אדם למאדים או לבנות מכונת זמן. אז הם חשבו שאנחנו לא לוקחות את זה מספיק ברצינות. אבל למעשה, זו הייתה האמת".

 

בשנת 2013 הן הגיעו לקרן התחרותית Y Combinator, שמסייעת לסטארט-אפים לקום על הרגליים. ראיון של 10 דקות בלבד הספיק לשתיים להתקבל למחנה אימונים בן שלושה חודשים של הקרן. בתום אותו מחנה אימונים הם הציגו את הרעיון שלהם בפני המשקיעים העליונים של הקרן ביום ההדגמה. אחרי שלוש דקות של נאום גרפה הוו סכום בלתי נתפס של 1.2 מיליון דולרים. אחת החוקרות המוכשרות ביותר באזור, אליזבת לורנס, עשתה שימוש בפלטפורמה כדי לממן את המחקר שלה למציאת תרופה לסרטן ואילו ביל גייטס אמר כי הוא רואה באתר "פתרון לצמצום הפער בין פרויקט עם פוטנציאל מבטיח להיעדר תקציב".

 

שנתיים אחרי ועם שינוי שם האתר ל- Experiment הם השיקו כבר 5058 פרויקטים ומימנו 336 מהם. בין הפרויקטים הנוכחיים שלהן ניתן למצוא מחקר לביצוע הרדמה בטוחה יותר לכלבים באמצעות תזונה, שחזור למים מתוקים ומציאת תרופה למחלת הבאטן.

 

בגיל 26 בלבד, הוו שדרגה את מעמדה מסטודנטית מבריקה לתואר ראשון ליזמית בינלאומית. באירוע לאומי רשמי שעסק בחדשנות בעולם הביו-כלכלה, היא נתנה תשובות תמציתיות וחכמות לשאלות שעלו בפנל ובתומו פנתה לקהל של שגרירים, פקידים, אנשי עסקים ומדענים והוסיפה "האתגר שלי אליכם הוא להפסיק לדבר על למה המדע חשוב כל כך. פשוט קחו תחום מדעי שאתם מאמינים בחשיבותו ותמצאו דרך למנוע את התפתחות המחקר האקדמי בתחום הזה ואת השיתוף שלו בעולם".

 

"סינדי היא כדור אנרגיה," אומרת די בוארסמה, אחת המומחיות המובילות בעולם בחקר פינגווינים, שלימדה את הוו באוניברסיטת וושינגטון. "באישה הזו פשוט אין פחד."

 

"אני כל הזמן נזכרת באחד הדברים הראשונים שלמדתי עליה", אומר לואן. "ברגע שהיא החליטה על משהו, הטוב ביותר שאתה יכול לעשות הוא לזוז הצידה או להצטרף אליה".