כשהתחלנו לצאת אי שם בשנות המי זוכר, ואני הייתי רווקה שהתארגנה מבחינה כביסתית על ידי שקית שהובאה והוחזרה מההורים, הוא היה כבר כבסן יוצא יחידת כבסנות עלית.

יום אחד, כשבגדים שהשארתי אצלו יצאו מהמכונה אווריריים וריחניים כגור לברדור צמרירי ורך, החמאתי לו על הכביסה, ומאז הוא אוחז בתואר הכבסן הראשי (והיחיד) של המשפחה.

 

עוד באון לייף:

 

טיפ קטן מתדיראן:

יותר ויותר מכונות כביסה מציעות מסך תצוגה דיגיטלי. מסכים אלו יקלו עליכם לשלוט במגוון התכונות, ההגדרות ולעקוב אחרי התקדמות התוכנית הנבחרת. חלק מהצגים הדיגיטלים גם יאפשרו לכם לשמור את התצורות המועדפות עליכם. 

 

הכירו את מכונת קריסטל החדשה עם התצוגה הדיגיטלית >>

 

כמה ראשי? אני, לראייה, לא יודעת לעשות כביסה. זו אג'נדה שבחרתי לדבוק בה עם השנים כדי להשאיר לבחור ששונא לתלות, לקפל, לעשות ספונג'ה והכי הכי לנקות אבק - תחביב כפוי שיהיה רק שלו. כפוי כפוי, אבל את נקודת האור הוא מצא: יום אחד חזרתי הביתה ובמרפסת היו שני סלים גדולים בצבעים שונים – האחד למגבות וסדינים והשני לבגדים. מעליהם נתלתה קערה המיועדת לגרביים ותחתונים, והאיש היה מאושר.

 

בכל מה שקשור לחוש טכני- הוא לא עילוי גדול

חשוב לעצור ולהסביר: נכון שזכיתי בלוטו והוא מושלם ונסיכי וחלומה של כל אישה, אבל בכל הקשור לחוש טכני – החוש שעוזר למדפים להישאר על הקיר בלי ליפול על הראש, ולמנורות לעבוד או לחבלי כביסה להיום קשורים טוב טוב כדי שלא נצטרך לשחק "בנג'י כבסים" עם השכנים – הוא לא עילוי גדול. מברגה מבחינתו היא כלי נשק, מסמרים הם "דברים קטנים ומעצבנים", ומלאכת הרכבת כיסא האוכל לתינוק מאיקאה כמעט הובילה אותנו לגירושים. כך שלמען שלום בית ובטיחות הפרט והכלל, אני היא המקגיוור של הדירה. אבל הוא הכבסן, והוא ללא ספק הכבסן הכי טוב בשכונה.

 

 

ואז הגיע המרד

יום אחד פשוט נמאס לו. נמאס לו כמו שנמאס לאמא לשלושה מתבגרים שעובדת עבורם מסביב לשעון. הוא קרא לי לשיחה, התעלם ממחאותי ומקריאות איוב נוסח "הו לא, גדול עלי להתמודד עם זה", ומינה אותי לכבסנית משנה. כדי להפוך את המינוי לעובדה שרירה,

הוא לקח טוש בלתי מחיק וכתב על כל אחת מהתוכניות על המכונה, לאיזו כביסה היא מתאימה, וגם הוסיף ניקוד והדגשות במקומות הנחוצים. ארבעה ימים הסתובבתי בתחושה הקשה של סטטוס קוו קשיח נחצה, וביום החמישי, רגע לפני שהתחלתי למחזר תחתונים, עשיתי את הכביסה הראשונה בחיי. מלאכתן של צדיקות נעשית בידי אלו ששונאות כביסה.

 

 

אישה עושה כביסה

 

 

אסון טקסטיל כבד

כך קרה שהגדלת הראש שלי, שכללה דחיסת המכונה עד אפס מקום במליוני זוגות תחתונים, שתי חגורות עור בעלות אבזם מתכת וגם כמה חולצות אלגנטיות של בן הזוג, הסתיימה באסון טקסטיל כבד: החגורות נסדקו, כפתורים נתלשו מהחולצות המכפותרות ופיסת טישו שנשארה בכיס של אחת מהן, ניקדה את כל הכבודה הריחנית באבק פיות לבן. כשהוא הגיע הביתה לקח לו זמן לזהות שמשהו קרה, אבל בסוף -  התנוחה העוברית שבה ישבתי על הספה סייעה להסקת המסקנות. השורה התחתונה ומוסר ההשכל: היום אני לא עוברת את קו מרפסת המטבח. הממלכה ההיא, שנמצאת מעבר להררי הכביסה, היא האוטונומיה שלו, המקום בו הוא עושה את הקסמים שלו עם אריגים עדינים, תחתונים לבנים וסדיני משי מפוארים. הוא המלך של שיטת "הפרד ומשול" ובוחר לבדו בהנאה את הריחות, המרקמים ושיטת הקיפול הרצויה. אני עומדת מהצד, מהנהנת בנימוס, מחווה לעברו מרחוק תנועת נשיקה ומודה לאלוהי מטלות הבית על היותי אישה משוחררת מכבלי הכביסה.