המלצות הבילוי, התרבות, העניין והכיף - במיוחד לנשים שמחפשות דברים חדשים, מעניינים וקצת אחרים. השבוע: תערוכה שעוסקת באחד הנושאים הכי לא מדוברים שיש, קואופרטיב נשי שיוצר סדרת רשת מגניבה, התשובה לאירועי הלילה הלבן של עיריית תל אביב, מופע מחווה לאחת הנשים הכי גדולות במוזיקה ועמוד פייסבוק שעונה על השאלה שמעסיקה כל הורה: מה עושים היום ב-4?

תערוכה: בית חם

גם שנים אחרי שקראתי את 3096 ימים: כתבים מן המרתף, ספרה של נטשה קמפוש (אשר נחטפה בשנת 98 וברחה בשנת 2006), בו היא מתארת את סיפור חטיפתה בגיל 10 וכיצד הוחזקה בצינוק תת קרקעי למעלה משמונה שנים, יש פסקה אחת שלא יוצאת לי מהראש: "החברה שלנו זקוקה לפושעים כמו וולפגנג פריקלופיל [החוטף שלה. ק.ק] כדי להעניק פנים לרוע שחי בקרבה וכדי להרחיק אותו מהחברה עצמה. אנו זקוקים לתמונות של צינוקים במרתפים כדי שלא נאלץ לראות את הבתים הרבים שבהם האלימות זוקפת את ראשה הקונפורמיסטי והבורגני. החברה משתמשת במקרים כמו שלי כדי להתנער מהאחריות לקורבנות הרבים וחסרי השם של הפשעים שמתרחשים מדי יום ביומו, קורבנות שאיש אינו מסייע להם". אני זוכרת כמה האבחנה של קמפוש היממה אותי, היכולת שלה לפענח, בתבונה רבה, את מקור העניין הסנסציוני במקרה שלה, ומה בדיוק הוא משרת אל מול מאות אלפי המקרים המתרחשים אצל השכנ/ה ממול.

"משתמשים במקרים כמו שלי כדי להתנער מאחריות". נטשה קמפוש, היום

(צילום: רוברטו אורליק, מתוך האתר של קמפוש)

אם בעבר ראינו את הבית כמקום הבטוח ביותר, או כך רצינו לחשוב, צפים ועולים בשנים האחרונות סיפורים המערערים את התפיסה הזאת. סיפורים בהם האדם האמור להיות הקרוב ביותר פוגע בילדיו. רק בשבוע שעבר נחשפנו לשני מקרים מזוויעים של אלימות קשה ורצח מידיו של הורה, ואלו רק המקרים שאנחנו שומעות עליהם. קשה מאוד לאמוד את המימדים של אלימות במשפחה - רוב הא/נשים החשופים אליה לא משתפים, אם בגלל פחד, בושה ואם מסיבות חברתיות וכלכליות. נכון להיום, מוגשות מעל 50 תלונות במשטרה מדי יום על אלימות במשפחה. ועדיין, המדינה לא רואה בנתונים האלו סממן למגפה שחייבים וחייבות למנוע ומיד.

בית חם היא תערוכה שעוסקת בנושא של אלימות וניצול ילדים וילדות בתוך הבית. 14 יוצרים ויוצרות מישראל ומהעולם הקדישו את התערוכה ל"כל הילדים שהיו והינם, וקיוו ועודם מקווים לבית חם". התערוכה לא מנסה לבחון מדוע קיימת אלימות במשפחה או במי האשמה, אלא מבקשת לחדד את ההכרה בקיום המוסווה של האלימות, זאת שקיימת בכל החברה, זאת שאין אפשרות לנבא אותה או לסמן את הגבולות שלה.

תערוכת "בית חם", אוצרת: נורית טל-טנא

המשכן לאמנות "בית מאירוב", רח' הרצפלד 31 חולון

30.6.14-30.8.14
ימים ג' - ה'  17:00 - 20:00

ימים ו'  ושבת   10:00 - 13:00

הכניסה חופשית

סדרה: בקרוב אצלך

חמש נשים יוצרות מתעשיית הקולנוע החליטו שאם הן רוצות ליצור משהו משלהן, בלי שיגידו להן מה לעשות, איך לתקן, להוסיף עוד שלושים פרקים מיותרים ולהחליף לשחקניות יותר בלונדיניות – הן צריכות לקחת את המושכות לידיהן. אחרי הכל, בשביל מה יש לנו אינטרנט?

מיכל הרשקו, שני עזריה, שירי פרייס, עינב גיאת ויולה גדרון הן כותבות ובמאיות שיצרו סדרת רשת חדשה בשם בקרוב אצלך. הפרקים מהודקים וקצרים, בני 7-9 דקות, ומלווים במוזיקה מקורית עם שיר פתיחה הורס של ריף כהן וגיא מר. הפרק הראשון צבר כבר אלפי צפיות תוך מספר ימים, וברשת כבר התחיל הבאז בציפיה לפרק השני, שיעלה בתחילת יולי.

הפרק הראשון של "בקרוב אצלך":

הסדרה מתמקדת בחיים של חמש חברות בנות 30+ כשכל פרק מוקדש לאחת מהן. כמו שכל פרק מוקדש לאחת הדמויות, ככה מאחוריו עומדת במאית יחידה, בזמן ששאר היוצרות מתפעלות את שאר התפקידים (כותבות, מפיקות, מביימות, מצלמות, סוחבות ומה לא). כמובן שגם חברים ואנשי מקצוע מתגייסים לעזור, אבל בסופו של דבר - הפרויקט בעצם מתנהל כסוג של קואופרטיב קולנועי נשי, יצירה משותפת, כשבכל פעם מישהי אחרת מובילה.

אל חמש היוצרות הצטרפו חמש שחקניות, שבאות גם הן בהתנדבות, מגויסות לגמרי לפרויקט מתוך אמונה בו ופשוט מתוך חדוות יצירה. כל אחת מהבמאיות בוחרת לה גם מוזיקאי/ת שאיתו היא רוצה לעבוד, כשהפרק הראשון מלווה במוזיקה מקורית של עוזי רמירז. מדובר בסדרה שהופקה ללא תקציב ובלי עזרה חיצונית, רק עם יוזמה, כשרון ורצון ליצור.

מימין לשמאל (לפי זוגות של במאית ושחקנית): עינב גיאת ואלמה דישי, מיכל הרשקו ונעמה אמית, יולה גדרון ומאיה קניג, תמר סגל ושני עזריה, נעמה פרייס ושירי פרייס (צילום: רונן גולדמן)

לילה שחור/לבן

כולן כבר מכירות את אירוע השיא השנתי של עיריית תל אביב ומקורביה, לילה לבן. חגיגות הלילה הלבן מביאות אלפים לתל אביב למגוון אירועים מושקעים ומעניינים, אבל כמו הרבה מהכסף שיוצא מתקציבה של העירייה - הם תחומים לתל אביב ה"אמיתית". ההשקעה, הרווחים והמופעים הולכים למרכז וצפון תל אביב, חלקים שגם ככה הם אלה שנהנים מהשקעה בתשתיות, תאורה ותברואה. דרום תל אביב, האזור הנעלם של העיר, נשאר בשוליים גם הפעם. אבל הדרום לא שותק - וזו השנה השלישית בה יתקיימו אירועי לילה שחור. שחור כניגוד ללילה הלבן של העירייה, שחור כאחר, המזרחי.

בשנה שעברה,עוד לפני שהתחילו האירועים כבר הגיעו שוטרי יס"מ לעצור את המסיבה ולנעול את המקום בו הייתה אמורה להתקיים, בית אחותי. שתי פעילות נעצרו והנוכחות והנוכחים במקום דיווחו על אלימות ויחס קשה מצד השוטרים. ומה הייתה העילה לסגירת המקום? הפרעה לסדר הציבורי. עוד לפני שהמסיבה התחילה. כמו היעדרו של שבוע הספר האלטרנטיבי משדרות ח"ן, גם פה – העירייה לא אוהבת שמערערות על המונופול התרבותי שלה, על הקהל שאליו הוא פונה ועל התכנים שמועברים. יש אינספור סיבות טובות ללכת – גם ערב תרבות והקראת שירה מזרחית, גם אמירה פוליטית בעצם ההשתתפות, וגם כיף לא נורמלי (ומסיבה עם אופיר טובול מלסה מפסה).

האירוע בשיתוף קואליציית ליבי במזרח, תנועת אחותי, קפה גיברלטר, קבוצת הלא נחמדים-לא נחמדות, ועוד פעילות/ים ויוצרות/ים עצמאיות/ים.הכניסה חופשית ובאירוע תהיה תיבת התרמה לאם חד הורית, כשכל אחת ואחד יוכלו לתרום כפי יכולתן/ם.

לילה שחור 2014 – מוסיקה ומחאה בדרום תל אביב

26.6 בשעה 20:00, בית אחותי, מטלון 70, תל אביב

הופעה: מחווה לאום כולתום במסגרת פסטיבל העוד ה-12

לא כולן מכירות את סיבוב ההופעות הקצר שעשתה אום כולתום בפלסטינה בשנות השלושים, בירושלים, יפו וחיפה. העיתונות הממסדית התייחסה לבואה בזלזול ואפילו גיחכה על ה?פלאחים? שמשקיעים את כל מה שיש להם בכרטיס. לאחר ההופעה סופר שלמרות המחיר הגבוה, שכביכול אמור לסנן את הפושטקים החוצה, היו מקרי אלימות ושתייה לשוכרה. לעומת העיתונות הציונית, האגדות האורבניות מספרות כי בהופעה בירושלים ישבו המוני רבנים ספרדיים לצד גברים ערבים ובכו מהתרגשות יחדיו. עוד אומרים שהרב עובדיה יוסף ז"ל היה מגדולי מעריציה ונהג להקשיב לשיריה בזמן שכתב.

סבתי עלתה ממצרים בגיל 14 והקולות של אום כולתום ופריד אל-אטרש היו הקולות של הנוסטלגיה והשמחה. כשהתבגרתי התביישתי במוזיקה הערבית והמזרחית ששמעו אצלנו בבית, וכששאלו אותי איזה מוזיקה אני אוהבת, עניתי מיד "הכל, רק לא מזרחית". רק בגיל מאוחר יותר, עם הבנת המשמעות של עדתיות, התחלתי לשמוע בגלוי ולשיר בקול רם עם השירים, שהם זיכרונות הילדות שלי ושל המשפחה שלי.

אום כולתום מבצעת את "אינתה עומרי" בהופעה בפריז ב-1967:

המוזיקה המזרחית עברה משטור מאז ומתמיד, בעיקר על ידי סיווג לגבוה או נמוך, ומותר או אסור. מכירים את המשפט הידוע "יש לי חבר הומו/ערבי/השלימו את החסר", שאחריו מגיעה לרוב אמירה גזענית שהוצדקה על ידי המשפט הראשון? הדבר תקף גם לגבי מוזיקה מזרחית. היום אום כולתום משמשת כעלה התאנה הזה, באיזכורים נוסטלגיים "בעבר" של הז'אנר. "פעם הייתה מוזיקה טובה, אמיתית" הם אומרים, ומזכירים גם את זוהר ארגוב. אותו הם אוהבים מאוד (עכשיו, ע"ע האודישן של בנו, גילי ארגוב, בתכנית דה וויס), אל תבינו לא נכון, פשוט כל מה שקרה אחר כך הוא נמוך והורס הכל לכולם.

השנה יצויינו 110 שנים להולדתה של מי שהייתה הקול של מצרים והכוכב של המזרח. במסגרת פסטיבל העוד בצוותא יוצגו פרקי שירים ותמונות נבחרות מתוך המחזה המוזיקלי על חייה של אום כולתום "תמונות מקהיר". גלית גיאת תגלם את אום כולתום במחזה שמבוסס על הרומן היפה "אום" מאת הסופר סלים נסיב, איתה ישחקו אריק משעלי וג'ורג' אסקנדר. אייל שגיא ביזאאוי ישא דברי פתיחה, וידבר על אום כולתום, מוזיקה ערבית וקהיר.

גלית גיאת ואום כולתום (צילום: יח"צ, מתוך אתר צוותא)

"פסטיבל העוד"ה-12, שני עד מוצ"ש, 7-12.7 ב"צוותא". המופע "תמונות מקהיר", יתקיים ב 10.7 באולם חזן
מחיר: 110 שקל, 75 שקל לרשומים לתכנית המסלולים של ישראכרט

לחובבי גרסאות עדכניות של אום כולתום, קבלו את שאקירה במצרים, 2008:

פעילות לילדים: מה עושים היום ב-4?

דילמה הורית ידועה מתרכזת סביב השעה 16:00 מדי יום - מה עושות עם הילדות והילדים? דילמה שמתחדדת עכשיו, כשעוד לא קיץ, אבל חם ועוד יתחמם.

מי שניצבת בפני הדילמה הזאת והחליטה לא רק לפתור אותה אלא גם לעזור לאחרות ואחרים במצבה היא לי זהר, תושבת תל אביב ואמא לשני ילדים. כשהיא ניצבה בפני השאלה של מה לעשות היום עם הילדים היא החליטה להקים עמוד פייסבוק שמרכז את כל הפעילויות, בתשלום או בחינם, שמתאימות לילדים וילדות בתל אביב.

כרגע מדובר לרוב בפעילויות במרכז העיר, אבל תוך תקווה שהפעילות תתרחב בעתיד לאזורים נוספים. את העמוד, שנקרא "מה עושים היום ב-4?", היא מנהלת בהתנדבות מלאה וכל זה "לטובת השיפור החיים שלנו בעיר". עמדי יום היא מעלה בעמוד טבלה מסודרת של הפעילויות לאחר הצהריים, מפורטות ומתומחרות, ובנוסף שולחת גם מייל יומי מפורט לא פחות (להרשמה לרשימת התפוצה). על ההשקעה העצומה היא אומרת שהיא "אוהבת לעשות דברים ברצינות גם כשהם בחינם. חשוב לי שלהורים יהיה את השירות שמתאים להם ושיהיה הכי טוב, מקיף ומדויק".מלבד זה, הורים ומפעילים\ות מפרסמים בדף פעילויות נוספות והוא הפך למקום הנכון להגיע אליו לפני שיוצאות מהבית.

הפרויקט הנוכחי, שבעיניי הוא הצלה גם מבחינת תעסוקה מעניינת וגם מבחינה כלכלית, הוא "גינה לי". במסגרת הפרויקט, שיזמה עיריית תל אביב, יתחילו השבוע לעלות מדי יום בשעה 18:00 הצגות ופעילויות בגינות ברחבי העיר תל אביב. בניגוד לשאר הפרויקטים של העירייה (ע"ע לילה לבן) "גינה לי" יפעל בכל גינות העיר, מיפו ועד רמת אביב.