אמא לשלוש קמה בבוקר ומקבלת חדשות בדיווח ישיר; החתולה עשתה קקי באמבטיה. "איזה כיף לי" מתגנבת המחשבה הזו לערפול החושי של שעה מוקדמת מדי עבורי, במיוחד כשאני בשלב הכיפי הזה בהורות שנקרא גמילה (בינתיים של חיתולים). מסתבר שהשלב הבא אחרי הדיווח הנרגש הזה הוא קיום סימפוזיון נלהב אודות מהו הלוקיישן האלטרנטיבי הטוב ביותר לצחצוח שיניים עד שאחד מאתנו ההורים הפראיירים יקום להתמודד עם המנחה שהושארה לנו. בשלב בו הבנתי שחדר השינה שלנו הוא אחד מהם, הפסקתי לעשות את עצמי ישנה ונבחתי "לא כאן" בניסיון להחזיר את המצב לקדמותו (קרי, אמא ישנה עם כמה שפחות רעשי רקע לא הכרחיים שיהיו מנת חלקי בהמשך היום).

החיים בהורות כפרט וכזוג הם למעשה מלחמה על פיסות של שקט. שקט נהיה משאב נדיר בעל ערך עליון שכל אמא ואבא חותרים אליו ומקווים שיהיה מעורב כל פעולה: לאכול בשקט, לשתות קפה בשקט, לקרא עיתון בשקט, אפילו כשאת רוצה לשבת, את לא רוצה סתם לשבת, אלא לשבת בשקט. אז אחת המיומנויות החשובות ביותר שפתחתי בשנותי כאמא (ולשמחתי הרבה מהרגע בו הפכתי להיות כזו) היא ליצור מובלעות של שלווה, או יותר נכון ומדויק - לעשות סימולציה לחיים של פעם, בהם יכולתי לעשות את כל הפעולות השגרתיות של החיים בסבבה ולא בתנאי מלחמה.

חופשה מוצלחת היא לאו בהכרח זו שאעשה בנג'י, אטייל בג'ונגלים אלטף קרוקודילים, ואשתה מקוקוס עם קש, אלא זו שאוכל לעשות פעולות פשוטות כאילו אני אחת מבני האדם שמנהלים את חייהם בשלווה.

כיוון שברייקים כאלו נדרשים אחת מדי זמן קצר מאד (כי האפקט שלהם נשחק מאד מהר), ומלאי הבייביסיטר/כסף אינו בלתי מוגבל (בניגוד למלאי רגשות האשמה בכל פעם שאני נוטשת את ילדותי לטובתי האישית), טיסות ליעד אורבני מגניב באירופה היא לא אופציה יותר מדי זמינה ואפשרית (עם כל הכבוד שאני רוחשת לאיזי ג'ט וכדומה). אבל מצד שני, אם יש מלון כמו ליאונרדו ארט הוטל, אין סיבה לנעוץ את הנעץ ביבשת אחרת במפת העולם כשאפשר להשיג את אותה מטרה במגרש הביתי.

בנסיעה אחת קצרה אני מגיעה ללוקיישן חלומי על הים שיספק את הריסטארט הדרוש (ועוד בלי להיסחב עם צידניות), ומשם ללובי מגניב שנותן פלטפורמה לדמיין את הדרינק של הערב. קבלת פני כאורחת נעשית בקבלה עם שעונים שמראים את השעות בערים שהייתי שמחה שיהיו היעד הבא שלי (אין שום רע בלחוש עצמנו לרגע כאחד מבני העמים ובדמיון מודרך), וזה הספתח לרביצת אחר צהריים (רביצה לצורך עבודה אמנם, אבל בשקט!) בחדר נעים שפונה לחוף, שתסתיים בביקור בבריכה מפנקת כמה קומות מעל.

לפני כמה ימים נשאלתי אם היותי אמא מונעת ממני לעשות דברים שאני רוצה. תשובתי הייתה : "להתחיל להקריא את הרשימה או שהסעיפים הראשונים יספיקו?" הרי כמה אנחנו מתגעגעות לאוכל טוב, לפשטות, לאי סרבול, בלעשות את הדברים המגניבים שאנחנו אוהבות בלי יותר מדי מאמץ? אז בהתחשב בכך, מטרת העל בחופשת בזק מקומית היא לעשות את כל הדברים האלה אבל בנון שלנט. כיוון שהמיקום מנצח (וכל אחת מאתנו יודעת ששלושת הדברים החשובים במלון הוא מיקום, מיקום ומיקום), בערב אחד הספקנו הדייט שלי ואני לאכול ארוחת ערב, להסתפר (מה לעשות, בתל אביב מסתפרים בלילה), לשתות בבר, לראות סרט (את זה שאנחנו מתכננים לראות חודשים ועוד שניה כבר לא יהיה על המסך), ובגלל שהכול קרוב, גם לעשות טיול רגלי לילי ולנהל שיחה ארוכה ארוכה. מאלה שהפכו לנדירות כל כך משום ששגרת הערב היומיומית שוחקת.

מעבר לסיפוק הצרכים הבסיסים בפירמידת הצרכים של מאסלו (אוכל, שתיה ותספורת) הספקנו לעשות לשלב הנעלה יותר ואפילו לראות אומנות!  וההישג הזה לא קשור ליכולת הארגון המופלאה ולמרץ שלא היה לי באותו ערב (יום חמישי בכל זאת) אלא לקונספט המרענן של ליאונרדו ארט.

בחופשת ה-"בוא נברח גם אם זה לפחות מ-24 שעות" שהצלחתי לקמבן בליאונרדו, כל ירידה במעלית לארוחת ערב, עלייה לגג לטבילה בבריכה או ביקור בלובי משולה לביקור בגלריית אומנות יפהפייה שלא הייתי מצליחה לדחוף בזמן הקצר. וגם אם כן, אומנות מכל הגדלים הצבעים הסגנונות ומקומות בעולם שמלווה אותך כל הזמן הופכת את החופשה ובמיוחד את החיים להרבה יותר יפים.

____________________________________________________________

למידע נוסף: http://www.leonardo-hotels.co.il/tel-aviv-hotels/leonardo-art-tel-aviv