ההחלטה לצאת לסוף שבוע לא נולדה ברגע אחד. הלוואי והיינו יכולים להיות מהזוגות המושלמים האלה, שיכולים לחזור מהעבודה וברגע אחד של ספונטניות, להחליט שנוסעים לנופש. אני מדמיין אותנו שולפים 2 מזוודות קטנות שחיכו בבוידעם, אורזים תוך כדי שירה בקולי קולות של השיר החדש של סיה, מכניסים לתוכן כמות מדויקת ומאוזנת של בגדים שיספיקו לסוף שבוע שלם (ולא שוכחים אף פריט), יוצאים בזמן כדי לעקוף את הפקקים, משחקים בדרך משחקי חברה ובוחרים שירים לנסיעה, ומגיעים לדלפק בדיוק בזמן לארוחת הערב שמחכה במלון.

 

המציאות האמיתית, לצערי, שונה ורחוקה מהדמיון הפרוע שלי. החלטנו לפני שלושה חודשים שאנחנו חייבים לצאת לסוף שבוע. באמצע השבוע היא יוצאת מוקדם לעבודה, אני חוזר ממנה מאוחר, ולהיפגש זה לא בדיוק דבר שקורה, בטח שלא בצורה אקראית וספונטנית. אני אמרתי שאני רוצה לנסוע לצפון, היא אמרה שהיא רוצה לדרום, אני כיוונתי שנצא לצימר, היא אמרה לי שלא הייתה במלון מכיתה י?א. הבנו שאנחנו לא רואים את החופשה הזאת בדיוק באותה עין. ככל שהמשכנו לתכנן, ככה הלכו חילוקי הדעות וגדלו. אני רציתי ים, היא ממש קיוותה לבריכה, וכך, כמו ים סוף, עמדנו שסועים ומפולגים - איש איש ורצונו לחופש.

 

כיוון שאיש של שלום אני ולא של מלחמה, הבנתי מהר מאוד ששנינו רואים את הנופש הזה בצורה שונה. החלטנו להתמקד במשותף בנינו ולא בשוני. ניסינו להגדיר במילה אחת את סוף השבוע הזה שאנחנו מתכננים כבר כל כך הרבה זמן. הסתכלנו אחד על השני ואמרנו - פינוק. לא משנה איפה נהיה ומה נעשה, כדאי מאוד שסוף השבוע הזה יפנק אותנו כמו שמגיע לנו.

 

המרפסת לבריכה היתה הסיבה שלא רצינו לעזוב את החדר. צילום: אייל פישמן

 

למרות שאנחנו זוג ותיק, אין לנו יותר מדיי ניסיון עשיר במלונות וחופשות, אנחנו בד?כ מעדיפים להעביר את הערבים שלנו בטייק אווי מול הטלויזיה, ממש כמו שרואים בסרטים, עם הכרבולית ובקבוק היין שנשאר פתוח הרבה אחרי שהסרט נגמר. אמרתי לה שאני לוקח על עצמי את מטלת ההזמנה. נכנסתי לאינטרנט, ובלי לחשוב יותר מדיי התחלתי לחפש מלונות בהרצליה. אני מכיר היטב את המוניטין של מלונות הרודס ובלי ללכת סחור סחור הזמנתי לנו סוף שבוע רגוע במלון החדש שנפתח שם.

 

החלטתי להפוך את כל הסוף שבוע לרומנטי במיוחד, לא סיפרתי לה לאן נוסעים, נכנסנו לאוטו שמתי את גברת ווייז על ?השתק?, בחרתי שיר של ברונו מארס ויצאנו לדרך - באיחור כמובן. הנסיעה היתה רחוקה ממה שדמיינתי. לקחתי ארבע פניות לא נכונות שעלו לנו בחמישים דקות עיכוב, היא גילתה שהיא שכחה לקחת את השמלה שהיא קנתה במיוחד לסופ?ש, זכינו לעמוד בפקק מזדחל מאחורי נהג שפיצח גרעינים כל הדרך, והיה נראה שאנחנו נוסעים הישר לסופ?ש מהגיהנום. 

 

ואז התקרבנו ליעד, והכל התחיל להירגע. יום חמישי כבר היה ערוך להחליף משמרת עם דמדומים אחרונים של צהריים, קרני השמש התחילו להכות בנו ככל שהתקרבנו אל הים. מבט חטוף בוויז גילה לי שאנחנו ממש קרובים, בזמן שהיא פירשה אותו כאילו אני לוקח אותה לטבוע במימי ים התיכון. הסברתי לה שהמלון שלנו ממוקם על אי מלאכותי. זהו. קניתי אותה, אפשר לעשות פרסה ולחזור.

 

אפילו הוויז לא מאמין שהמלון נמצא על אי מלאכותי. צילום מסך

 

סוף השבוע הזה היה כל מה שחיפשנו, מלון עם נוף מרגיע לנמל של הרצליה, המיקום הוא שילוב המושלם בין צפון לדרום, הבריכה שממוקמת בלב המלון נמצאת במרחק הליכה מהים הסמוך, וארוחת הערב הצליחה להפיל אותנו לשינה מתוקה עד לארוחת הבוקר שלמחרת שהיתה לא פחות טובה. אני החלטתי להגשים חלום ישן ולקפוץ לבריכה על הבוקר, אחרי כמה בריכות של פוזה יצאתי משם מהר והחלטתי לחכות לצהריים, מה שהתברר כמועיל במיוחד, אם מתכננים גם להשתזף ביחד ואפילו לקרוא ספר, דבר שלא עשיתי מאז הבגרות בהיסטוריה.

 

סוף השבוע הזה עמד בכל הציפיות שלנו, ציפיות שהיו גבוהות במיוחד לאור העובדה שכל מה שרצינו היה פשוט להירגע, ולהתפנק.