החופשה שעזרה לי לסגור מעגל
יחסי האהבה-שנאה שלי עם העיר הרצליה נודדים איתי עוד מאז שהייתי נער והגעתי לראשונה לעיר בעקבות אהבת ילדות שנמשכה מספיק זמן בכדי להיחרט לי בזכרון. באותם ימים לא היה מדובר בעניין שכיח. המפלט שלנו היה המרינה בהרצליה, אליה היינו מגיעים, מביטים על היאכטות שעוגנות במזח ומדמיינים איך אנו מפליגים ובורחים מהכל. ילדים, ממה כבר היה לנו לברוח? בגרות באזרחות?
אבל מאז לא חזרתי להרצליה, היא בעיקר ציינה בעיני מחלף באיילון או עיר עם חופים למי שלא מצא חנייה בת"א. בלב ידעתי שיש בה הרבה יותר מכך, אבל שכנעתי את עצמי עם הזמן שבכך מדובר, וכך חייתי את חיי.
הרי מקומות לבילוי לא חסרים בת"א, ואת החופשות שלי בארץ אני בדר"כ לא עושה במרכז (חוץ מת"א, אין כמו נופש לא שגרתי בלב השגרה). בהיותי חסיד של מלונות יוקרה, מעולם לא מצאתי מלונות בהרצליה שיקראו טיגר על החלטה שביצעתי לפני 10 שנים. וזו הייתה, למשך התקופה, עובדה שעמדה על תילה.
לאחרונה החלו הסדקים הראשונים להופיע, כשגל השמועות על מלון חדש בלב אי מלאכותי במרינה של הרצליה הולך לקום לו. בחיי שסיפרתי לעצמי אלפי סיפורים. החל מכך שכאן זה לא דובאי ולא יהיו אישורים, בהמשך, שמדובר בעוד פרויקט ישראלי שיסתיים כשהרכבת הקלה תהיה מוכנה, בסוף אפילו שכנעתי את עצמי שמלון כזה בטח יביא אליו מלא ילדים של אנשים שהיו נופשים בקלאב הוטל אילת כשהם היו צעירים
ואז גיליתי שמדובר במלון מרשת הרודס. הרודס, בהרצליה, מוקף מים מ-3 כיוונים שונים. לא פחות. החום עלה לשד עצמותי. אני לא חוזר להרצליה סיננתי לעצמי. אין לי מה לחפש שם. אין לה מה לעשות איתי. הרודס הרצליה החדש בתחת שלי. אני לא חוזר לשם. נקודה.
....... בלובי של המלון הנוכחית שלי הרגיעה אותי מעט ואמרה שדי יפה פה, ואין לי מה לחפש פגמים איפה שאין. אני הגעתי נחוש לנציגת הקבלה. סוויטה. היא הסתכלה עלי קצת המומה. "אני רוצה את הסוויטה.". באמת שהיא לא ידעה מה נפל עליה. לא אלאה אתכם בפרטים - סוויטה קיבלתי. נכנסו לחדר, והמים רקדו לי מול העיניים, ממש מול המרפסת של החדר. המיטה הייתה ענקית מדי לזוג, הסלון היה רחב ידיים עם ספות ושולחן שלא היה לי כ"כ מה לעשות בו, מכונת קפה כאילו אני אשב עכשיו ואכניס קפסולה לתוך מתקן ואלחץ על כפתור כדי שיסחט לי קפה. מה זה השטויות האלה?! הנוכחית הסתכלה עלי. חייכה. שתקה. התקרבה ונתנה לי חיבוק גדול. המבט שלה בעיניים הבהיר לי שאין לי מה להיאחז במה שהיה, כי הוא כבר לא קיים ובעיקר מקבע אצלי בעיות שלא עוזרות לי בהווה.
אז ירדנו לחדר האוכל בהחלטה שנהנים, לא דופקים חשבון, עושים מה שכל מי שבא להרודס עושה - משווה את הכל למלונות אחרים כמובן. באוכל אין ספק - המבחר פשוט עצום ונראה שהתאמצו לחשוב כאן על הכל. בערב היה מבחר בשרים ותוספות מצוין, עם קינוחים מפנקים בסגנון צרפתי. בבוקר היו כמות גבינות שלא מספיקה לבוקר אחד (ההמלצה שלי - לכו על 3 ימים לפחות), מבחר לחמים וכמובן חביתות בהרכבה אישית.
הבריכה קטנה בהשוואה למלונות אחרים בקטגוריה אבל דווקא כאן ההרגשה הרבה יותר אינטמית, מפאת כמות החדרים במלון, וברוב הזמן תרגישו כמו בבריכה פרטית משלכם. כמו כן הגישה למתחם המרינה ולקניון ארנה נוחה וקרובה, ובעוד הניתוק שמרגישים מרגע שנכנסים למלון, ברגע שפוסעים החוצה חוזרים להיות במרכז העניינים.
הרצליה, התגעגעתי אליך!