היום אני נוסעת למקום שמהווה עבורי מארג זיכרונות מדהים, מקום שבו התובנה החשובה הזו, שלאורה אני חיה עד היום החלה להתגבש: בית הילדים בקיבוץ בארות יצחק.

 

עוד באון לייף:

 

- פרסומי -

מעוצבת, מתוחכמת, מהפכנית.

עוצרת נשימה

פנינת ינאי נהגה על הלקסוס NX -הקרוס-אובר פרימיום בגודל בינוני. ה-NX משנה את פני הקטגוריה בזכות עיצוב מהפנט עם גימור פנימי יוקרתי ועוצמה ברורה לעין. העיצוב הנועז, החזית המעוצבת ופנסי ה-LED המהפנטים לצד מנוע חזק וטכנולוגיה מהפכנית פשוט לא מאפשרים להישאר אדישים. קיימות שתי גרסאות הנעה: X 300h המצויד במערכת היברידית מתוחכמת ו- NX 200t הנושא את מנוע הטורבו הראשון מסוגו בלקסוס

 

הרשו לעצמכם להתנסות בחוויית נהיגה מושלמת שעולה על כל הציפיות

 

 

אמא שלי נוהגת לספר שכשהיו שואלים אותי בגיל ארבע מה אני רוצה להיות, עניתי בלי להתבלבל: ?עורכת דין?. מבחינתי מאז ומתמיד נולדתי למקצוע עריכת הדין, וכשבגרתי הייתי מכורה לכל הסדרות המשפטיות, ביניהם ?המרוץ אחרי הגלימה? ו?פרקליטי אל איי?. הייתי בטוחה שמדובר בסרטים שבאים להראות לי איך החיים שלי הולכים להיראות, סוג של חלון לעתיד. למרות זאת, המסר המרכזי שהתגבש אצלי במהלך השנים הוא שאם את רוצה להיות טובה במה שאת רוצה לעשות, אז את צריכה לשלב לתוך המקום הזה דברים אחרים. כדי להיות עורכת דין טובה ולא להישחק במלחמות הבלתי נגמרות, צריך להביא לתוך החיים מעגלים אחרים שהלב שלך חפץ בהם. 

 

אחרי השירות ולפני הלימודים חיפשתי עבודה, ומצאתי את עצמי בתור ממלאת מקום של מורה לכיתה ג' ביבנה, עיר מגוריי. בסופו של דבר, המורה לא יכלה לשוב לעבודתה ואני הייתי המורה שלהם במשך שנה. אמא שלי הייתה מפקחת של גנים, ואבא שלי היה מנהל בית הספר שבו למדתי בתיכון. מאד אהבתי את החינוך, אבל עשיתי את הבחירה הטבעית שלי. 

 

נסיעה למקום שמספק לי מארג זכרונות מדהים. ינאי

 

בשנה הראשונה ללימודים הרגשתי לא בנוח. הרגשתי שאני לא בעשייה משמעותית. חיפשתי עבודה וראיתי שמחפשים מישהי שתנהל את בית הילדים לילדי הגן וכיתות א' בקיבוץ בארות יצחק, עבודה שכוללת מגורים. בראיון העבודה מאד התרשמו ממני, וכששאלו אותי אם אני מתכוונת ללמוד ועניתי שאני סטודנטית למשפטים, ישר נשאלתי "איך תצליחי?", ובתגובה אמרתי את המנטרה שלי, שהיא נכונה לכל דבר - "אם רוצים - יכולים".

 

החברות שלי צוחקות שהן מסתבכות בלהאכיל שני ילדים, ואני מאכילה שלושים מדי בוקר. אחרי ארוחת הבוקר הייתי מצעידה אותם בשביל הכורכר להסעה, ואחרי זה הייתי צריכה "לחסל" (לסדר בשפת הקיבוץ) ולרוץ ללימודים. לחזור, להכין יצירות, ועדיין קיבלתי ציונים מאד גבוהים. כי העבודה הזו  מילאה את עולמי. יש בי פן יצירתי חזק (במקביל ללימודי המשפטים התקבלתי גם לבצלאל), אז בעבודה הזו יכולתי לתת לזה ביטוי. הייתי מציירת איתם, יוצרת איתם ומשלבת את זה לאהבה שלי לילדים. מלימודי מידת הדין עברתי לילדים שהם העולם הכי צנוע וקסום שיש. 

 

המקום הזה סיפק לי מארג זכרונות מדהים, ולכן היה מרגש כל כך לנסוע לשם שוב. כשסיפרתי לחברותי חנה ולאה שאני מגיעה משום שזה המקום החשוב של חיי ומרוב התרגשות היו לי דמעות. כשהגעתי, סגרתי מעגל כשפגשתי את מוריה (שהייתה אחת הילדות בבית הילדים) עם בתה איילה, שהיא בגילה של מוריה כשהייתה חניכה שלי. זה היה מקום מאד משמעותי וחם עבורי, עם קהילה נפלאה. 

 

מקום מאוד משמעותי וחם עבורי. ינאי בבית הילדים

 

לפני כמה שנים חברה אמריקאית גדולה בקשה ממני לייצג את עסקיהם באפריקה. ישבתי במשרדיהם בניו יורק והסכמתי לייצגם, רק בתנאי שהם מקימים פרויקט זכויות אדם, שיעסוק בנשים וילדים, ונתנו לי אור ירוק. הפרויקט נקרא "ילדים בישראל למען ילדי אפריקה" שבמסגרתו בתי ספר ישראלים מאמצים בתי יתומים, ושולחים להם מהארץ מכתבים ושומרים אתם על קשר. אני מביאה אתי מזוודה ענקית של יצירה, משחקים ותמונות, ובעצם משחזרת את העבודה שלי מאז. אני יכולה לצאת מדיון מורכב וקשה שניהלתי בו את הקרב הכי קשה שיש, לטיסה לאפריקה ובמטוס אני עוברת מדין לחסד, ממקום מורכב וקשה וקשיח למקום של ילדים עם כל הקסם. 

 

צריך להביא לתוך החיים מעגלים אחרים שהלב שלך חפץ בהם. ינאי באפריקה

 

בנסיעות שלי אני משחזרת את העבודה שלי מפעם

 

הרבה שנים אני במקצוע ובפרקטיקה, תמיד הייתי שמחה להיות מורה וגננת וכך אני משלבת את זה לתוך העולם שלי. למרות שכאילו נראה שזה לא משתלב. זה מעניק לי בריחה מהעולם מאוד קשה ולא מתפשר למקום המאד תמים, מאד ראשוני ומאד נקי. ממש שני קצוות של החיים. זה שוב לימד אותי ברמה העקרונית שאם צריך להצליח בעבודה שבה בחר, הוא צריך לתת מקום להמיית הלב האחרת שלו. כשאני עוזבת את בתי הילדים אני חוזרת עם כוחות חדשים, זה נותן לי הקלה, ממש כמו חופשה מהעבודה. חופשה בין פרקי הזמן.