איך אתם מתמודדים עם טעויות?

איך אתם מגיבים על טעות שעשיתם? עוברים לסדר היום, כועסים על עצמכם ומתקשים להשתחרר מזה, או אולי מאשימים אחרים או את המצב? כשאתם כותבים ונוכחתם לדעת שטעיתם, האם אתם עוצרים את רצף הכתיבה כדי לתקן את הטעות? גם אם זו עצירה מאוד מהירה ולא מודעת, זה הרגע שבו אתם מתמודדים עם הכישלון הפרטי שלכם

תיקון בכתב היד מבטא את התמודדות הכותב עם טעויות - מהי טעות, האם היא כישלון, האם היא נובעת מחוסר ריכוז או מפזיזות יתר, אולי לא אכפת לי בכלל שטעיתי? ההתמודדות הזו היא תוצר של מהלכים נפשיים פנימיים שמתבטאים באופן בו אנו מתקנים ומוחקים במהלך הכתיבה. יש כתבי יד שאין בהם בכלל מחיקות ותיקונים ויש כאלו שעמוסים בהם. בין היתר, מבטא התיקון אחריות ואכפתיות, רצון להיות בהיר ולדייק בפרטים. הוא גם ביטוי למודעות לטעות שעשיתי ורצון לתקנה.

סוגי תיקונים

יש המנסים להסתיר את הטעות, על ידי כיסוי מוחלט של מילה לא נכונה, באמצעות השחרה - כאילו שנבהלו מהטעות ומנסים בכל כוחם להסתירה. במקרה כזה, אנו עלולים לחשוד במניעי הסתרה או הונאה. ככל שהטיפול בטעות הכתיבה יותר אגרסיבי ואינטנסיבי, למשל, על ידי קווים חוזרים ונשנים בזוויות חדות ימינה ושמאלה או למעלה ולמטה, אזי נראה שיש כאן כותב בעל ביקורת עצמית מחמירה, כזה שאינו סולח לעצמו, ומתמלא בזעם ובתסכול.

לעומת זאת, כאשר התיקון נעשה באמצעות קו אחד מבטל, שאינו מסתיר את המילה המתוקנת, הוא מראה התייחסות בריאה לטעויות - אין לי בעיה להודות בכישלון, טעיתי, קורה, מתקנים וממשיכים הלאה. יש פה ביטחון עצמי ואמונה בכוחות האישיים. למרות הכישלון, אני גם מודע ליכולותיי ולכן אין לי צורך להסתיר.

לצד זה, אפשר גם לתהות מדוע , עם כל הבקרה והדרישות הגבוהות שיש לכותב מעצמו, הוא עדיין טועה, מפספס, ולא כותב כמו שצריך, או כמו שהוא מצפה מעצמו, ונאלץ לתקן ולמחוק. ייתכן והסיבה היא מצוקה כלשהי או הצפה רגשית שפוגמת בריכוז ובאיכויות הביצוע, ודחפים מנוגדים שיוצרים דבר והיפוכו.

ככל שהמחיקות רבות יותר, כך הן בולטות יותר על הנייר ויוצרות מגמה הפוכה ולא מודעת. ככל שאני מסתיר, כך אני מבליט יותר את הטעות ואת תיקונה. במקרים מסוימים, תלוי בסימנים נוספים, התסכול מושלך על הסביבה. זהו מקרה של מנגנון הגנה השלכתי, שמבטא את הקושי של הכותב להתמודד עם כישלונותיו האישיים, ולכן, הוא  מאשים אחרים או את הנסיבות. 

מחיקה מעניינת היא זו שנעשית באמצעות טיפקס. מחיקה זו אופיינית בעיקר לגיל ההתבגרות, אך לא רק. זהו תיקון מבלי "להתלכלך", רצון להישאר "סטרילי" ולהחזיר דברים לקדמותם מבלי להכיר בטעות ולהודות בה. אפשר לראות בזה נטייה חיובית – רצון לשמור על אסתטיקה ומראה נקי ואכפתיות כלפי הקורא. נכון, אך זהו גם ביטוי לפחד גבוה מאי הצלחה ותוצאותיה, לצד שאיפה להגיע לרמה גבוהה של ביצועים. אלו יוצרים תיקון שכביכול אינו נראה לעין. בחוויה הפנימית של הכותב, הוא אינו מסוגל להתמודד עם טעות או כישלון, ומנסה להרחיקם מעליו על ידי יצירת מציאות "נקייה" כביכול ממחדלים וטעויות. זה מאפיין בעיקר פרפקציוניסטים וכאלו הלחוצים מהישגים ותדמית.

תיקונים נוספים אלו תיקוני אותיות. לא תמיד מדובר בתיקון לשמו, לפעמים זו חזרה על אותה אות שכבר נכתבה, מעין השתהות לשם גיבוש הצעדים הבאים או דבר שמסייע לשמור על הריכוז ועל קו המחשבה. תיקוני אותיות גם מתבטאים בשינוי האות שכבר רשומה, הגבהתה, קיצורה או הארכתה. זהו ביטוי לצורך לשפר את הקיים. הקיים אינו משביע רצון, ויש איזו חוויה פנימית לא מודעת של תיקון עצמי ודימוי מנחה אליו שואפים - ולכן יש לתקן ולשנות בדיעבד.

ניתן למצוא גם כתבי יד בהם הכותב נוהג לעשות תוספת קבועה באחת מהאותיות, מבלי שהוא שם לכך לב. תוספת נפוצה היא הגבהת האות ל'. הכותב מוסיף לה גובה לאחר שהיא כבר נכתבה ולכן זה נעשה בקו נפרד ולא ברצף אחד (לעיתים יש צורך להשתמש בזכוכית מגדלת כדי לזהות זאת). תיקון כזה יכול ללמד על תחושת חסך פנימית, ועל צורך לסגור את הפער בין הרצוי למצוי, וחוסר שביעות רצון מהישגים.

לעומת כל הנאמר עד כה, יש מקרים בהם נעשו הרבה טעויות, כגון טעויות כתיב או השמטת אותיות ו/או סימני פיסוק, והכותב כלל אינו טורח לתקן אותן. זהו ביטוי לחוסר אכפתיות או חוסר תשומת לב, אדישות או רשלנות וזלזול, אדם שאינו לוקח אחריות על תוצאות מעשיו.

לאתר מישרים קו www.m-kav.co.il