יובל לובשת חצאית שמכסה בקושי את התחת וחולצה צמודה, מותחת את עצמה הכי גבוה שאפשר כדי לכרוך חבל מעץ בצד אחד של המאהל, אל עמוד בקצהו האחר, שישמש אותנו לתליית "כביסה": חולצות עם סלוגנים פמיניסטים. לו הייתי עוברת שם בלי לדעת במי מדובר הייתי ודאי חושבת: "עוד אחת שמחפצנת את עצמה ומנסה להשיג תשומת לב בזכות הגוף המרהיב שלה".

 

הפלא ופלא, לא צריך להמתין הרבה עד שמישהי מציבה אותה על דוכן הנאשמות. שנייה אחרי שיובל מספרת בעלבון על הנכה, שממקום רבצו על הקרקע נטפל למיניות שלה, נמצאת מי שמסבירה לה שבלבוש פרובוקטיבי פחות - זה לא היה קורה.

 

נשמע לכן מוכר?

אני מנחשת שכן, כי מבחינה סטטיסטית, כל אחת ואחת מכן היא נפגעת עבירת מין. אחת מחמש נשים בישראל נאנסת, אחת משלוש נשים מותקפת מינית, כל ילדה שביעית חווה אונס בביתה, וכל אחת ואחת מאיתנו עוברת הטרדות ברחוב, בתחבורה ציבורית, בעבודה, בלימודים, וגם במאהל.

 

לזה קוראים טרור מיני. ובדיוק כמו טרור על רקע לאומני, הוא לגמרי לא צפוי.

אם פעם היית עולה על אוטובוס בלי לדעת מתי יתפוצץ, היום את חיה במציאות בה את לא יכולה לנחש מאיפה תגיע ההטרדה הבאה. או התקיפה, או האונס. נשים בישראל דרוכות, והדריכות הזו מגבילה את חופש התנועה שלנו. את חופש הלינה במאהלים, את הזכות לקחת חלק בשיח, לנסח עם כולם וכולן רשימת דרישות מהמדינה.

 

"עיר האוהלים 2011 – כאן מתגורר האונס הבא". את השלט הזה הצבנו על האוהל הפמיניסטי ברוטשילד, כדי לעודד אנשים לשיחה. "זה באמת נורא", הסכימו איתנו שני גברים ששמעו על האלימות המינית במאהלים, "חבל שהמשטרה לא מתגברת את השמירה".

 

התאפקנו עם החיוך הציני, ותהינו למה להציב שמירה רק כאן.האם הטרדות הן נחלת המאהל בלבד? הרי הן בכל מקום, כל הזמן, מתבצעות על ידי אנשים בכל הגילאים, בכל הצבעים, מכל העדות והלאומים. האם בכל מקום נציב שמירה משטרתית? הלנצח נהיה תלויות בהגנתם של גברים? אנחנו רוצות אחרת.

 

רוצות את הזכות לחיים בביטחון במדינת ישראל

ואת זה אף אחת מרשימות הדרישות שגובשו עד כה, לא מציינת.

נשים אמנם עומדות בראש המאבק, אך קולן הנשי לא נשמע.

אינטרסים של נשים, סוגיות שייחודיות לנשים, אינם מדוברים.

נשים הן הסובלות העיקריות מהמדיניות הכלכלית והחברתית בישראל, וגם היום, כשמהפכה תודעתית מתחוללת, הדרישות והעקרונות מנוסחים לשון זכר, ולא במקרה. לשם כך אנחנו מקימות מאהלים פמיניסטים, בכל רחבי הארץ, ומבקשות שתגיעו ותשמיעו קול.

 

ספרו לנו על הקשיים שלכן, ומתוך חוויות פרטניות של כל אחת ואחת מאיתנו, נזהה כשלים ברמה מדינית. עבודה רבה ומשמעותית כבר נעשתה והרבה צרכים כבר מופו, אבל אתן אלה שראויות להשמיע את דרישותיכן. על הבמות, ובפאנלים פוליטיים בטלוויזיה, אתן אלה שצריכות לדבר ולהיראות.

 

אתן צריכות לדרוש שכר שווה על עבודה שוות ערך, אתן צריכות לדרוש שוק עבודה שמתאים להורות, אם זה ע"י קיצור יום העבודה, הגבלת ישיבות עד השעה שלוש, או התאמת החופשות של הילדים וההורים. אתן צריכות להתעקש על חופשת לידה לאבות, אתן צריכות לשמור על זכותכן לצאת לפנסיה בגיל 62 אחרי שגופכן הותש מהתפקיד הכפול בבית ובעבודה, ממשרות מפרכות ובתגמול כפוי טובה. אתן צריכות לוודא כיסוי מביטוח לאומי גם ל"עקרות בית",

 

ואתן חייבות לוודא שגופכן לא יהיה הפקר. שנשים בישראל לא יהיו ניתנות לרכישה בכסף, שהתכנים המשודרים בטלוויזיה לאזרחים ולאזרחיות המדינה לא יציגו אותנו, הנשים, כגושי בשר או כספקיות שירותי ניקיון ומין. שבפאנלים פוליטיים ידברו נשים, שבחדשות נתחיל לראות פרשניות פוליטיות, חברתיות וכלכליות, ולא ניאלץ לחזות שוב בפאנל שלם מלא אך ורק בגברים.

 

בואו בשלישי בערב למאהל לוינסקי בדרום ת"א, ונסחו איתנו את רשימת הדרישות הפמיניסטית, למען כולנו.

הצטרפו ל"מתפקדות" בפייסבוק