מה שהתחיל לפני שנים כאנקדוטה אנתרופולוגית מקוממת בשולי החברה הישראלית, מה שהתחפש להיות הלכה דתית והיה מאז ומעולם רק עיוות שלה, הפך להיות מציאות כואבת ומאיימת על כולנו.

 

עוד ב - Onlife:

 

"קול באשה ערווה" מתגלה, כצפוי, כשנאת נשים טהורה, והערווה היחידה שמתגלה כאן היא זו של החברה הישראלית, שהדמוקרטיה והשוויון בה קיימים  על-תנאי ומותנים במצב הרוח.

 

סקירת אירועים קצרה מהשבועות האחרונים מצלמת תמונת מצב עגומה לפיה הדרת נשים או בשמה המדוייק – השפלת נשים - ממוסדת וסרוגה היטב בממסד השלטוני. היא אינה שמורה רק למיעוט קיצוני וסהרורי המצוי בשולי החברה. הנה כמה דוגמאות – כולן מוכרות – כולן נטחנו עד דק - אז מה.

 

חירותכן, דמכן וגופכן- הפקר

האנס משה קצב יבלה בכלא את שבע השנים הקרובות רק בעטיין של טיפשותו ויהירותו. הייתה זו הפרקליטות שהסכימה עם עורכי דינו לחתום על עסקת טיעון רפה שהייתה מותירה אותו חופשי ואת המתלוננות מופקרות ואנוסות בשנית. הפרקליטות שאמורה הייתה להגן על נשים מפני ה"קצבים" שבחוץ ולעודד מותקפות ואנוסות להתלונן, שלחה מסר ברור לנשות ישראל - חירותכן, דמכן וגופכן הפקר.

 

בבחירות שהתקיימו בירושלים למינהל הקהילתי של  מאה שערים סולקו נשים חרדיות שביקשו להצביע, כשהמון גברי צועק אחריהן "נשים החוצה נשים החוצה". העירייה שהייתה אמורה להזדעק ראשונה על הפגיעה העמוקה בתושבות העיר ובזכותן לבחור ולהשפיע, נראתה כמי שסירבה להתרגש. רק לאחר התערבות התקשורת, שעשתה שימוש בצילום פיראטי שתיעד את האירוע, בוטלו הבחירות באותה שכונה.

 

המסר של הממסד ברור – "אם אתם מתכוונים לסלק נשים מהצבעה תוודאו לפחות שאין מצלמה מתעדת"

 

גם הנוסעת המפורסמת טניה רוזנבליט חובקה על ידי התקשורת הרבה לפני שאימצה אותה הממשלה. בזמן אמת דרס הממסד את זכויותיה ונתן רוח גבית לחרדים שביקשו להפלותה. נהג אגד, שהוא נציגו של משרד התחבורה באירוע, לא תמך בדרישתה הלגיטימית. שלטון החוק, שיוצג באמצעות השוטר שהוזעק למקום, ביקש ממנה להתחשב בשאר הנוסעים במקום להשליט במקום סדר ולנזוף בגברים חסרי הרסן.

 

סלחנות ממסדית מובילה להקצנת ההשפלות

אנו מצויים בהליך מואץ של הנמכת מעמד האישה לכדי זה של אסקופה נדרסת. אקטים אלימים ומשפילים כלפי נשים זוכים לסלחנות ממסדית ומולידים בכך הקצנה גוברת והולכת של אלימות והשפלה. זהו מדרון תלול ומסוכן. לא ירחק היום בו יבקש השוטר מהאישה המוכה, להתחשב ביום הקשה שעבר בעלה, וקציני צה"ל ירתקו חיילות לבסיס על כך ששרו במקלחת ולא שמו לב שהבנים שהציצו להן, נפגעו משירתן.

 

בכל מדינה דמוקרטית קיימים אלו שאינם מקבלים את כללי המשחק וקוראים תיגר על ערכי השיוויון שבה ועל שלטון החוק. תפקידו של הממסד השלטוני הוא להוקיע את אלו, לבודדם ולהציגם אסורים בכיכר העיר כמי שסיכנו את קיומו של המשטר ונענשו על כך. בישראל 2012 מודרות הנשים המצייתות לחוק ומבקשות לממש את זכויותיהן ואילו בכיכר העיר חוגגים בהורה סוערת, האנסים, המפלים והמשפילים.

 

לא צריך להיות אשה כדי להרגיש מושפל במציאות המתהווה כאן, לא צריך להיות נביא אפוקליפטי כדי להיות מודאג מאד מהשקט הממסדי בו מתרחשות מדי יום המון פגיעות קטנות ועצומות כנגד נשים.

 

מרגלית צנעני אמרה השבוע כי "מה שלא הורג אותך הופך אותך לדג סלמון", האמת היא שהשתיקה הדגית היא זו שהורגת אותנו. אם לא נפצה פה ונזעק ניוותר עם שלטון שתקן, שחי באקווריום, בו כדי להמשיך לשרוד נאלץ למלא פינו מים.

 

הכומר הגרמני האנטי נאצי - מרטין נימלר ניסח זאת היטב באחד מנאומיו, שמאוחר יותר זכה לגרסאות רבות (ואף יוחס לברטלוד ברכט) ובתרגום חופשי מגרמנית: "לא מחיתי כשלקחו את הקומוניסטים, כי לא הייתי קומוניסט, לא זעקתי כשלקחו את היהודים, כי לא הייתי יהודי. כשלקחו את חברי האגודים המקצועיים, לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי חבר בשום אגוד, גם כשלקחו את הקתולים, שתקתי כי לא נמניתי עליהם, אולם כשבאו לקחת אותי לא נותר עוד מי שישמע את זעקתי".