אומייגאד יו גאייז, יצרנו מפלצת

תלמה ולואיז אאוט, ברי וזיוה אין, וגם- מה הקשר בין הקור הבלתי נסבל להצעות מגונות במקדונלדס ולמכירת ישבן לקעקועים ולמה ליהיא גרינר מתעקשת לא להיעלם לנו מהחיים - הטוב, הרע והמכוער של השבוע

טוב - אחוות נשים

היה לי חלום מוזר מאוד לפני יומיים. ובחלומי קיפצצה זיוה כהן בהנם מ"האח הגדול" ברחבי הבית בעודה מפזמת "העם דורש צדק בכבישים", ואז הועמדה להדחה ויצאה מהבית כשלזרוע שלה מולחמת, בהפתעה גמורה, ברי סימון, ואז הן נתנו לארז טל נאום פרידה בשפה שלא הבנתי. אין ספק, חובה עלי להפסיק עם הגז מזגנים לפני השינה.

עוד ב - Onlife:

• "לא רוצה להתחתן. נקודה." טור

• עושים כבוד לחזה גדול- אופנה שמחמיאה

• "ב"אח הגדול" מזלזלים בבני אדם." קפה עם אריאנה מלמד

אחרי שסיימתי להתפעל מהאנרגיות הבלתי נדלות של השתיים התפניתי לחשוב שהצעד הלא-ברור הזה של ברי סימון, לצאת מהבית עם חברתה הטובה זיוה ולוותר על פוטנציאל עצום לחשיפה ולזכייה, הוא בעצם סבבה לגמרי, כי היא באמת מאמינה בו.

בעידן בו מאחורי כל אישה מצליחה יש אישה שמאחלת לה למות בייסורים, נחמד לראות שחברות אמיצה, פסיכית ככל שתהיה, היא עדיין ערך עליון במשחק שכל-כולו אינטרסים אישיים. אפילו הניסוח שברי נקטה בו, "באשר תלכי אלך" לא כזה מביך כשנזכרים שהן באמת מגיעות אחת לשנייה.

תלמה ולואיז. ברי סימון וזיוה כהן בהנם (צילום מסך מתוך "האח הגדול")

תלמה ולואיז אאוט, ברי וזיוה אין. מה עוד נשאר אחרי כזה דבר אם לא להרים טלפון לחברה טובה שלא ראינו הרבה זמן ולשאול אם היא עדיין בחיים. חבל רק שנפרדנו מהצמד-חמד הזה כל כך מוקדם, כי עוד כמה חודשים של שתיהן בבית יכלו לחולל פלאים בתדמיתו של אורח החיים החילוני. ובכלל, אחר כך חשבתי על זה עוד קצת והגעתי למסקנה שאני חייבת להוציא את הטלוויזיה מהבית אם אני רוצה שיישארו לי חיים. אבל זה כבר סיפור אחר.

רע -קר, לעזאזל

ואם זה לא רע אני לא יודעת מה כן. סטנדאפיסטים בארץ בנו וילות על בדיחות "לנשים תמיד קר", וזה המקום לציין שהכל נכון וזה לא יפה לצחוק על כאלה דברים, ואינשללה בעבודה שלכם יפתחו חלון בסוף ינואר "בשביל להתאוורר" בדיוק כשהתחלתם לבטוח במזגן ולעבור לחולצה דקה, ובסוף תגיעו הביתה ותגלו שהלך הרדיאטור.

ואם האקלים הישראלי גורם לבחורה לאבד את עשתונותיה, מה תאמר קאדישה בסיר, מחוסרת דיור בת 31 מקליפורניה שמוכרת למשטרה משורת עבירות פליליות, שעקב הקור והרעב ניסתה למכור את גופה לעובדי סניף מקדונלד'ס מקומי תמורת מקנאגטס וצ'יפס. זאת טרגדיה מאיפה שלא מסתכלים על זה, אפילו אם לא כוללים בזה את העובדה שהיא רואה בתוצרי מקדונלד'ס משהו אכיל. רק ללמדכם שטמפרטורות נמוכות מדי הן אם כל חטאת. מישהו צריך להדיר מכאן ומשם את החורף הזה ויפה שעה אחת קודם.

עוד אחת שלא אכפת לה לקלף מעצמה שכבות בזמן הזה של השנה, ולמטרה נעלה לא פחות, היא טינה בזנק, בחורה צעירה מניו זילנד שמוכרת את פלח ישבנה השמאלי כשטח לקעקוע עבור כל המרבה במחיר. הו, אם רק היה לי מספיק כסף כדי להציע לה את הכיתוב העברי "מפגרת אבל אופטימית" או "תדמיינו שכתוב כאן משהו חסר משמעות באותיות סיניות" (עדיין מתלבטת).

קעקוע למכירה. טינה בנזק (צילום מסך)

לפחות היא תתרום עשרים אחוז מהסכום שתקבל לצדקה, שזה בהחלט מחמם את הלב, אין מה להגיד, אבל לשאר הגוף שלי ברגעים אלה, מה לעשות, עדיין קר. או בקיצור, אם תקראו בזמן הקרוב על עקרת בית צעירה וענייה שניסתה להדליק מדורה באמצע הסלון שלה ותוך כדי כך שרפה את הבניין, כנראה שזאת אני. כבר אמרתי ששום דבר טוב לא ייצא מהחורף הזה.

מכוער - הקרחת החדשה של ליהיא גרינר

אני יודעת שלא יפה להגיד מכוער על תספורת חדשה של מישהו אבל אייתתי נכון את השם של ליהיא גרינר אז אני לא חושבת שיהיה לה אכפת. הצעד נעשה כדי להוביל קמפיין לפאות- מי יודע, אולי עבור המגזר החרדי שללא ספק מזדהה ומעריץ את הפרסונה הציבורית שלה-  והחזיר אותה לתודעה אחרי חמש דקות שלמות בהן נעדרה ממנה בלי להתארס עם אף אחד / לאמץ בעל חיים/ לחנוך בית יתומים חדש בעפולה.

המדענים היושבים במרתפים החשוכים ומוכי העובש בנווה אילן תופסים את ראשם בזעזוע ואומרים "אומייגאד יו גאייז, יצרנו מפלצת". ליהיא גרינר היתה אמורה להיות, כמו כל משתתפי האח הגדול, שיבוט של סלבריטאי ישראלי ממוצע, שגדל ומתפתח בין כמה קירות ומצלמות ומאוחר יותר מסוגל להתנהל בכוחות עצמו בעולם שבין אבן גבירול לפלורנטין. אבל בטוב טעם, למען השם!

אף אחד לא צפה את השיבוש בניסוי שיוליד את ליהיא גרינר, אותו מכבש טראש תאב פרסום ומתנות-חינם ונטול עכבות, מישהי שתסרב להיות פילר חד-פעמי ותדרוש במפגיע להפוך לחלק אינטגרלי מחייהם של אזרחי ישראל.

לפני הקרחת. ליהיא גרינר (צילום: יח"צ)

מה זה אומר בעצם עלי ועל שכמותי, שאנחנו מסתכלים בעין עקומה על גרינר, שמסתננת לה כנגד כל הסיכויים למקומות ששמור לנשים ש"באמת מגיע להן", כלומר יפות, חטובות, אלגנטיות ומאופקות, כלומר כל מה שאנחנו עובדות קשה כדי להיות ורוב הזמן, איך לומר, לא נוחלות הצלחה גדולה?

לא יודעת, אבל לרגע באמת קצת מוזר לי שאחרי שאנחנו צועקות בכל חור אפשרי שאנחנו נשים, ומותר לנו לעשות מה שאנחנו רוצות, ואף אחד לא יגיד לנו מה לעשות ואיך להתלבש ואיך להתנהג, אנחנו גם מוצאות לנכון לבקר גם את מי שבאמת עושה את זה וחיה בדיוק כמו שבא לה. אפילו אם זה אומר לעשות קרחת בשביל עוד קצת כסף. כבר אמרתי שזה מכוער? יאללה, לא נורא, זה יצמח.