האח הגדול: הבנאליות של הרוע

"האח הגדול" החליט לחשמל את דיירי הבית כי הוא חושב שניסויים בבני אדם הם חלק מהמחויבות שלו לשעשע אתכם. כנראה שלא למדנו שום דבר חדש מאז משפט אייכמן

בשנת 1963 פרסמה הפילוסופית וההיסטוריונית חנה ארנדט ספר שהפך ברבות הימים ליצירתה המפורסמת ביותר. "אייכמן בירושלים: דו"ח על הבנאליות של הרוע", התיימר לטעון שהצורר שעמד למשפט בישראל היה לא יותר מפקיד אפור שלקח חלק בעבודה משרדית, וחולל סערה.

עוד ב - Onlife:

• "אולפן שישי" - מועדון לגברים בלבד
• "תירגעי ותיפתחי"- סיפורים ועדויות מכיסא הגניקולוג
• האח הגדול: קרבות הבוץ של יאנה ואביבית

רק מספר חודשים לאחר שהחל בירושלים משפטו של אייכמן, שטען שציית לפקודות כששלח מיליונים אל מותם, החליט המדען האמריקאי סטנלי מילגרם לבדוק האם בכל אחד מאיתנו קיימת מידה מסויימת של צייתנות עיוורת, וכמו כן, כמה מאיתנו מוכנים להסב כאב לאדם אחר, אם אנו נדרשים לעשות זאת על ידי דמות סמכותית. במעבדות של אוניברסיטת ייל הוא ערך ניסוי, שכיום נחשב לאחד הפרקים המפורסמים והכאובים בתולדות הפסיכולוגיה.

כמו ב"אח הגדול" כולם אוהבים לציית

בניסוי של מילגרם חולקו 40 זוגות נחקרים ל"מורה" ו"תלמיד". המורה ישב בחדר נפרד ושאל את התלמיד שאלות. כל מורה קיבל הוראה מהחוקרים לתת שוק חשמלי לתלמיד בכל פעם שהוא ענה תשובה שגויה או לא ענה כלל. מכות החשמל ניתנו על ידי הרמת מתג בלוח חשמל ובפני כל מורה ניצבו 30 מתגים. בכל פעם שהורם מתג נוסף, עלתה עוצמת השוק החשמלי ב - 15 וולט.

התלמידים לא באמת ספגו את הזרם החשמלי אל גופם, ובעצם היו "מושתלים" של מילגראם (די ברור למה, זה הרי לא הומאני לתת לבני אדם מכות חשמל, אפילו אם הם הסכימו, הלא כן?) אך ככל שהלכה וגברה עוצמת הזרם, השמיעו התלמידים זעקות כאב, תלונות על בעיות לב, תחינות להפסקת הניסוי ולבסוף שקט מדאיג.

26 מתוך 40 מורים המשיכו לתת מכות חשמל בעוצמה הולכת וגוברת עד שלבסוף הכו את התלמיד שלוש פעמים בעוצמה של 450 וולט. בכל פעם שהיססו, נוכח ההקלטות שהושמעו להם, עודדו אותם החוקרים להמשיך בטענות כגון: "הניסוי מחייב שתמשיכו" ו"אתם מחויבים לעשות זאת".

תוצאות ניסויו של מילגרם הכו בזמנו את עולם המדע בתדהמה. רוב הנחקרים בניסוי גילו נכונות לתת מכות חשמל לבני אדם אחרים, על אף מחאותיהם ותחנוניהם כי יפסיקו, רק משום שהחוקרים התעקשו שזה הכרחי לביצוע המשימה. זו הייתה האנושות בכיעורה העמוק ביותר. הבנאליות של הרוע.

ניסוי מילגרם - גירסת נווה אילן

בשנת 2012 הוכנסו 17 דיירים לבית בנווה אילן. לאחר שחלק מהם נופו בתהליכים שונים (חלק מרצונם, חלק כיוון שקהל הצופים בבית החליט שעליהם לעזוב), נותרו בבית 12 דיירים (וכלב).

בבוקר יום רביעי האחרון החלה בבית "המשימה התת ימית", שבמסגרתה הדיירים הולבשו בתחפושות דגים כעורות, ונדרשו למלא מטלות שונות.

שלושה מן הדיירים – תמיר ורדי, יעל ברון ושרי שימחוב (שההפקה גזלה ממנה את שמה, ומתעקשת לכנות אותה "פנונה") – עטו על עצמם תחפושת של דגי חשמל, והובהר להם שבבית האח הגדול ישנו כפתור שאמור "להטעין" אותם. המילה "להטעין" היא, כמובן, מכבסת מילים נאה ל"לחשמל".

המחושמלים: תמיר ורדי, יעל ברון ושרי שימחוב (צילום: רונן אקרמן)

אם כן, בבית האח הגדול ישנו כפתור שאמור לחשמל שלושה מן המתמודדים כל אימת שילחצו עליו. הכפתור, כך התברר מאוחר יותר, הוא כפתור הכניסה לחדר האח הגדול, ובכל פעם שדייר בבית לחץ עליו, שרי שימחוב, תמיר ורדי ויעל ברון קיבלו זרם חשמלי כואב במיוחד ונאנקו תחת הסבל, לצלילי מוזיקה משועשעת שהוספה בעריכה. מצחיק לראות אנשים מתחשמלים.

חישמול דיירים תמורת מאנצ'יז

האח הגדול לא הסתפק בחישמול מן ההפקר, והחליט לייצר לדיירים תמריץ לחשמל את חבריהם ולהשית עליהם כאב נוסף. לכן, הוא קרא לשני דיירים – קותי סבג וסופי קרבצקי – ועל מנת ליצור ביניהם תחרות, גילה לשניהם, במקביל, ומבלי שכל אחד יידע על משימתו של האחר, שאם הם יהיו הדיירים שילחצו הכי הרבה על כפתור הכניסה  לחדר האח, כלל הדיירים יזכו במסיבה מהנה אל תוך הלילה, וחשוב מזה, במיני מטעמים.

במילים אחרות, האח הגדול הציע לקותי ולסופי לחשמל את חבריהם עבור מאנצ'יז. וכך הם עשו, שוב ושוב, למרות תחינותיהם של חבריהם הדואבים. שכן, האח הגדול אמר, ומה שהאח אמר, צריך לעשות.

האח הגדול הוא הסמכות העליונה. אם האח הגדול אמר לחשמל, והוא חושב שזה מצחיק, סימן שזה מצחיק. גם עלינו, הצופים בבית, מצווה לצחוק, שהרי האח הגדול שם מוזיקה מצחיקה. והאח הגדול הרי יודע מה הוא עושה.

בן אנוש לא אמור להכאיב לזולתו אפילו אם יש "סמכות עליונה" שמורה על כך

בתחילת שנות השישים התקיים ניסוי שניסה להמחיש את הרוע הטמון בכולנו. לאחר פרסום מסקנות הניסוי, בשנת 1974, הזדעזעו אמות הסיפין של הקהילייה המדעית. עד היום, כשהניסוי מצוטט בכיתות של מדעי החברה, עולה מן הסטודנטים נימה של שאט נפש. ולא, זה לא משנה להם שלתלמידים בניסוי לא באמת כאב. כשמספרים לנו על הניסוי הזה, אנחנו מבינים בקלות ובאופן אינטואיטיבי, שבן אדם, בן אנוש, לא אמור להכאיב לזולתו אפילו הקורבן שלו "מסכים", ואפילו יש סמכות עליונה שמורה עליו לעשות כן.

מאז תחילת שנת 2012, מתקיים בנווה אילן מה שמוגדר על ידי "קשת", הזכיינית המשדרת בערוץ 2, כ"ניסוי חברתי". אנשים מחשמלים אחד את השני ומשיתים כאב פיזי אמיתי, לא מבויים, והכל -  בהוראת גורם בכיר ועלום.

הוא לא לצרכי מחקר, הכאב הזה, ולא בשם ערך עליון. הכאב הזה נגרם בשביל "המשחק", ומה זה משנה, הרי ממילא "הם הסכימו", אז מה הבעיה. הבה נחשמל בנחת. איש לא מזועזע. 45 אחוזי רייטינג.

יותר מארבעים שנה חלפו מאז ניסויי מילגרם ומאז המשפט ההוא, של אדולף אייכמן, ואנחנו לא למדנו כלום. כשאומרים לנו לחשמל אנחנו מחשמלים, כשאומרים לנו להכאיב, אנחנו מכאיבים, כשאומרים לנו לצחוק אנחנו צוחקים. הכל בסדר. זה רק בידור כיפי וטהור.

אי שם בפאתי ירושלים ישנו בית, ובו דיירים. חבל שחנה ארנדט כבר לא בחיים. היא הייתה כותבת עליו דו"ח, על הבנאליות של הרוע.