עם בחירתה של ח"כ זהבה גלאון ליו"ר החדשה של תנועת מרצ, חודשים ספורים לאחר שנבחרה ח"כ שלי יחימוביץ' לראשות מפלגת העבודה, וכשברקע ציפי לבניבתפקיד ראש האופוזיציה, ניתן היה לחשוב לשנייה שאולי, רק אולי, לנשים ישנו ייצוג פרלמנטרי הולם, לפחות באופוזיציה. כמובן שזו תהיה חשיבה מוטעית.

 

עוד ב - Onlife:

 

כבודן של זהבה גלאון, שלי יחימוביץ וציפי ליבני במקומן מונח, אבל במובן-מה, דווקא העובדה שחלק נכבד מההתייחסויות אליהן - בתקשורת, בכנסת ובקרב פעילי זכויות אדם ופמיניסטיות – היא על פי מגדרן, מדגישה את העובדה שהדבר יוצא מגדר הרגיל. לנוכח מציאות ציבורית בכלל ופוליטית בפרט שנשלטת בידי גברים, אישה היא קודם כל אישה. כל שאר מאפייני זהותה הופכים שוליים כאשר מעומתים עם מינה הביולוגי.

 

נשים נמצאות בסוף שרשרת המזון הפוליטית

סקירה של הכנסת ה-18 תניב תוצאות עגומות למדי באשר למעמד האישה. מתוך 120 הח"כים, ישנן 24 נשים. זה אומר שנשים, שמהוות מעט יותר מ-50% מאוכלוסיית ישראל, מהוות רק 20% מהנציגות הפרלמנטרית בישראל.

 

לאופוזיציה יש יתרון נשי מסוים, עם 22% נשים, בעוד שרק 18% מהקואליציה הן נשים, כאשר ניתן לראות ייצוג נשי רחב במיוחד בסיעת העצמאות – שתי חברות כנסת מתוך חמשת חברי הכנסת מטעם הסיעה, ובמפלגת ישראל ביתנו, בה שיעור הנשים עומד על 33%. במפלגות ש"ס, המפד"ל ויהדות התורה אין נשים כלל. בליכוד ישנן חמש חברות כנסת, מתוך סך כולל של 27 ח"כים.

 

הנתונים הללו מלמדים אותנו משהו, שהרי הכנסת היא רק השלב העליון בשרשרת המזון הפוליטית, ואליה מגיעים ומגיעות רק אלו שהצליחו לצלוח את כל שאר המכשולים שעמדו בדרכם, כולל את ההבניות שאלו הציבו לעצמם.

 

שלי יחימוביץ', זהבה גלאון וציפי לבני. עלה תאנה פוליטי? (צילומי יח"צ)

 

לאחרונה שוחחתי עם מכר על היעדר ייצוג נשי בבלוגים העוסקים בפוליטיקה. אסייג ואומר, כדברי ויסלבה שימבורסקה המנוחה, כי הכל פוליטי – ובהינתן שישנן בלוגריות רבות וטובות העוסקות בפמיניזם, אדגיש כי ישנן נשים רבות הכותבות על נושאים פוליטיים ועוסקות בהרחבה בהבניות מגדר – אבל אין כמעט בלוגריות העוסקות בפוליטיקה עצמה, זו המוגדרת פוליטית, שמתרחשת בכנסת.

 

כמו כן, נראה נשים רבים הפעילות בעמותות לזכויות אדם, והרבה פחות מהן בתנועות פוליטיות החותרות לשינוי חברתי. את המחאה החברתית הובילו נשים, אבל המומחים שייעצו להן היו גברים. את מסמך הדרישות שהציגה דפני ליף ניסחה ועדה בראשות פרופ' יוסי יונה ופרופ' אביה ספיבק, שניהם גברים.

 

 

ורוד הוא צבע של בנות

באתר הכנסת מדגישים את הייצוג הנשי לעומת הגברי, מנהג ששורשיו אינם ברורים. הם אכן מקילים על מחפשי מידע שכמותי לגשת לנתונים במהרה, בלי לבחון כל חבר וחברת כנסת למגדרו, ועם זאת, משהו בדרך הצגתם מטריד. אייקון כחול ולובש מכנסיים לבנים, אייקון ורוד ולובש שמלה לבנות.

 

חברות הכנסת כולן בורוד (צילום מסך מתוך אתר הכנסת)

 

רשימת חברי הכנסת אולי מקילה על כותבים וסטטיסטיקנים, אבל אלו לרוב מסוגלים גם לאתר את המידע בדרכים אחרות, גם אם מסורבלות יותר – והרי אלו המיעוט מכלל הגולשים לאתר הכנסת. מרבית האנשים רואים רשימה שמית ארוכה, ללא כל סימן מזהה לאדם שמאחורי השם למעט מגדרו. כמובן שהמידע כולו נמצא במרחק הקלקת עכבר אחת משם, אבל האתר מגדיר זאת בבירור: מין חבר או חברת הכנסת הוא המאפיין המהותי והבולט ביותר בזהותם.

 

כבר מינקות אנחנו מוגדרות על ידי איברי המין שלנו. בבית החולים עונדים לזרועו של כל תינוק סרט – ועל פיו מזהים אותו. כחול לבנים, ורוד לבנות. החשיבה שלנו כל כך מובנית לחשוב על מין כעל מאפיין בסיסי, שאנחנו בכלל לא עוצרים וחושבים מדוע דווקא זה.

 

למה לא מספיק, בעצם, שם המשפחה של הפעוט, כסימן זיהוי. מה כל כך חשוב להם לרופאים ולאחיות לדעת מהו מינו של כל תינוק באופן אינטואיטיבי – ומדוע זה לא יכול להיכתב בדיו שחורה בתוך שאר סממני הזיהוי של התינוקות. אנחנו יודעות מלידה שאנחנו ורודות, ועל אף הניסיון לשבור את הבניות החברה, ועם כל הפמיניזם, אנחנו נותרות קצת ורודות – ופוליטיקה היא בדרך כלל של כחולים.

 

למה אנחנו לא מעוניינות להיכנס לפוליטיקה

למה אין ייצוג נשי אמיתי בפוליטיקה? התשובה הקלה תהיה שזה מפני שרוב הנשים אינן מעוניינות להיות פוליטיקאיות. רוב הנשים, לרבות הכותבת, יעידו כך. התשובה המורכבת תהיה זו שעוד נותר למצוא, והיא מדוע, בעצם, אנחנו לא מעוניינות להיות פוליטיקאיות. עד אז, לצערי, חמישית מהכנסת תייצגנה אוכלוסייה של מחצית מהמדינה.