אפשר לומר דברים רבים על עונת ה"הישרדות" הנוכחית. זו שהתחילה בקול תרועה רמה כעונה מעורבת של "סלבס" ו"אנשים רגילים" כפי שהיטיב להגדיר זאת טילטיל בפרק הראשון. כולם מדברים על התערבות גורפת של ההפקה, על פרסומות סמויות ועל חוסר יושרה טלוויזיונית משוועת, אלא שעל דבר אחד עדיין איש ממבקרי הטלוויזיה שאוהבים לצקצק בלשונם ולהשמיץ (כן, גם אני ביניהם) לא עלה:מפרק לפרק מתברר יותר ויותר כי מדובר בעונת אמזונות מובהקת.

 

עוד באון לייף:

 

הורגלנו לראות בעונות הקודמות את הגברים כפקטור חזק ויציב, לא רק במשימות פיזיות שעומדות על הפרק, אלא ככלל בכל מערך תחזוקת השבט והמחנה וכמובן בהישרדות היומיומית האמיתית. ובואו נאמר בעדינות שבעונה הנוכחית זה לא קורה. אולי פה ושם לפרקים וברגעים דרמטיים. אבל אם יש משהו כאמור שנזכור בכל העונה השנויה במחלוקת הזו, יהיו אלו הנשים. אמזונות. אחת אחת ולתפארת מדינת ישראל.

 

 

 

על טיטי ודנה ברגר כבר כתבתי כאן לפני מספר שבועות. טיטי שהתגלתה מהיום הראשון כאמזונה לוחמת, פייטרית אמיתית או כפי שאוהבים לכנות אותה בשיחות סלון "טיטי והמצ'טה", המשיכה להוכיח כי היא לא פחות מדרגת "אלה". האלה טיטי – כינתה אותה ג'ני ולא לחיוב בפרק האחרון, אולי מכיוון שחלפו מים רבים בנהר השבטים לפני האיחוד המבורך, וטיטי חברה למה שנקרא "ציר הרשע" שבראשו עומדים כוכבי ורון (גוף שלישי) אלוף. אנרגיה טעונה יש בין שני השבטים שהפכו כרגע לשבט מפולג גדול ומסוכסך. אלא ששיא השיאים היה מבחינתי העימות הפיזי בין טיטי לג'ני בקרב על המקלחת. טיטי הביסה את הנשים אחת אחת, כולן ללא יוצאות מן הכלל, נתנו פייט שלא יבייש אודישן סופי לתפקיד וונדרוומן (איך לא לקחו אותה?).

 

 

ובואו נדבר רגע על ג'ני צ'רווני, שמלבד העובדה שהיא יפהפיה הורסת גם בתנאי שטח מטונפים, ונראית אחרי משימות מתישות כמו ברוק שילדס באמצע סצנה ב"הלגונה הכחולה", מדובר בפייטרית אמיתית. צ'רוואני שומרת פאסון גם כשהיא רבה, צועקת או מתווכחת. היא עושה זאת באצילות מלכותית כמעט ועם פני פורצלן מושלמים. אני יודעת שכתבתי כאן שטיטי היא המלכה האם לפני מספר שבועות, אלא שמפרק לפרק אני תוהה האם פספסתי את צ'רווני כמלכה האמיתית? כנראה שמים שקטים באמת חודרים עמוק. לא רק שצ'רוואני לקחה על עצמה את מלאכת הטיפול בשבט, היא קשובה, היא חברה נהדרת, היא ישרה, היא פייטרית בכל מה שקשור למשימות שטח והיא רגישה כפי שרק אנשים חזקים מסוגלים לאפשר לעצמם להיות. לג'ני יש גם מזל משמיים, על אף הרגליים שניסו לשים לה, היא מוכיחה שלאנשים טובים קורים בסופו של דבר גם דברים טובים, גם אם זו רק ההפקה שמתערבת.

 

 

ותראו רוסלנה רודינה, גם עליה כתבתי כאן לפני חודשים מספר. אם אפשר לומר בוודאות שלמושיק גלאמין ורון שובל "הישרדות הונדורס" הרסה את הקריירה, אי אפשר לומר זאת בהקשר של רודינה. אתם יודעים מה, בדיוק להיפך. רודינה מוכיחה שהיא הרבה יותר מאשתו של אייל גולן. אם כבר, אייל גולן הוא זה שצריך להתהלך זקוף ראש ברחוב כבן זוגה של רוסלנה. בפרקים הראשונים הנוכחות השברירית הצליחה להטעות גם את החברים בשבט. אלא שהאומץ, הכוח הפיזי במשימות גם כשאין לה סיכוי, רוח הלחימה, רוח הקרב ותאוות הניצחון מבלי להכנס לתככים (טוב, כמעט), הופכים את רודינה לאמזונה מעוררת הערצה.

"אחרי הישרדות אני מוכנה ויכולה להתמודד עם הכל", אמרה לאחרונה בראיון ואני מאמינה לה. בפרק הראשון בו התמודדה על הדחה ראש בראש עם ברגר במשימת חפירת הבור וזחילה מתחתיו, כבר אז ראיתי במו עיני כי אקדח שנטען במערכה הראשונה ומתפלש בחול כאחרון הלוחמים, יירה מאוחר יותר. והו, כמה שהיא יורה הרוסלנה הזאת שלא נשארת חייבת. "הוא אחלה זומבי ושיישאר כזה", פרגנה רוסלנה לעומר כרגע לפני פרק האיחוד הגורלי ומבט של שריפה בעיניה. אין ספק שהאישה הקטנה והצנומה הזאת פשוט אדירה.

 

 

בפרקים הקודמים סיכמנו כי דנה ברגר הפכה לא רק למנהיגה פמיניסטית, אלא גם לאם הרוחנית של שבט הוראקן לאחר שסולקה משבט קויופה, מעבר שעשה לה רק טוב. ברגר הוכיחה כי לא תמיד כוח פיזי וניצחון במשימות הוא זה שחשוב, אלא בעיקר רוח לחימה וחוזק נפשי והיא עושה זאת היטב. ברגר הצליחה לאחד שבט מפולג שהסתובב עם תחושת כישלון ופנים נפולות עד שהופיעה. והנה, גם באיחוד השבטים המיוחל מצליחה ברגר לשמור על מקום של כבוד. ברגר בשבט המאוחד היא אותה דנה ברגר משבט הוראקן, דמות דומיננטית גם בימים של איחוד מחודש עם אדון מושיק הבלתי נסבל ועם ג'ני חברתה הטובה.

 

 

אני מודה שלקח לי זמן להתחבר ללירון רביבו, או ליתר דיוק להבין שמתחת לחזות הילדותית הקפיצית שלה, לא מסתתרת רק בובה על חוט שמתפקדת כחומר ביד היוצר המכונה בשם עומר. באמת שלא זכורה לי סצנה אחת בה רביבו לא נצפתה דבוקה לעומר הזומבי, מקבלת ממנו הוראות וממלאה אותן בצייתנות. אלא שאז חשבתי על כך שוב, ואפילו הגדלתי לעשות וצפיתי שוב ושוב באחד הפרקים המופלאים בו זייפה כישלון במשימה ושלפה את פסל החסינות כרגע לפני שזרקו אותה מהמשחק. נכון, אמנם התכנון האסטרטגי היה של עומר, אבל אין ספק שביצוע וירטואוזי שכזה מצריך חכמה ויכולת מניפולטיבית של הישרדות בשטח. בשורה התחתונה, רביבו נתנה ביצוע מופלא שהכניס בכיס הקטן את כל מי שזמם להדיח אותה. היא הראתה לכולם כי למרות חוסר הניסיון וגילה הצעיר היא יודעת להחזיר פייט, גם אם זה בסופו של דבר נגמר בבכי. ובעניין המניפולציה, הרי זו משמעותה של הישרדות לא?

 

 

הודא, בדיוק כמו לירון, היתה בעיני דמות מעוררת מחלוקת. משהו בה לא בא לי בטוב בפרקים הראשונים, ומסתבר שלא רק לי אלא גם ליתר חברי השבט. היא החלה את דרכה בשבט הוראקן כדמות מיותרת ומבודדת - לכאורה. הם וגם אנחנו לא ידענו מי זו הודא, ואיך קורה שבסופו של דבר היא מצליחה להגיע לשלבים כל כך מתקדמים במשחק. אלא שבדומה לברגר, מעבר השבטים עשה לה רק טוב, או כפי שאומרים בעולם הדייטינג: זבל של אחת הוא אוצר של האחרת. עושה הרושם שהודא הצליחה להשתלב חברתית באופן טוב יותר בשבט קויופה ולמצוא לעצמה נישה נוחה, ברית זמנית והנה היא צלחה במזל את האיחוד. דבר נוסף שאפשר לומר לזכותה של הודא, הוא שהיא לא דופקת חשבון לאיש. היא מכבדת את עצמה בדיוק כפי שהיא, לא מלקקת ישבנים או מנסה לרצות את חברי השבט, עד כדי כך שאני תוהה האם הסלוגן האלמותי "ומי שלא טוב לו, יום טוב לו" הוא סלוגן שהמציאה הודא בכבודה ובעצמה.

 

בשורה התחתונה, חזון אחרית הימים שלי לגבי העונה הנוכחית הוא שחמישיית הגמר תהיה מורכבת מנשים בלבד. רוסלנה, דנה, טיטי, ג'ני, לירון. אני מניחה שזה לא יקרה. לדעתי לירון תמצא את עצמה אוטוטו בחוץ. אבל אתם יודעים מה, אני מוכנה להסתפק גם בארבע.