"ביץ', ככה נראה התחת שלי. תראי לי את שלך כשאת בת 56. אני יכולה להראות את התחת שלי בגיל 56 ו-66 ובגיל 76 ... מי יגיד לי מתי להראות את התחת שלי?". ככה השיבה מדונה לביקורת על מלבושיה והעדרם מהופעותיה על שערי העיתונים והשטיח האדום בטקסי התעשייה בשנים האחרונות. "שנת התחת" הוכרזה כבר ב-2014 לאחר שאשת האשכוליות קים קרדשיאן שברה אתו את האינטרנט ומאז זכה באור מן המופקרת ביצירותיהן של ניקי מינאז', ליידי גאגא, ג'ניפר לופז, ריהאנה ווירטואוזיות-תחת אחרות. בכל זאת, נראה כי בין ישבניה של מדונה תמיד מסתתרת אג'נדה המזמנת ניתוח אנאליטי, עניין ציבורי וחשיפה תקשורתית יוצאת דופן.

עוד באון לייף: 

ב-1985, כשבקעה מן העוגה בטקס פרסי MTV וחשפה את התחת לראשונה, הדגימה מדונה איך מתנהגים לנשים כמו אובייקטים מיניים ואז נגעלים מהן כשהן מתנהגות כמו אובייקטים מיניים. ב-2017, ממשיכים אחוריה להציב בפנינו מראה המשקפת את יחסינו הבעייתי לנשים, בפרט לאלו המעזות לשקף לנו את כיעורנו. "החברה לא רק סובלת מגזענות וסקסיזם, אנחנו סובלים גם מאייג'יזם", העידה מדונה כשנשאלה בגיל 34, מה היא חושבת על הטענה כי נשים מאבדות את הסקס-אפיל שלהן בגיל 40. "המחשבה שכשאת מגיעה לגיל מסוים פתאום אסור לך להיות הרפתקנית, אסור לך להיות מינית, לדעתי זה די מזעזע. הרבה אנשים אמרו 'הו, זה כל כך פתטי, רק שלא תעשה את זה עוד עשר שנים. למי אכפת? מה אם אמשיך לעשות את מה שאני עושה? יש איזה חוק שאומר שפשוט אמורים למות בגיל 40? כי נראה שזה מה שכולם רוצים שאעשה. למה בעצם? אני חושבת שזה אידיוטי. החיים ארוכים, אנשים חיים עד גיל 100, אני לא מבינה את זה".

תמונה: Shutterstock

תרבות הפופ היא זירה חשובה לגיבוש אפשרויות של מיניות נשית וכח, ורבות מאתנו הופכות אותה למודל. יחד עם זאת, לניסיון חיים אין משמעות כשאת ניהיליסטית בת 20 שחושבת ששנותיך היפות מאחורייך ושתמותי לפני גיל 40. טרם המציאו טיפול פרו-אייג'ינג לגיל המנטלי ולכן רק כשאנו מתבגרות בעצמנו, האילוץ החברתי לבחור בין בוטוקס לב?ו?רקה מתחיל להרגיש אישי. כפי שאמרה קארי פישר -"נעורים ויופי אינם הישגים", אך קשה להפיץ את השמועה בהעדרם של ייצוגים מעוררי השראה של נשים בוגרות. יש נשים בנות 20 שנראות נורא ונשים בנות 40 שנראות נפלא. לכאן או לכאן, האחרונות, מפאת ניסיונן, הן זיון טוב יותר. הקביעה הכוללנית כי הגולם בהכרח אטרקטיבי מן הפרפר מסגירה שהמשיכה לנשים צעירות אינה באמת קשורה למראה נשי ספציפי אלא למהות נשית ספציפית.

בתולה בחוץ, זונה בבית

פמיניזם הפך לאקססורי טרנדי בתרבות הפופ, במידה רבה כי התגברנו על המבוכה הקולקטיבית מהשטיקים של מדונה. בעשורים הראשונים לפועלה היא עוררה כזו שערורייה, שבשלב מסוים אף האפיפיור התערב בניסיון לעצור את התפשטות הזוועה. אז כמו היום, העולם לא באמת חרד מנשים שחושפות את התחת שלהן אלא מכאלו שעושות מה שבזין שלהן. הפעם הראשונה בה אישה מצליחה, עשירה ומפורסמת סירבה להיקרא לסדר כשקראו לה 'שרמוטה', אפשרה לדורות הבאים להבין שהאופציות העומדות בפניהן אינן מוגבלות לילדות טובות וילדות רעות. בסדרה של קליפים ומופעים שברור מי מנצח עליהם, ביקרה מדונה את הדרישה הבלתי אפשרית להיות קצת כמו בתולה כדי לרצות את אבא שלך ואת משמרות הצניעות, אבל גם קצת כמו זונה בחדרי חדרים, כי זה מה שבעלך אוהב. היא רמזה כי בשני המקרים, מדובר בהצגה שאנחנו עושות כדי לרצות גברים.

מדונה היתה האישה הראשונה בתעשיית המוזיקה שדרשה שליטה מלאה על האימג' והקריירה שלה. בשונה מאומנים אחרים, היא מעולם לא נפלה קורבן לעולם הבידור אלא הפכה את עולם הבידור לקורבן שלה. מה שסימן אותה בתחילה כקונטרול-פריק וב??יץ' אפשר לה לתמרן את התקשורת ולהפוך לריאליטי שואו של אישה אחת, תופעה ויראלית פרה-אינטרנטית, שהגדירה מחדש מה זה להיות מפורסם באמריקה. אפשר להעריך את מידת השפעתה על סמך דורות של זמרות שנוצרו, עוצבו או שווקו בדמותה, רובן ככולן רעבות לאימפקט המדוני. כשרונה לרקוד על הגבול הדק שבין אומנות וצרכנות וסירובה לקבל את ההקבלה בין כח לבין גבריות, הפך אותה למופע הנשיות היצירתי והמרשים ביותר בעידן המודרני. הביטוי האולטימטיבי לעוצמה נשית ומיניות נשית כעוצמה.

 "אני האקספרימנט של עצמי"

מדונה לא ברחה מדימויים דתיים או פורנוגרפיים מסורתיים של נשיות. היא הצליבה ביניהם, ביטלה את ההיגיון העומד בבסיסם ושינתה אותם. היא עודנה מספקת ביטוי מוחשי לכך שזהות נשית אינה שונה מצבע שיער - המבחר בלתי מוגבל ונתון לשיקולי הרווח וההפסד שלנו. מאחר ולאורך הקריירה שלה היא מחליפה ומשלבת דימויים נשיים, היא הצליחה שלא להילכד באף אחת מהן. עצם התגובות כלפיה כפרפורמרית וכאדם-אישה משמשות אותה כחומר גלם יצירתי שהביקורת הזו מוטמעת בו. "אני האקספרימנט של עצמי, אמרה בשעתו ל-Vanity Fair, "אני יצירת האומנות של עצמי".

תמונה: Shutterstock

הטוענות לכתר נכנסות לממלכת הפופ כשהפרובוקציות המיניות הן חלק ממה שנדרש כדי להתקיים בה. הפרפורמנס של מיילי סיירוס לדוגמה, כביכול שערורייתי וההמונים כביכול מזדעזעים ממה שכביכול נוגד את המוסר הבורגני המהוגן. אולם אין דבר חתרני או חדשני באישה נוספת העונה על הגדרות מסורתיות של סקסיות במובן הכי מקובל, צר ומגביל שלהן. אם כן אפוא, למרות הפסודו-פרובוקציה וכמו בפורנו, מדובר במופע נשי שמרני להחריד. הפרובוקציות של מדונה להבדיל, היו התרסה כנגד שמרנות ששקעה עם עלייתו של האינטרנט, אך אין ספק כי היא זו שהשרישה בנשים את האמונה כי כל בחירה נשית היא ביטוי להיותנו חופשיות וחזקות, בין אם אנו רצות לכנסת או מתנדנדות ערומות על כדור ברזל.

כיום גם ביקורת על התנהלות שכזו נחשבת ל-Slut Shaming ודיכוי נשים, אך אפשר להסתכן ולומר שבמידה רבה הפך הפמיניזם הפוסט-מדוני לעלה תאנה לרצון של נשים צעירות להיות מפורסמות. לדאבונן ולדאבוננו אין קשר בין התשוקה להתערטל מול ההמונים לבין שחרור נשי. עכוזה החשוף של מדונה אינו מה שנתן לה את כוחה. מעבר לקריאה "הנה התחת שלי" והמוטיבציה למכור אלבומים והופעות וספרים וסרטים, מאז ועד היום היא מציעה את עצמה כזירה לדיון ציבורי על מיניות, נשיות, דת, כח, פמיניזם ואייג'יזם, ושמה את הנושאים הללו על סדר היום. כל אמירה שלה, בין אם בהופעות או בראיונות, ממשיכה לעצב ולהרחיב את גבולות השיח. אף השאלה הרדודה "האם זה פמיניסטי או סתם דוחה?" בעניינה של מדונה, הופך לדיון פוליטי.

עדיין רלוונטית?

ובכל זאת, לעיתים עולה השאלה האם מדונה עדיין רלוונטית. מדובר בשאלה לגיטימית, שהרי ידוע כי נשים מעל גיל מסוים אינן יכולות ללדת. ובכל זאת, מעניין יותר מדוע פרט זה עדיין רלוונטי בחברה המתיימרת להעריך נשים כבני אדם שווי ערך ושאינה מרבה לפרסם מאמרים על חוסר הרלוונטיות של אמנים עם ספירת זרע נמוכה או פרוסטטה מוגדלת. "אני מודה על ההכרה ביכולתי לנהל קריירה בת 34 שנים חרף הסקסיזם והמיזוגיניה, הבריונות העקבית והעלבונות הבלתי פוסקים...", התייחסה מדונה לסוגיה זו בנאום שנשאה בטקס פרסי מגזין בילבורד שזיכה אותה בתחילת החודש, בגיל 58, בפרס "אשת השנה". "פעם חשבתי שאין חוקים אבל טעיתי... אם את בת, את חייבת לשחק את המשחק. מותר לך להיות חמודה וסקסית, אבל אל תהיי חכמה מדי ושלא יהיו לך רעיונות שיערערו את הסטטוס קוו... תהיי מה שגברים רוצים שתהיי וחשוב מכך, תהיי מה שנשים רוצות שתהיי כשאת בחברת גברים. ולסיכום, אל תתבגרי. כי להתבגר זה חטא".

תמונה: Shutterstock

כדרך כל בשר, עם הזמן משילות נשים את מעטפת הנאיביות הקסומה של נעוריהן ונחשפות במלא הדרן כיצור בוגר, עצמאי, פיקח ובעל כישורים לעמוד על שלו. נטל הגיל המלווה את התהליך המבורך, בא לידי ביטוי בפחד שנאבד את השוויון שהוקצה לנו כשהיינו "שוות זיון". כפי שטוענת נעמי וולף בספרה, כוחו וסודו של מיתוס היופי הנשי טמון בכך שבפועל, הוא מכתיב התנהגות ולא מראה חיצוני. כשסטנדרט היופי מבוסס על הסגידה לנעורים, נשים בוגרות אמורות להתיילד כדי להיחשב סקסיות. לא עלתה בדעתך השאלה מדוע אישה בגילך אומרת "היוש"? אולי כי ילדים זה שמחה. הם חמודים ונאיביים ולא מאיימים. כיף לשחק איתם, הם עושים מה שאומרים להם, ויש להם עור חלק (לייזר ובוטוקס!), ולחיים ושפתיים נפוחות (ג'ו?ב?יד?רם!), והם לא תופסים יותר מדי מקום (דיאטה ופילטיס!). הו ילדים, דעתם קלה.

מיתוס היופי מהווה זרז לעיצוב מודל אליו "חייבת" כל אישה לשאוף, והוא וורסיה של אותן התניות חברתיות שהגבילו נשים משחר ההיסטוריה. בעוד אימהו?ת, ביתיות, צניעות, פסיביות ושאר האידאלים הנשיים של ימים ע?ב?רו כשלו ככוחות חברתיים מ?מ?ס?ד?רים, מיתוס היופי עדיין מגביל ושולט בדור הנוכחי של נשים, שהפכו לכמעט לבלתי-ניתנות לשליטה. החרדה והניסיון להילחם בתהליך ההתבגרות הטבעי אינם נטיות מולדות. נראה כי הפנמנו את המסר כי אינפנטיליות היא מקור כוחנו. כח, שבצירוף מקרים מפתיע, פוחת בעיני החברה ככל שאנו צוברות יותר ניסיון חיים, וכח. יתכן אם כך, כי הטענה שנשים הופכות יפות פחות עם השנים קיימת בין השאר בגלל העובדה שנשים הופכות חזקות יותר עם השנים.

תמונה: Shutterstock

בראיון למגזין 'רולינג סטון', כשלושה עשורים להופעה הכמו-בתולית הראשונה שלה בציבור, התרעמה מדונה: "יש כל כך הרבה פוליטיקל קורקטנס היום. אף אחד לא יעז לכתוב הערה משפילה למישהו באינסטגרם כי הוא שחור או הומו, אבל כולם מרשים לעצמם להעיר על הגיל שלי ואני תמיד חושבת לעצמי 'למה זה בסדר? מה ההבדל בין זה לבין גזענות או כל אפליה אחרת?' נשים בעצמן קיבלו את זה שאסור להן להתנהג בצורה מסוימת אחרי גיל מסוים".

אכן, חלקנו מתאימות את עצמנו לרוח הזמן בעוד אחרות מכתיבות אותה. אחרי 30 שנות יצירה, יעברו לפחות 30 נוספות לפני שמישהי תשפיע ותשאיר מורשת כמו זו של מדונה. אין אדם בעולם מעל גיל 25 שאין לו זיכרון כלשהו ממדונה, גם אם הוא לא מעריץ, גם אם הוא לא סובל אותה, אי אפשר לברוח ממנה. היא תמיד שם, היא תמיד הייתה שם והיא תמיד תהיה שם. "אני לא משחקת על פי הכללים, מעולם לא עשיתי את זה ואני לא מתכוונת להתחיל. אם אני זו שצריכה לגרום לנשים להבין ולאמץ את העובדה שהן יכולות להיות מיניות, להראות טוב ולהיות רלוונטיות בגיל 50 או 60 לא פחות מבגיל 20, אז בסדר".