הראשונה בנשים הראשונות
ביום שירות לקוחות, בלילה קו לוהט
לא עוברת סלקציה
להיות אישה - עם ניתוח ובלעדיו
בלי ירח מלא
מתברר שכל מה שפוליטיקאי אמריקאי צריך זו שערוריית מין
כן בלי בתי
שיחותיי עם אנסים
אישה? אין לנו מקום בשבילך
העסק שאחרי הסערה
דיבור ישיר
7 תרופות שצריך בכל חופשה
6 גדג'טים לכל מי שמארח
מורידות את הסכין
ראש השנה: מתכונים מיוחדים וכשרים לערב החג
לא מחלה לנסיכות בלבד
6 דברים שאסור לומר לילדים

צ'יצ'ולינה היא לא הקורבן שחשבתם שהיא

0
0
SHARES

סרט תיעודי חדש מנסה לפענח את דמותה האניגמטית של צ'יצ'ולינה ולענות על השאלה - האם היא טובה או רעה לנשים

לאורך כל הצפיה בסרט "צ'יצ'ולינה: אם כל השערוריות" (שישודר בראשון, 19.2, ב-22:00 ב-yes דוקו) חיפשתי את הרגע הזה. אנחנו כבר כל כך רגילות לראות כוכבות פורנו מוצגות כקורבנות, עד שהיה נראה לי בלתי סביר שסרט שלם על הכוכבת המפורסמת בעולם יעבור בלי הרגע שיבהיר כיצד בעל כורחה הפכה נערה הונגריה טובה בשם אנה אילונה סטלר לדמות המיתולוגית המכונה צ'יצ'ולינה. לשווא, הרגע הזה לא הגיע. ולאחר סיום הציפיה בסרט הבנתי שאפשר לומר על צ'יצ'ולינה הרבה דברים, אבל קורבן היא לא. כלומר, כל עוד משאירים בצד את ההנחה שכל אישה שחושבת שהיא יכולה להתקדם רק דרך הגוף שלה היא בהכרח קורבן של תרבות ההחפצה.

 

עוד באון לייף: 

 

אז כאמור, קורבן היא לא, אבל הסרט גם לא ממש מצליח לפענח – או אולי הוא לא רוצה – מה היא כן. האם היא האויבת הכי גדולה של המין הנשי במאה ה-20, או שאולי היא אחת הנציגות הכי צבעוניות של התנועה הפמיניסטית? ובכן, תלוי את מי שואלים.

 

צ'יצ'ולינה והנחש. מחשק של פנטזיות

 

אנה אילונה סטלר נולדה בהונגריה ב-1951. כבר כנערה יופיה יוצא הדופן הוביל אותה לעבוד כדוגמנית. בהמשך אף ניצלה אותו כדי לעזור למשטר הקומוניסטי במסירת מידע על דיפלומטים אמריקנים. בתחילת שנות ה-70 היא נישאה לאזרח איטלקי והגשימה את השאיפה שלה לצאת מהונגריה. זמן קצר לאחר שהגיעו לארץ המגף השניים התגרשו, אבל סטלר כבר קיבלה את אשרת השהייה שלה.

 

לאחר הגירושים היא התחילה להצטלם בתנוחות מפתות ובתמונות אירוטיות, במטרה להגשים את חלומה להיות שחקנית. אבל אז היא פגשה את הצלם ריקרדו סקיקי, וביחד הם הולידו את התופעה שנקראת צ'יצ'ולינה. השניים יצרו את הדמות המושלמת – הבלונדינית עם החיוך הילדותי, הפרחים בשיער והדובי הענק שהולך איתה לכל מקום. מעין פנטזיה על ילדה-אישה תמימה, שלא באמת מבינה את ההשלכות של הליכה ללא בגדים ברחוב ושלא מקבלת את ההנחה שמין צריך להיעשות בארבע קירות.

 

הציגה את עצמה כ"מסיונרית של אהבה" 

 

מהר מאוד קיבלה סטלר תוכנית רדיו, שעזרה להפוך אותה לכוכבת. גברים ונשים היו מאזינים לה באופן קבוע, בזמן שהיא היתה חולקת את דעותיה על אהבה חופשית, עירום ואוננות. בתוכנית היא התחילה לקרוא לעצמה צ'יצ'ולינה ולמאזינים שלה היא קראה צ'יצ'ולינים – צ'יצ'ולינים טובים הם מאהבים טובים, אבל גם גברים שידעו לתת כבוד לאישה. צ'יצ'ולינים רעים היו כאלו שזלזלו בנשים והתנהגו אליהן בצורה גרועה.

 

סטלר הציגה את עצמה כ"מיסיונרית של אהבה" והיא העלתה מופעים על מנת להפיץ את האידיאולוגיה שלה – אהבה לכולם וגם, ככה על הדרך, מסרים למען איכות הסביבה, הגנה על בעלי חיים והתנגדות להתחמשות הגרעינית. למרות זאת היא נרדפה לא רק על ידי קבוצות שמרניות אלא גם על ידי קבוצות של פמיניסטיות. היא עצמה טוענת שהיא הפמיניסטית הגדולה מכולן "כי תמיד אמרתי שהגוף הוא שלי ואני מחליטה עליו...אני רואה את הכל במשקפיים ורודים, במיוחד את המין". ובאמת, היא זו שקידמה, יזמה וניהלה את הפרסום של עצמה. היא, למשל, ידעה לקדם את עצמה מסרטי מבוגרים בלבד אל עבר המסך הקטן, והפכה להיות האישה הראשונה שהראתה את החזה שלה בטלוויזיה. ב-1983 היא שמה לב לשינויים שחלו על הרגלי הצפייה, וייסדה חברת הפקה לסרטי פורנו בקלטות וידאו לשימוש ביתי. ב-1987 היא כבר רצה לפרלמנט האיטלקי וזכתה ל-20,000 קולות יותר מכל חבר אחר במפלגה הרדיקלית, פרט למנהיג המפלגה.

 

קידמה חוקים למען בעלי חיים, איכות הסביבה וזכות הייחוד של אסירים

 

עם כזו ביוגרפיה, אין פלא שמרבית המרואיינים בסרט לא יודעים איך לאכול את הצפרדע הבלונדינית. אפילו היום, למעלה משלושה עשורים אחרי ימי הזוהר שלה, אנחנו השמרנים עדיין זזים בחוסר נוחות נוכח ההופעות שלה ומסרבים – או יותר נכון מסרבות - להאמין שיש אישה שבאמת אוהבת שגברים זרים נוגעים בה, להתפלש עירומה בבוץ או להתנשק עם נחש. ואם היא כן נהנית, הרי שהיא מבטלת את כל מה שהשגנו במאה השנים האחרונות - את הרצון שיתייחסו אלינו כשוות, שייקחו אותנו ברצינות, שיבינו שאנחנו לא רק פנים וגוף.

 

קשה לנו להאמין שיש אישה שבאמת אוהבת שגברים זרים נוגעים בה

 

ואולי פה נובע הכעס האמיתי של הפמיניסטיות על צ'יצ'ולינה – אכן, זו אישה שידעה לדאוג לעצמה, להסתובב במקומות הכי נמוכים (פורנו ופוליטיקה) ולצאת מהם עם חיוך ועם דולרים.

היא ידעה לנצל את הטמטום הגברי למראה ציצי כדי להחדיר את האידיאולוגיה שלה ובשום שלב לא נתנה שינצלו אותה. אבל פה אולי גם נובע הכישלון הכי גדול שלה: צ'יצ'ולנה דאגה היטב, אבל רק לעצמה. סטלר היא אומנם פורצת דרך, אבל זו דרך במסלול שהיא סללה לעצמה בלבד. אמנם זה הישג משמעותי, אבל זה רק חלק אחד בלהיות פמיניסטית. אחוות הנשים חשובה לא פחות, אבל אותה צ'יצ'ולינה פספסה, שכן בדרך שלה, נשים שלא מעוניינות לחשוף את גופן ובכל זאת רוצות להביע את עצמן שוב נשארות מאחור. ציצולינה שוב הוכיחה שעם עירום אפשר להשיג הכל. אבל עם כל הכבוד לכל מה שהיא השיגה – זו לא בדיוק חדשה מרעישה. תשאלו את אדם וחווה. 

הכי מחופשות באתר