אסי דיין קרא לי ערסית מחולון.
לפני שנה, אולי קצת יותר 
הוא קרא את אחד מסיפוריי הראשונים.
"בואי נפגש" כתב לי.
אסי דיין? פונה למרסל מוסרי? 
אין סיכוי.
כל סיפור עמד אז על 50 לייקים
לא היו לי הרבה חברים בפייסבוק
ומי הכיר אותי בכלל?
ודווקא הוא? להתחיל מהטופ?
--
ערב חג שבועות,
הוא רצה שאבוא אל ביתו.
אמר שאין לו אף כוונה נסתרת 
וגם אם יש לא יעשה איתה הרבה.
חייכתי.
החלפנו טלפונים.
"אתה לא עושה חג עם המשפחה?" שאלתי
"אנחנו לא כמוכם! תביאי טורטית" ענה לי.
קמתי באמצע הסעודה המשפחתית ואמרתי שאני צריכה ללכת.
לא סיפרתי לאן, מי כבר היה מאמין?
לקחתי מונית וביקשתי מהנהג שיחפש לי קיוסק.
חצי שעה לקח לנו למצוא קיוסק פתוח
כשמצאנו, קניתי חמש טורטיות עם עטיפה ירוקה וזוהרת
ושני יינות, בלי עטיפה.
המוכר צחק, שאל אם מישהו עוד אוכל את זה בכלל?
שילמתי.
הגעתי אל ביתו.
המטפל הפיליפיני שלו יצא לקחת אותי.
בכניסה אל ביתו, קיבל את פניי דגל ישראל גדול.
התאפקתי לא להצדיע.
--
אסי קם לקראתי, בקושי רב.
עייף, בודד.
נשקתי על לחיו.
מרסל מוסרי בת ה-23
זו שעוד יומיים צריכה לשלם שכירות
ושרפה רבע ממנה על מוניות, טורטיות ויין
מנשקת את לחיו של אסי דיין,
הגאון הבלתי מעורער של הכתיבה והקולנוע הישראלי.
--
דיברנו כל הלילה
סיפרתי לו על אנשי השכונה,
סיפרתי לו הבנות שהולכות עם אבועגלות, מסטיק ומפתחות ביד.
אמרתי לו שהחלום שלי להתחתן, רק כדי שאוכל לצעוק לבעלי "עכשיו אתה עולה הביתה!"
הוא צחק.
הוא אמר "את יודעת, הרבה מנסות להיות ציניות איתי, מלנכוליות, את אמיתית"
אסי דיין אמר לי אמיתית.
--
את הטורטיות ביקש ממטפלו להכניס לפריזר.
"זה הכי טעים קפוא" אמר
שתינו קצת יין
וראינו את הסרט שעשה על חייו, שלוש שעות של סרט
כשהסתיים אמרתי לו "אתה חתיכת נרקסיסט, גרמת לי לצפות בסרט עליך שלוש שעות!"
הוא צחק.
"עכשיו תורי" אמרתי
"תורך?" שאל
"עכשיו נראה את בת המצווה שלי"
הוא צחק שוב.
אסי דיין צחק ממני.
--
אחרי הטורטיות הקפואות,
אחרי היין,
אחרי השיחות על תל אביב,
על הבוהמה עם הזיכרון הקצר,
ועל האנשים שיש להשמר מהם-
החלו להיעצם עיניו.
הזמנתי מונית,
הוא הניח בידי שקית עם שני ציורים שצייר
וספר עם הקדשה
בהקדשה כתב "לערסית מחולון, אל תפסיקי לכתוב, אוהב- אסי"
---
לא נרדמתי באותו הלילה,
גם לא בלילה שאחרי.
אסי דיין.
יום אחר כך כתב לי 
"אני מתגעגע אלייך כמו ילד לגבס שלו, כמו חומוס לגרגרים וכמו הזוהר למגלומניה"
אחרי שבדקתי בגוגל מה זו מגלמוניה
כתבתי לו שהוא אף פעם לא ידע מה נתן לי.
הוא ביקש שאת ספרי הראשון אקדיש לו
אמרתי שאין מצב, פוחדת מאמא שלי.
הוא אמר שלא נגיד לה 
שאכתוב רק "מוקדש ל-א.ד חברי מהשב"כ"
לא הקדשתי.
אני דפוקה.
--
א.ד חברי מהשב"כ
אני מרסל מוסרי, הערסית מחולון
מבטיחה
מתחייבת
ונשבעת
שאת ספרי הבא אקדיש לך.
רק לך.
--
הלוואי ועכשיו, בשמיים
אתה אוכל טורטית קפואה-
סוגר חשבון עם הבוהמה
וכותב לי עוד הודעה,
על חומוס, ילד וגעגוע.
אוהבת אותך המון
תנוח בין מלאכים.
מרסל.
 
אסי דיין (צילום: יח"צ)
 
אסי דיין (צילום: יח"צ)