מגיל אפס בערך אני זוכרת את עצמי משחקת כדורגל. בבית, בשכונה, בבית הספר. עם חברים וחברות, ידידים וידידות. משחקת כדורגל כל הזמן ובכל מקום. בגיל 10 התחלתי לשחק בקבוצת כדורגל לנשים, שאט אט תפסה לה מקום בצמרת הליגה הישראלית ולאחר מכן, הגעתי לנבחרת ישראל לנערות.

 

עוד באון לייף:

 

מאז ומתמיד 'זכיתי' להערות פוגעניות, שוביניסטיות ומזלזלות מצד עוברי אורח שונים שראו אותי משחקת- "מה זה? את בן או בת?", "אין דבר כזה אישה שמשחקת כדורגל", "עדיף שתחזרי למטבח, שם את בטח יותר טובה".

 

בדרך כלל התגובות האלו התחלפו לתגובות מתפעלות כאשר אותם גברים שיחקו מולי והפסידו, אולם לרוב גברים לא מוכנים לשמוע וכמובן שלא להתמודד מול אישה שמשחקת כדורגל.

 

זו הסיבה שכדורגל נשים היה הדבר הראשון שעלה במוחי כאשר המרצה הציג את נושא ה"שקיפות" לסרטי הגמר שלנו במכללה. מה יותר שקוף ונסתר מכדורגל נשים? הנושא הזה בער בי, במיוחד כשלשקיפות הזו יש אחראים מאוד ספציפיים.

 

פרסמתי סטטוס בפייסבוק בו כתבתי שאני מחפשת קבוצת כדורגל נשים שמוכנה להצטלם עבור סרט סטודנטים. מהר מאוד הגעתי לקבוצת "השדות מהקריות", שגם היא ככל קבוצת נשים מתמודדת עם קשיים לא פשוטים, הן מבחינה חברתית והן מבחינה כלכלית.

 

הנשים המשחקות בקבוצה צריכות, בשונה מהגברים כמובן, לשלם בעצמן עבור האימונים, ועבור נסיעות, אוכל, ביגוד והנעלה. הן סופגות ביקורות שונות מכדורגלנים שמתאמנים במגרש לפניהן, וההתמודדות עם הסטיגמות אינה פשוטה.

 

איזו סיבה מוצדקת יש לפער הזה בין כדורגלניות לכדורגלנים? איזו סיבה יש לכך שמשחקיהן אינם מסוקרים בטלוויזיה או בעיתונים? איזו סיבה יש לאפליה ולחוסר הצדק הזה? זו אפליה על רקע מגדרי.

 

בסרט אותו הפקתי השנה, בחרתי להעלות למודעות את נושא האפליה והזלזול בכדורגל הנשים. במהלך צילומיי עם הכדורגלניות נתקלתי מספר פעמים במקרים שהבהירו לי את עומק האפליה וההשפלה שלעתים קרובות מדי הן צריכות לספוג שריקות ואמירות שוביניסטיות מצד כדורגלנים שמתאמנים בסמוך אליהן, אצטדיונים כמעט ריקים באימונים ובמשחקים, ומשחק מול בנות 12 כאשר הגיל הממוצע בקבוצת השדות הוא 30+. זלזול כבר אמרנו?

 

קבוצת "השדות מהקריות": מתוך הסרט חולמות בוורוד

 

אני עצמי פרשתי ממשחק פעיל בגיל 18. החלטתי לפרוש בדיוק בגלל הסיבות שמניתי כאן ובגלל ההבנה שאם לא יגיע שינוי משמעותי בתפיסה של אנשים, לכדורגל הנשים בארץ לא יהיה עתיד. כבר שנים שהמצב הוא כזה ומשנה לשנה הוא אף נעשה גרוע יותר. המשקפיים הכי גדולות כבר לא יצליחו לקרוא את האותיות הקטנות בעיתונים שמבשרות על עוד ניצחון של נבחרת הנשים מול מלטה.

 

לכדורגל הנשים יש פוטנציאל אדיר, לבנות הצעירות יש רצון ומוטיבציה להצליח, אך עם השנים הכוחות האלו דועכים נוכח החברה השוביניסטית, הממגדרת והפטריארכאלית, שלא נותנת לנשים זכות, יכולת וסיבה מספיק טובה בשביל להמשיך ולעסוק במה שהן אוהבות.

 

לכן אני רואה חשיבות גדולה בהפקת הסרט ובניסיון שלי להציף את הבעיה. עד עכשיו זכינו להתעלמות כמעט מוחלטת, ואת 'הכותרות הגדולות' אני עושה עכשיו, כשפרשתי, ולא אז, כשעוד שיחקתי. זה אמור וחייב להיות ההפך- כדורגלניות חייבות לקבל יותר במה, יותר חשיפה ויותר משאבים על מנת שימשיכו לעשות את מה שהן כל כך אוהבות ללא חשש, עם תמיכה ועם גב חברתי וכלכלי.

 

הסרט 'חולמות בוורוד' יוקרן במסגרת פסטיבל הסרטים של החוג לתקשורת במכללת אורנים ב-26.6.