אחד הטרנדים הלוהטים ברשת בימינו הוא קמפייני מימון ההמונים (Crowd Funding) שמאפשרים לכל אחד ואחת ליצור קמפיין משלו ולגייס כספים לכל מטרה, בין אם לפיתוח של גאדג'ט חכם, יצירות אמנות מכל סוג, מיזמים מסוגים שונים ומשונים, ואפילו להכנה של סלט תפוחי אדמה (קמפיין אמריקאי אמיתי, שהצליח לגייס עשרות אלפי דולרים, אגב). גם לישראל הגיעה התופעה, עם מספר אתרים ייעודיים המוקדשים לפרוייקטים מסוג זה.

גיוס המונים הוא פלטפורמה אינטרנטית חדשה-ישנה, שצברה תאוצה בשנים האחרונות בין היתר בזכות הפריסה הנרחבת של הרשתות החברתיות ובעיקר פייסבוק, והצלחתו האדירה של אתר Kickstarter בארה"ב. שורשי התופעה בצורתה המוכרת בלהקת רוק בריטית בשם מריליון ככל הנראה, שגייסה בקמפיין אינטרנטי שהקדים את זמנו כ-60,000 דולר, לטובת מסע הופעות שערכה ב-1997. תרומות שונות באמצעות הרשת קיימות מזה שנים רבות, אבל קמפיינים או פרוייקטים של מימון המון בצורתם החדשה מפגישים בין הקהל הרחב המיינסטרימי (ולא רק מעריצים קיימים) ובין מגוון מטרות, החל ממימון פעילות של אמנים מסוגים שונים, דרך תמיכה במטרות חברתיות וקהילתיות, עידוד פיתוחים טכנולוגיים וגאדג'טים עתידיים, ואפילו תרומות לקמפיינים פוליטיים.

התחום החדש הזה פתח דלת מרגשת עבור יוצרים ויזמים מכל תחום, שיכולים כעת לפנות ישירות לקהל ולהנות מתמיכתו באופן ישיר ומיידי (בתום הקמפיין, כמובן). מהאפשרות הזו נהנים כיום לא רק יוצרים או יזמים מוכרים (שאכן מצליחים לגייס באופן טבעי יותר כסף ויותר מהר), אלא למעשה כל איש או אישה עם רעיון מוצלח - וחלום בר הגשמה. בכתבה הבאה תמצאו מבחר פרוייקטים עדכניים, מעניינים וראויים לעזרה, שמובילות נשים ישראליות.

דבורית שרגל מציגה: אלה קרי ונוריקו סאן

הבלוגרית והעיתונאית-לשעבר, אושיית הרשת דבורית שרגל, עוסקת בשנים האחרונות בעשייה דוקומנטרית במקביל לכתיבה בבלוג ביקורת התקשורת הותיק שלה. פרוייקט הדגל של עשייה זו, הסרט הדוקומנטרי "איפה אלה-קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?", הוכרז לפני כשנה וכעת מגיעה הפקתו לישורת האחרונה, עם קמפיין מימון המון שאפתני שנועד לאפשר לה לסיים את יצירת הסרט, וצבר נכון לרגע זה כרבע מיעד של 100,000 ש"ח.

"זוכרים את ספרי הילדים המצולמים בשחור-לבן, אלה-קרי הילדה מלפלנד, נוריקו-סאן הילדה מיפן, דירק הילד מהולנד ולילבס ילדת הקרקס? כמו רבים וטובים, גם אני גדלתי על הספרים האלה. לפני ארבע שנים יצאתי לדרך ארוכה ומפרכת. המטרה: למצוא את גיבורי הספרים האלו", מספרת שרגל בדף הקמפיין: "במסגרת החיפושים טסתי לארבע מדינות והשקעתי בחלום את כל החסכונות שלי, וכשזה לא הספיק נעזרתי במימון של חברת קסטינה תקשורת ושל אישה יקרה ששמה צביה דושניצקי, שתמכה בפרויקט בנדיבות. גם זה לא הספיק... אני מזמינה אתכם להשתתף ביצירה."

דבורית, מתי התקבלה ההחלטה להשלים את הסרט באמצעות הכלי הזה? האם זהו גם כלי קידומי משמעותי מבחינתך, מעבר לעניין הפיננסי?

הפרויקט בעבודה כבר ארבע שנים והגיע הזמן לסיים אותו. האפיל התקשורתי שלו מאוד גבוה מאז שחשפתי אותו לפני שנה בדיוק, ויש לו קהל אוהדים גדול מאוד, כך שלא תשומת לב ציבורית חסרה לו (או לי) אלא כסף. אם כל האוהדים והאוהבים יוכיחו את אהבתם גם בכסף, יהיה נחמד מאוד. מבחינתי היציאה להפקת הסרט הזה הייתה ללכת על כל הקופה, קופת החיסכון שלי, וכדי לסיים את הסרט בנאותות, צריך עוד קצת כסף. קצת זה עניין יחסי.

הגיבורות הראשיות של הסרט הן שתי ילדות\נשים, ומקור הסדרה בנשים יוצרות, האם הסרט עוסק גם בהן ובסיפורן?

נכון מאוד, אלו לא רק שתי הגיבורות, אלה-קרי ונוריקו-סאן, אלא כל הסדרה כולה היא פרויקט של נשים, עצמאיות, חזקות ויצירתיות, שזה נפלא בעיני, ואחת הסיבות שכל כך התאהבתי בכל הסיפור הזה. חלק גדול מגיבורי הספרים הן גיבורות, למעשה הרוב, הצלמת היא כמובן אנה ריבקין-בריק, כפי שאמרתי, והסדרה היא יוזמה שלה. אסטריד לינדגרן היא אחת הסופרות. היא כתבה תשעה מ-17 ספרי הסדרה, ואת שמונה הספרים הנותרים גם כתבו רק נשים. לינדגרן, שרובנו, בישראל לפחות, מכירים אותה כמי שכתבה את "בילבי", הצטרפה לסדרה בספר השני, "נוריקו-סאן הילדה מיפן". הייחוד שלה וגם של אנה-ריבקין היה ההתבוננות על הילדים כשווים, כבני אדם קטנים, לא במבט ביקורתי או מתנשא. כ-30 מהספרים של לינדגרן תורגמו לעברית, אך רוב קוראי נוריקו-סאן או דירק הילד מהולנד כלל לא יודעים שלינדגרן היא המחברת שלהם".

את מרגישה שהותק שלך כבלוגרית תורם להענות או ההפך?

או. זה מאוד מורכב. מצד אחד, קוראי הבלוג, חלקם לפחות, משלמים על קריאת הבלוג, שהרי זו פרנסתי היומיומית. מצד שני, אני מבקשת עכשיו תמיכה בפרויקט נוסף שלי, הסרט. אז יש המכירים אותי מהבלוג, ותומכים גם בסרט, שזה הכי מרגש בעולם, ויש שבחרו להם דווקא את הסרט לתמוך בו. זה ממש דו צדדי הדבר הזה, לא הייתי אומרת מלכוד, אבל משהו שהוא גם בעיה וגם פתרון. זה לא פשוט, גם מאחר שהבלוג עומד עכשיו בפרשת דרכים מבחינת המודל הכלכלי שלו. אני דומה לרוקרית הקופצת מהבמה פעם אחר פעם, ממש stage diving, בטוחה שיהיה מי שיתפוס אותה מקרב הקהל העומד וצופה בה. וזה מפתיע, שאדם חשדן ובלתי מתמסר כמוני בוטח בקהל כישות שאפשר לסמוך עליה, נקודה לזכותי והמון נקודות לקהל שסביבי.

לעמוד הפרוייקט של דבורית שרגל לחצו כאן 

מחר נעבוד: ספר ביכורים למשוררת תהילה חכימי

פרוייקט מעניין נוסף שנמצא בשליש האחרון שלו, ומומן כבר כמעט לגמרי ברגע כתיבת שורות אלו, הוא ספר השירה הראשון של תהילה חכימי, משוררת ומהנדסת מכונות שפרסמה כבר משיריה ב"מעין", "מרחב", אסופות שירי באר שבע, אסופת ערס פואטיקה, וכן במבחר במות מקוונות ובהן YNET, NRG, "העוקץ", "המקום הכי חם בגיהנום" ועוד.

ספרה הראשון יראה אור לפני החגים בהוצאת טנג'יר ובעריכת עודד וולקשטיין, שכתב עליו בעמוד הקמפיין: "מחר נעבוד. היום נענה למודעות דרושים, נחפש אהבה, ניסע באוטובוס, נמלא שאלונים, נכתוב שירים ונעביר איכשהו את הלילה... בין מחיצה משרדית למחיצות אתניות ומעמדיות, בין הכלכלה של המלים לכלכלות אחרות, בין לשון השיר ללשונות החוק או העיתון המחלחלות בה. בעולם שבו בעלי הון מטיפים לאהבה ואנשים אוהבים לפי תחשיבי כדאיות, שירי הספר מבקשים להם דרך לרגעים של מגע אנושי לא מחושב, ומזקקים בין עבודה ארעית אחת לשנייה נסים חטופים של בטלה: מחר נעבוד".

תהילה חכימי, כיצד התקבלה ההחלטה ללכת על מימון המון להוצאת הספר?

הוצאת טנג'יר היא הוצאה עצמאית ולכן אנחנו נעזרים בשיטת המימון הזו. זה כיף גם לדעת שבמעמד יציאת הספר כבר רכשו אותו מעל 200 קוראים. ההוצאה קמה כדי לתת במה לקולות שונים, בעיקר מהפריפריה התרבותית של ישראל. אני עצמי חברה במערכת ההוצאה, במהלך העבודה על הספר של רועי חסן שיצא לפני כחודש, שהיה הספר הראשון של טנג'יר, עלתה הצעה במערכת שהספר הבא שיצא יהיה הספר שלי.

ערבי "ערס פואטיקה" בהם את משתתפת והסצנה שנוצרה סביבם תרמו גם לגיבוש הרעיון?

ערבי "ערס פואטיקה" הם ערבים פרי יצירתה של המשוררת עדי קיסר, שמארגנת ומפיקה אותם מזה שנתיים כמעט, סביב הערבים התגבשה קהילה שמהווה חלק מהתמיכה בספר יחד עם מעגלים של חברים טובים, קוראים מהפייסבוק חברים מעולם השירה, כמו גם הקהילה של קפה גיברלטר.

את משוררת ובאותה נשימה מהנדסת מכונות. יש דיסוננס בין התארים והפנים האלה או שהם משלימים זה את זה?

עבודה באופן כללי, המצב העובד, זה שלי כאישה עובדת בעולם הזה וגם זה של פועל בפס יצור, מעסיקים אותי בשירה, כפי שמעסיקים אותי נושאים אחרים כמו אהבה, זהות, והמאבק היומיומי על חיים נורמליים כאן בארץ הזו. עבודה היא חלק מהעולם שלי, ובכלל היא מנהלת את אורח חיינו. ספר השירים שלי קרוי "מחר נעבוד" והוא מתעסק גם לא מעט במקום שהעבודה תופסת בחיים שלי, ככה שמבחינתי אין דיסוננס ביניהם, אלא להפך.

איך ההרגשה כשנערכים לקמפיין כזה וכשעוקבים אחריו בזמן אמת?

התרגשות וציפייה. אפשר לראות מי קונה את הספר, אנשים גם משאירים תגובות מרגשות, יש גם פחד וציפייה לסיים ולהשלים את הסכום, אבל בעיקר מרגש לראות את התמיכה.

לעמוד הפרוייקט של תהילה חכימי לחצו כאן

גלי אלון בדרך לאלבום שני

גלי אלון היא זמרת ויוצרת בת 33 מתל אביב, שהוציאה לפני ארבע שנים את אלבום הבכורה שלה. בעמוד הקמפיין החדש שנועד לגייס תמיכה לקראת אלבומה השני, שמתוכנן להיות EP בן 5 רצועות, היא מספרת: "מאז [אלבום הבכורה] אני מופיעה וכותבת שירים חדשים, ולפני שנתיים התחלתי לעבוד עליהם עם המוזיקאי והמפיק אלון לוטרינגר.  בניגוד לאלבום הראשון, הפעם החלטתי ללכת בדרך עצמאית, להתקדם צעד צעד ולהבין תוך כדי תנועה מהו אופי העבודה ומה יהיה היקף הפרוייקט. כדי להביא את השירים שלי למקום עליו אני חולמת, נדרשות שעות אולפן ארוכות, נגנים נפלאים ומנוסים, זמן, השקעה וכסף (וזה עוד לפני מיקס ומאסטרינג). אני מזמינה אתכם, הקהל שלי, להצטרף למסע היצירתי שלי"

איך שונה העבודה על אלבום שמופק בצורה הזו לעומת אלבום הבכורה?

היקף העבודה על האלבום הקודם היה מוגדר מראש, באלבום הנוכחי התקדמנו צעד צעד בלי לדעת כמה שירים הוא יכלול. כשהוא התחיל להתגבש לכדי אי פי של חמישה שירים, הבנתי שעליי לפנות לקהל, להציע לו לרכוש את האלבום או מוצרים נלווים אחרים מראש, כדי לאפשר לי לסיים את העבודה עליו. זה הבדל נוסף - לקראת האלבום הראשון, עוד לא היה לי קהל ועכשיו, לקראת אלבום שני, יש קהל שמכיר ועוקב. יש מי שמצפה לאלבום.

בדיעבד היית נעזרת במימון המון אם זה היה כל כך פופולרי אז?

אני חושבת שהיה לי קשה יותר לפנות לקהל הרחב לקראת האלבום הראשון, לפני שביססתי את מעמדי כאמנית יוצרת.

הרבה אמנים מגייסים היום כסף בצורה הזו למימון פרוייקטים והפקות, איך מצליחים להתבלט?

הכי חשוב, לדעתי, להיות אותנטיים בהצגת עצמך והיצירה שלך. תוך כדי הקמפיין, חשוב לחשוף את עצמך, את תהליך העבודה והתקדמות הפרוייקט, כל דבר שקשור לעשייה האמנותית שלך.

והכי הכי חשוב - להאמין ביצירה שלך ולהציג אותה בביטחון ובגאווה.

מה מצב העבודה על האלבום כרגע?

השירים נבחרו! אנחנו כרגע באמצע הדרך, לקראת הקלטת השיר הרביעי, עם אלון לוטרינגר שהוא המפיק המוזיקלי של האי פי הנוכחי.

גלי אלון בקליפ לשיר 'שפל וגאות':

לעמוד הפרוייקט של גלי אלון לחצו כאן 

ילדים לפני הכל: הפרויקט של סיגל קפלן ואור קריבוס ליאון

מטרתו של הקמפיין המיוחד של סיגל קפלן ואור קריבוס ליאון היא ליזום סדנה בת ארבעה מפגשים שתעניק ידע וכלים פרקטיים לצוות חינוכי בתוך חדרי מורים, כדי שיוכלו לזהות ולתמוך בילדים שעוברים טלטלה בחייהם בעקבות תהליכי גירושין ומעבר למשפחות חדשות. בהמשך מקוות השתיים, ביחד עם צוות שלם המורכב ברובו מנשים, ליצור קבוצות תמיכה לילדים המספקות מקום בטוח לדבר על הרגשות שלהם וללמוד מנגנוני התמודדות בשילוב עם ילדים שנמצאים במצב דומה לשלהם.

"מורים רואים את השינויים בהתנהגות הילדים ורוצים לתמוך בהם, אך ברוב המקרים אין להם את הידע והכלים לעשות זאת", הן מספרות בעמוד הפרוייקט, "המטרה שלנו היא להוציא את המורים  מהסדנא עם תחושת מסוגלות גבוהה יותר... הסכום שנגייס ישמש אותנו למימון הפקת פיילוט של הפעילות בשלושה בתי ספר ברחבי הארץ. כל פיילוט יכלול ימי חשיפה והעלאת המודעות בימי עיון ובכנסים המיועדים לאנשי חינוך, והפקת הסדנה במלואה על ידי אנשי המקצוע בשלושה בתי ספר. בנוסף הפקת חוברת הדרכה המיועדת לבתי הספר עם תכני הסדנה, והפקה והפצה של חוברת להורים"

סיגל קפלן, כיצד עלה הרעיון והצורך בסדנה שכזו?

קודם כל הנגיעה היא אישית - אני מגיעה ממשפחה משולבת (נשואה לגבר שיש לו ילדה מנישואים קודמים), אור גרושה פלוס שניים. כל נושא הגירושים ויותר מזה, המשפחות המשולבות הוא נושא לא מטופל בשום רמה שהיא, לא במדיה ולא במערכת החינוך. ילדים עוברים תקופת משבר כשהוריהם נפרדים ומבטאים את זה בתוך בית ספר (תפקוד לימודי וחברתי ירוד) ההורים פחות זמינים לילדים כי הם עצמם עוברים משבר, ומהבחינה הזאת בית ספר הוא ממש קרש הצלה. חלק מהפרוייקט הוא להפוך את המורה לרגיש ונגיש. העברנו שאלון בקרב יועצות וראינו שמחנכים ומורים מעלים צורך של ממש בהנחיה מקצועית ובהקניית כלים שישמשו אותם בליווי ובתמיכה בילדים. משרד החינוך לא מעורב אך נתן את ברכתו.

כיצד מתכננים קמפיין ייחודי כזה, שמקדם סדנה חינוכית ולא מוצר כלשהו?

הקטע הקשה הוא המתנות למקדמים. במיוחד בפרוייקט כמו שלנו שהוא חינוכי חברתי. הקושי כרגע הוא באיך לשווק אותו. כל הזמן מנסים להיות יצירתיים, לאזן בין שיחות חולין לחיזורים. זה יוצר מתח וסיעור מוחות. בנוסף יש את המצב הבטחוני בשבוע האחרון שבעקבותיו יש אי נעימות "לחפור" לאנשים בנושא אבל מגיעים לאנשים. אני חושבת שזה כלי מדהים וגאוני.

הצוות מורכב בעיקרו מנשים, האם זה קשור לעובדה שמדובר בתחום החינוך שנתפס עדיין כתחום "נשי"?

הצוות הוא בעיקר נשי לא מתוך ראציונל, אלא מתוך הכרות מוקדמת ועבודה משותפת. בראש היוזמה עומדת ד"ר תרצה יואלס שמובילה את המיזם מקצועית, מומחית שיושבת בצוות של ועדת שניט (ביטול חוק חזקת הגיל הרך) ומקדמת ללא לאות את הנושא של אחריות הורית משותפת בעת גירושים. היא נמצאת בצד השני של הסקאלה של ארגוני הנשים שמנסים לסכל כל הזמן את התוכניות הללו. כל אנשי הצוות, שבעה במספר (בהם - גבר אחד, ב.ס.) עובדים יחד כשלנגד עינינו המנטרה שילד צריך את שני ההורים שלו - גם בנישואין וגם בגירושין. אנשים לא מודעים לעובדה שיש קשר בין גרושים של הורים למשבר שילדים עוברים ולכן לא ניתנת לזה מספיק חשיבות. מבחינת הילדים, ובעיקר ילדים שהוריהם בקונפליקט מתמשך, מדובר בפרוייקט מציל חיים.

לעמוד הפרוייקט של סיגל קפלן ואור קריבוס ליאון לחצו כאן