"100 תמונות של שדיים נשיים" כך נקרא הפרויקט המדהים של הצלמת האמריקאית, לורה דודסוורת'. ומה מדהים בו כל כך? ההבנה עד כמה מראה השדיים שאנו רגילים לראות במדיה הוא אחיד לחלוטין. "אנחנו רואים תמונות של ציצים בכל מקום", אומרת דודסוורת', "אבל הם לא מציאותיים. הם יוצרים השוואה לא מחמיאה ומעמידים אידיאל בלתי ניתן להשגה. רציתי להציג מגוון שדיים לא מרוטשים של נשים באמצעות צילום כן ואמיתי".

דודסוורת' ראיינה כל אישה באריכות על יחסיה עם השדיים שלה. מהר מאוד גילתה כי הראיונות הפכו לרגשיים יותר ממה שציפתה. "שיחה קצרה על השדיים הפכה לשיחה ארוכה על מערכות יחסים, דימוי גוף והזדקנות. בעצם, הריאיון הפך להיות דיון בשאלה 'מה זה אומר להיות אישה'. השיחות היו מעניינות מדי בשביל להשאירן כפרויקט קטן ולכן החליטה דודסוורת' להפוך את כל העסק לספר בשם "המציאות העירומה". הצלמת גייסה כספים עבור הוצאתו לאור של הספר במסגרת אתר מימון המונים Kickstarter.

מתוך עמוד הפרויקט:

ישנו דיון ציבורי רחב על שדיים לאחרונה - מתמונות הנקה בפייסבוק דרך ריהאנה על השטיח האדום ועד סקאוט וויליס (בתם של ברוס ויליס ודמי מור) כשהיא מסתובבת טופלס ברחובות ניו יורק כאקט של מחאה. אני חושבת שמעולם לא היה זמן טוב יותר לשמוע איך נשים באמת מרגישות לגבי השדיים שלהן ואיך שדיים באמת נראים.

שדיים מייצגים מיניות, אימהות ונשיות. המטרה העיקרית שלהם היא להאכיל את התינוקות שלנו. באותו הזמן ,בתרבות המערבית הם נחשבים כתכונה המינית המשמעותית ביותר של אישההם יכולים להיות אזורים ארוגניים ועבור אחרות הם מביאים אכזבה, אי נוחות ואפילו בעיות בריאות. אנחנו רואים תמונות של שדיים בכל מקום בתקשורת ועדיין שדיים 'אמיתיים' הם בגדר טאבו.

"המציאות העירומה" בוחנת את הדיכוטומיה בין איך נשים מרגישות לגבי השדיים שלהן באופן פרטי וכיצד הם מוצגים כמוצרי צריכה בתקשורת".

גילן של המצולמות והמרואיינות הוא בין 19-101 וניתן למצוא ברשימה נזירה בודהיסטית, רקדנית בורלסקה, עובדת סוציאלית, חשפנית, אחות, נשות קריירה, עקרות בית, ניצולות סרטן השד ונשים שעברו ניתוחים בחייהן. הפרסום של התמונות והראיונות מתקיים באנונימיות מוחלטת מה שככל הנראה הוביל לראיונות כנים וחשופים במיוחד. נשים רבות בכו במהלך השיחה ודודסוורת' בעצמה מתארת את החוויה כקתרזיס: "מה שהכי מפתיע אותי הוא שהדרך בה אני מסתכלת על השדיים שלי השתנתה לגמרי. אני הרבה יותר מחוברת אליהם כרגע".

דודסוורת' גם לקחה חלק בפרויקט אולם בניגוד ליתר המצולמות, היא איננה אנונימית. "ידיד שלי אמר לי שאני לא יכולה לעשות את זה כי הקולגות של בעלי יכולים לראות את התמונות וידיד אחר שאל איך הבנים שלי (היום בני 7 ו-9) ירגישו כשהם יגדלו ותמונה של הציצים של אמא שלהם תסתובב גלויה בעולם. שתי השאלות האלו נגעו אך ורק לגברים בחיי ועם כל הכבוד, אני חושבת שהם לא סיבה מספיק טובה בשביל לעצור אותי כאמנית, כאישה וכפמיניסטית".

ההשפעה של 100 התמונות ביחד היא מהפנטת. ואכן, כשדודסוורת' הראתה אותן לבעלה הוא נאלם דום. אחרי כמה דקות של שתיקה הוא מלמל "אבל הם פשוט לא נראים כמו המגזינים".

עדויות מתוך הפרויקט:

(בת 19)

"לפני שעברתי ניתוח להקטנת החזה שלי ,הרגשתי תערובת של סלידה ובושה כלפי השדיים שלי. היו לי הרבה בעיות פיזיות וזו הסיבה העיקרית שבגללה בחרתי לעבור את הניתוח.

אני מרגישה רבה יותר טוב לגביהם עכשיו. נהגתי להזיע הרבה יותר והייתי נבוכה כי חשבתי כל הזמן שיש לי ריח רע. גם היו לי בעיות גב קשות מאוד. היו בקרים שלקח לי המון זמן לצאת מהמיטה וכשישבתי במשך זמן ממושך, סבלתי  מכאבים בעמוד השדרה. על הכתפיים שלי עדיין יש חריצים עמוקים מהחזיות...

קיבלתי מבטים מאוד ארסיים מבנות בחדרי ההלבשה בבית הספר. חלקן חשבו שעברתי ניתוח הגדלת חזה. לפעמים קיבלתי הערות גסות ורמיזות מיניות מבנים אבל הבעיה העיקרית שלי הייתה עם האנשים הבוהים. זה גרם לי להרגיש מאוד לא בנוח. הרגשתי שאנשים מגדירים אותי לפי החזה שלי. במשך כל שנותיי התיכון ובמכללה, הייתי ידועה בשם "זאת עם הציצים הגדולים". זה מה שרוב האנשים ראו כשהם הביטו בי.

כשסיפרתי לאנשים שאני מתכוונת לעבור ניתוח הקטנה התגובות מבנות ומבנים היו שונות לחלוטין .החברה הכי טובה שלי התרגשה אפילו יותר ממני. היא ידעה כמה הם השפיעו עליי וכמה רע הם גרמו לי להרגיש והיא ממש תמכה בי. הבנים, לעומת זאת, אמרו לי דברים כמו: 'איך את יכולה לעשות את זה!? איך את יכולה להיפטר מהם?! הם מדהימים!' זה היה כאילו הבנים כועסים עליי כי אני רוצה להיפטר ממשהו שהם העריצו.

(בת 21)

אני אוהבת את השדיים שלי. הם די גדולים והם לא רפויים מדי. הם לא הזוג הטוב ביותר שראיתי בחיי אבל גם לא הגרוע ביותר. אבא שלי טורקי מוסלמי. אמא שלי יהודייה. אני עצמי אתיאיסטית אבל זו התערובת האתנית המוזרה שקיבלתי.

(בת 40)

אני מעריצה את השדיים שלי. . אני חושבת שהם נפלאים .יש לי זוג מלונים גדול ואני אוהבת את העובדה שהם עליזים ושאחד גדול יותר מהשני. בסוף השבוע האחרון, ברגע של אימה, קלטתי שהם מתחילים לשקוע מעט .אני תוהה אם זה בגלל שרזיתי או שזה בגלל הגיל...עכשיו הם כבר נוגעים בבטן שלי ואני ממש לא אוהבת את התחושה.