טרנסקסואליות והורות - כל אחת מהמילים הללו בנפרד מתארת מצב שכולל בתוכו הרבה מאוד תסכול והרבה מאוד אושר, המקופלים זה לצד זה במגירות הלב. כשמדובר בהורות טרנסית, נוספת לשכבת הקושי הקיימת בחיי כל משפחה וביחסים בין כל הורה וילד, טריטוריה חדשה לחלוטין. כזו שאפילו מוצרי התרבות האמורים להסביר לנו כיצד פועל העולם לא יכולים לסייע לנו - הורים או ילדים - בהשגת הבנה או פתרון.

כעת מגיעה "טרנספרנט", שעושה בטלוויזיה את מה שעשה סרט האינדי המרענן "טרנסאמריקה" לפני כמעט עשור. הסדרה מתמקדת בדמות של הורה טרנסקסואל ומביאה למרקע אפשרות נוספת ועדיין נדירה של חיים. ביחד עם הופעתה של לוורן קוקס בעונה השנייה והמוצלחת של "כתום זה השחור החדש", והופעתה על גבי שערי מגזין TIME;  פריצתה התקשורתית של הנערה הטרנסית ג'אז שנחשפה כבר כילדה והוציאה השנה ספר אישי המיועד לבני גילה, ומימושו של הפיילוט של "טרנספרנט" לכדי עונה מלאה – נראה שהקהילה הטרנסקסואלית יכולה לסמן לעצמה שיא לניראות הגדולה ביותר במדיה אי פעם.

אמא יש רק שתיים

את "טרנספרנט" אי אפשר היה כנראה להפיק באף רשת טלוויזיה שאנחנו מכירים, לא בערוצי הברודקאסט האמריקאי השמרניים עדיין להחריד, וכנראה שגם לא בערוצי הכבלים האיכותיים והקטנים, שמכוונים גם הם למספרים הגדולים בשנים האחרונות, והיו מבטלים את הסדרה אחרי עונה אחת או קודם לכן. ואכן, היא נוצרה על ידי ג'יל סולוואי כאחד מהפיילוטים שהציגה רשת אמזון בתחילת השנה, כשנכנסה למשחק של נטפליקס (שאחראית על "כתום זה השחור החדש") והפכה לבית הפקות ושידור עצמאי.

הסדרה עוקבת אחר חיי משפחה בלוס אנג'לס, בדומה ל-"עמוק באדמה" שבכתיבתה הייתה מעורבת סולוואי, והיא מתחילה לאחר הגילוי כי אבי המשפחה מורט (ג'פרי טמבור מ"משפחה מודרנית", "המופע של לארי סאנדרס" ואינספור סרטים ותפקידי אורח בסדרות), פרופסור פנסיונר למדע פוליטי, הוא טרנסג'נדר. בפרק הראשון מנסה מורט, שיהפוך בהמשך למאורה, לצאת מהארון בארוחה משפחתית אליה נקראים ילדיו, ובאופן מקרי ממש זה נראה כמו פתיחת הסדרה החדשה של איתן פוקס בערוץ הראשון, "משפחה טובה", שעלתה זה עתה.

משפחה כן בוחרים

"טרנספרנט" היא סדרה שבוחרת לחשוף את קרבי דמויותיה. בהתאם, יש בה לא מעט עירום, אך לא כזה שאמור בהכרח להוות גורם משיכה לצפייה - בניגוד לנטפליקס, שדי הלכה על בטוח עם העירום הנשי והסקס הלסבי של "כתום זה השחור החדש". הפיילוט, שהוצע כבר בתחילת השנה, הבשיל לעונה שלמה, שמפלגת את הצופים בה, כך נראה, לאוהבים מוחלטים ומתעבים גמורים. אולי בגלל שבדומה ל"כתום", גם "טרנספרנט" היא מופע של נשים, ובראשן מאורה, האישה שהתחבאה כל השנים האלו מתחת למורט, לצד בנותיה (והזכר הסמלי בין חמש הדמויות המרכזית בסדרה, האח ג'וש), ואם המשפחה הגרושה ממורט (אותה מגלמת ג'ודית לייט הנהדרת מ"מי הבוס?", שחקנית ותיקה ולוחמת ידועה למען זכויות להט"ב, שכבר זכתה בכבוד ושלל עיטורים מהקהילה האמריקאית, וכעת נותנת פייט מצויין למשחק של טמבור, שמוכיח כאן עד כמה עמוקות יכולותיו).

מפרק הפתיחה של הסדרה, ששמה הוא משחק מילים ברור ("הורה טרנס" וגם "שקופ\ה"), כבר בולטת הכתיבה המשובחת, ואכן הסדרה התקבלה בביקורות מחבקות מצד רוב המבקרים, כפי שניתן ללמוד מהדירוג הדי מושלם שלה באתר "עגבניות רקובות": 98% של טריות. ב"האפינגטון פוסט" אף טענו כי "'טרנספרנט עשויה להיות הסדרה פורצת הדרך של 2014".

כל כך חשוף שזה שקוף

אבל "טרנספרנט" זכתה גם ללא מעט ביקורת פחות אוהדות, בין השאר על הבחירה בגבר לבן סיסג'נדר לגילום הדמות, ועל זחיחות דמויותיה, ובראשן דמויות הילדים הבוטים והמעצבנים של מאורה. עוד היו עקיצות על הדמיון לסדרה "בנות" של לינה דנהאם בכל הקשור לעירום והומור מגומגם, ותלונות על הומור שנע בין הלקסיקון היהודי-אידי המשעשע במיוחד לאוזניים עבריות, לבדיחות קרש מוחלטת ורגעים ונובו-היפסטריזם לא ברורים לגמרי.

כל הטענות הללו נכונות במידת מה, אבל ייתכן וחלק מהכעס שמעוררת הסדרה נובע קודם כל מכך שהיא "מאלצת" את צופיה לעסוק באנשים שקופים מבחינתם. סיבה מרכזית נוספת נובעת אולי מכך שהצופים "נאלצים" לראות עירום ממשי, אנושי, מציאותי – כזה שלא נועד לגרות מינית.

הסדרה רחוקה מלהיות מושלמת, כמובן, ומרבית דמויותיה לא זוכות לעבור עד תום העונה הראשונה שינוי שאפילו מתקרב לשינוי החיצוני של מורט\מאורה, אבל בשביל זה, ניתן לקוות, יגיעו עוד עונות שיאפשרו לדמויות להפוך מייצוגים לסיפורים. בינתיים, "טרנספרנט" היא בלי ספק טעם נרכש, לא מיועדת לכל צופה, לא מתביישת בפגמים של עצמה, ומעל הכול - אינה מתיימרת לזרז ולהאיץ תהליכים רק למען הצופים, עם כל הכבוד לנו.