תשכחו כל מה שחשבתן אי פעם על כוכבות הוליוודיות עתירות סיליקון, בוטוקס ובלונד מחומצן. זרקו הצידה את אותן נערות זוהר אה-לה פריס הילטון שצועדות בשדרות סאנסט, עם מיני צמוד וכלבלב קטן בתוך תיק של מעצבים ומחכות לרגע בו מישהו יגלה אותן. נסו להתעלם מכך שבמשך שנים החלום ההוליוודי הרים וניפץ אנשים לרסיסים, ועבורנו הקטנים מהפרובינציה היה כמעט בלתי אפשרי. וכולם היו שם, מסנדי בר ואקי אבני, מילי אביטל שנגעה בזמנו בצמרת וכמובן איילת זורר. ולמרות שכבודם במקומם מונח, וליבנו ה"כל ישראלי" החסיר פעימה בכל פעם שפרצוף ישראלי מוכר הפציע לשבריר שנייה או יותר בסרט עתיד תקציב, אף אחד מהם הוא לא גל גדות.

גדות, מניחה שרובכן מסכימות איתי, היא אנטי תזה לכל סטיגמה הוליוודית שאי פעם עלתה במוחכן. היא דיווה, אך לא במובן השלילי של המילה. היא זוהרת אך נגישה, היא רזה אבל טבעי (כן, כן, די כבר! למי שיש בעיה עם הרזון אחרי הלידה שתאכל את הלב. יש נשים כאלה, אנחנו חייבות להשלים עם זה). היא מקסימה וחייכנית (כי אין הרי סיבה שלא), היא גדלה כאן בראש העין, למדה במגמת ביולוגיה ובכלל לא רצתה להיות שחקנית ובטח שלא דוגמנית ומלכת יופי. וכן, היא בעיקר חכמה וסופר אינטליגנטית. איך אני יודעת? פגשתי אותה פעם מזמן, קצת אחרי תחרות מלכות היופי והתאהבתי. אני עדיין מאוהבת.

גל גדות לקרליין

בתחילת דרכה, הנשמות הטובות שבמקצוע הזה, אמרו עליה הכל - שהיא רק עוד דוגמנית לא מוצלחת במיוחד, שהיא רזה מידי (טרור הרזון הטבעי כבר אמרתי?), ואיך דווקא היא חסרת הניסיון במשחק, הצליחה להתברג במקום כה גבוה בצמרת ההוליוודית הנחשקת, מבלי להשתפשף בתפקידי גופה ים תיכונית של מחבלת. אך אין דרך אחרת לומר זאת: גדות, היא הייצוא הישראלי הכי מוצלח שהיה אי פעם להוליווד, וסליחה מאיילת זורר שגם אותה אני מחבבת מאוד. לגדות יש אבק כוכבים, זוהר הוליוודי בניחוח חדש.

אני מתנצלת על הפרובינציאליות, הרי גם אני מתעצבנת מהצורך לשייך כל דבר מצליח ל"ישראלי" או "יהודי", אלא שאת הגנטיקה הפולנית המתוסבכת כנראה שאי אפשר להוציא אפילו ממני. כשחקנית לשעבר, אני מכירה היטב את צקצקני הלשון שיאמרו שתפקיד וונדר וומן ולצורך העניין התפקיד ב"מהיר ועצבני", אינה פסגה אמנותית שיש להתגאות בה. אלא שבסתר ליבם הם מתים מקנאה. ואני יודעת זאת כי פעם מאוד מזמן גם אני ושלל שחקניות ישראליות כמעט חתכנו את הוורידים כשלא קבלנו את הקמפיין של "סיליט בנג" מסיר האבנית, שהיה כאמור קמפיין ענק ומוצלח במיוחד.

אני חושבת שהגיע הזמן לומר זאת אחת ולתמיד: את תפקיד וונדר וומן גדות קבלה בזכות ולא בחסד. סרט כמו "באטמן נגד סופרמן", הוא השקעה עסקית נטו עבור החבר'ה מתעשיית הבידור ההוליוודית השומעת את קולות הדולרים המצלצלים באזנים כבר בשלבי הליהוק. יותר מ-200 מיליון דולר הושקעו בסרט החדש, וליהוק של שחקנית ישראלית אלמונית לתפקיד דמות אייקונית "כל אמריקאית" רק מוכיח דבר אחד: המפיקים מאמינים בה כהשקעה עסקית. הבחירה בגדות נעשתה על סמך כישרון משחק ונוכחות אינטליגנטית מהפנטת. אני מניחה שסוד קסמה בעיני התעשייה בעיקר יושב על דמות ה"אנטי גיבורה" הקלאסית. רגליים על הקרקע, פרופורציות, שיקול דעת, בעל אוהב, ילדה וחיים יציבים ללא דרמות ושערוריות הן דבר חדש בנוף ההוליוודי. והנה ההוכחה כי דווקא האנטי תזה לכל כוכבת הוליוודית שאי פעם חשקה לשבת בתור הארוך לאודישנים לתפקיד גיבורת העל הראשונה בעולם, היא הדבר החם הבא. ותאמינו לי, היא שם ללא ספק כדי להישאר.