גם אם סבתי החצי רומניה היתה בחיים, היא לא הייתה צופה ב"בייק אוף ישראל", והיא דווקא הכינה קומפוט לא רע הסבתא הזו. ואגב, שום מילה על קארין גורן לא תהיה כאן. על הפורמט שהיא מופיעה בו - דווקא כן.

 

קרין גורן ומיכל ציפר מוציאות אתכם

מהכלים בגלל אותה סיבה בדיוק

מעניין שדווקא אחת המגיבות לפוסט של קרין גורן הייתה מיכל צפיר, שסופגת את אותה ביקורת כבר זמן רב

לטור המלא

 

האמת היא שאני חובבת תכניות בישול, אפילו במאסטר שף העייפה והמייגעת אני מיד פעם צופה, ולעיתים משתיקה עם מיוט כשהיא משודרת. כמובן שברגעי ההדחה אני תמיד מגבירה את הווליום. כנראה שבבישול יש משהו סוחף, מגרה, הוא עושה חשק לאכול גם מעבר למסך, להתעסק עם מחבתות וריחות של תבשילים מהבית. אפייה אף פעם לא היתה כוס הקפה שלי, גם לא מתוקים, פה ושם אני חוטפת משהו כדי לסגור את הפינה של המתוק ואחת לכמה שבועות מנסה להכין עוגת תפוחים, וכמובן תמיד נכשלת. האמת היא שתליתי תקוות בגרסה הישראלית של הפורמט ולו כדי ללמוד פעם אחת בחיים איך מכינים עוגת תפוחים מבלי לפשל, כי הרי אפייה היא מדע מדויק וכתיבה אפעס, פחות.

 

אלא שלאחר צפייה בפרק הראשון של "בייק אוף" (אפשר לומר "יזרעל"?), הרגשתי את מפלס העצבים שלי מטפס כלפי מעלה. משהו דגדג לי בפנים ולא הצלחתי להניח את האצבע מהו. אחרי שסערת קרין גורן שככה, התחלתי להבין שייתכן והמפיקים בכלל טעו בערוץ. "בייק אוף" ככל הנראה יועדה לשידור בערוץ 9 המקומי בשעה חמש אחה"צ, ואיכשהו מישהו הכניס את הקלטת לחור הלא נכון. פריים טיים בערוץ 2, איזה אסון, מי לעזאזל נתן את ההוראה?.

בניגוד גמור ל"משחקי השף" הרעננה והקולית ואפילו לתכנית הבישול של אהרוני בימי שישי שמכניסה קצת קצב, פאן ומוסיקת מעליות ברקע, "בייק אוף ישראל" כאילו ונתנה בעיטה פורמט הטלוויזיוני המתקדם והחזירה אותנו לשנות השישים במקרה הטוב. אתם זוכרים, הטלוויזיה הישראלית, יומני כרמל, ציפיטפוט ונירה רבינוביץ'. הנשים בתכנית הן על תקן הבטי בופ או הדמות של ההיא מהסבון של נקה 7, עם הסמרטוט ביד והאגן המתנועע כמעט מתבקש שדמות מצויירת תקפוץ על המסך ותאמר: "התכנית משודרת בחסות אבקת אפייה לנשים".

 

פאולה רוזנברג ואיה קרמרמן הן נפלאות כל אחת לכשעצמן, אך יחד הן ממיתות את הפריים ב'יכאנעיות', שלא באשמתן. באמת, הן נשים מקסימות, אינטליגנטיות ויפות וקוראות נהדר את השעון והפרומפטר. ואגב, שלא תחשבו שהשופטים (הגברים) הם יותר טובים. רן שמואלי והבחור השני השוקולטייר עם המבטים המפחידים והדיבור האיטי, הם לא המוצר הכי רענן בפריים טיים שלנו. שפים, אופים או מה שזה לא יהיה, מקומם כנראה רק במטבח. אייל שני, חברים יקרים, יש רק אחד.

 

עוד בתקופת לימודיי באוניברסיטה, בה שרצתי בבית הוריי בבקרים ולמדתי לבחינות, הייתי בוהה בתכניתה של מרתה סטיוארט בכבלים, ומתעודדת מכך שיש צרות גדולות יותר בעולם ממבחן בסטטיסטיקה. תכניתה של מרתה סטיוארט על מפותיה המשובצות, הקארה הבנאלי המיושר והנשיות המיושנת אה – לה "מד מן", עזרה לי להשלים שעות שינה שהיו חסרות לי מאד בימי האוניברסיטה העליזים. ככל הנראה מי שהמיר את פורמט ה'בייק אוף' לישראלי, שכח לעשות את ההתאמה לקהל היעד ולשעת השידור, או לחילופין מדובר במעריץ שרוף של מרתה סטיוארט.

 

מרתה סטויארט מבשלת עם הראפר סנופ דוג

 

אני יודעת שהמילה הזו לא אופנתית, אבל כאמור יאכנע, זה מה שנוטף מהמסך במוצאי שבת (ללא קשר מגדרי), גם הגברים המשתתפים בתכנית כולל צוות השופטים, הם היאכנ'ס הגדולים ביותר בפריים הטלוויזיוני.

עזבו שהררי צבעי המאכל מצליחים לגרום לי לבחילה. אני מתחילה להאמין שאפייה היא לא משהו שבנוי לפורמט ריאליטי, אולי גג לתכנית של ערב שישי בת חצי שעה בלבד. ואם כבר לקחתם פורמט ורציתם לפנק את חובבי הבצק הטופח והקינוחים בכוסות, למה לא לעשות משהו רענן, צעיר קצבי, להתאים את השופטים והמנחים למאה העשרים ואחת.

אתם יודעים מה, אולי בכל זאת מילה על קרין גורן, לו היתה מובילה על כתפיה את התכנית הזאת לבד, זה היה עובד טוב יותר. ובינתיים מוזמנים לפתוח איתי טבלת ייאוש עד הגמר. מתי יעיפו את האחיות המאופרות מידי מהפריים? ומה יעלה בגורלן של השוטרים? הישארו עמנו.