הרבה מילים נכתבות לאחרונה בידי גברים חרדים, נשים חרדיות וחובשי כיפה אחרים, כשהם מנסים להסביר את הצד שלהם בכל סערת הדרת הנשים. קראתי הכל, אבל אף אחד, כולל טובי שפיגל הרהוטה והמרתקת שכתבה על זה אחלה טור (בו הודתה שהיא מודרת וטוב לה עם זה), לא מצליח לשכנע אותי שלאישה החרדית יש בחירה אמיתית ויכולת לשמור על החופש שלה.

 

עוד ב - Onlife:

 

כולם חוזרים לעייפה על אותה שורה תחתונה: מה שאתם החילונים קוראים "הדרת נשים" אינו זלזול באישה, להפך, מדובר בחלוקת כבוד. שזה מאוד משכנע, תודו, לאור התקיפה שחוותה טניה רוזנבליט באוטובוס. אלפי סליחות על ההשוואה, אבל זה תמיד מזכיר לי את הנשים שבן זוגן מקנא להן בטירוף ובאלימות, והן מתרצות לעצמן "טוב, זה אומר שהוא אוהב אותי, שאכפת לו ממני".

 

אבל אתם לא מבינים בכלל, חוזרת כל דתייה שניה היום בתקשורת, זה עניין של כבוד לנשים. זו הדרך לכבד אותנו. כבוד בת מלך, לא שמעתם?

 

כן. כבוד בת מלך בבית, בטריטוריה מוגבלת ומוגדרת היטב. כבוד בת מלך מתחת לשכבות של בגדים וכיסויי ראש הדוקים, כדי שיהיה ברור שהיא והבעלות על יופיה שייכים למישהו. בת המלך (שאגב לא תהיה לעולם תלמידה חכמה שלומדת ברצינות כדי להאדיר שם שמיים בזמן שבעלה מפרנס את הילדים) כל כך מכובדת שהיא צריכה מדרכה נפרדת, כדי שרחמנא ליצלן לא יתחכך קצה כתפה בקצה כתפו של איזה גבר פשוט-עם. או שזה להפך?

 

מדהים איך אתן, נשות המגזר האינטליגנטיות, קונות את השקר הזול הזה של "כבוד" כל כך הרבה שנים, כשכל מה שעליכן לעשות הוא פשוט לפקוח את העיניים ולראות עד כמה מגבילים ומסרסים אתכן בשם ההלכה.

 

זה מצלצל לכם כמו כבוד?

אין לי צורך בהסברים ופלפולים ופסוקים עם סימוכין. אני אדם פשוט שרואה דוגמה לתמונת מצב פשוטה מאוד מול עיניו: גברים יושבים מקדימה, נשים יושבות מאחורה, אישה שבוחרת לשבת מקדימה תיתקל בגילויי ביקורת וזעם. האם באופן אינסטינקטיבי זה מצלצל לכם כמו כבוד? לי לא. ועוד לא דיברתי בכלל על הזיות נוספות מהעת האחרונה, כמו שירת הנשים שמתפרשת באופן אוטומטי כהזמנה למין (מכבד, אין ספק), ועל הבן של הרב עובדיה שהחליט שלא צנוע שאישה תנהג (כבוד כזה עוד לא נראה).

 

הבעיה המרכזית היא שחלק לא מבוטל מהציבור החרדי אוחז בתפיסת עולם קיצונית: או שעסקינן בפריצות מוחלטת, או בהעלמה מוחלטת. אין באמצע. לא תיתכן למשל על שלט חוצות תמונה של אישה מבוגרת, לבושה באופן צנוע ומהוגן.

 

במקום להתמודד עם החרדה הזאת מכל אישה שחושפת סנטימטר נוסף של בשר, אתם בוחרים לשפוך את התינוק יחד עם המים ופשוט להעלים לחלוטין את הנשים. לכסות אותן, למחוק אותן ממודעות או לדחוק אותן לאחור, ואחר כך עוד לטעון בהתייפייפות שזו לא הדרת נשים כי אם האדרת נשים. נו באמת.

 

אין שוויון אמיתי אם צד אחד מבטל את עצמו בפני השני

אדם לא באמת מכבד אותך כשבעיניו את שקופה. כשהוא מבטל את דעתך ורצונותייך, לא מביט בך ישירות, לא לוחץ לך יד בנימוס, לא מקשיב לך כשאת שרה, חוצץ במכוון בינך לבינו במה שאמור להיות אינטראקציה אנושית רגילה של יום יום בין בני אדם. ואת זה כדאי לזכור: הרבה לפני שאנחנו נשים אנחנו בנות אדם, יצורים אנושיים.

 

בין אם אנחנו דתיות או חילוניות, אנחנו רוצות שיחשבו שאנחנו יפות, מושכות, חכמות ומקסימות, ושלא יפחדו להראות לנו את זה (בטוב טעם כמובן). אנחנו רוצות, באופן אנושי וטבעי מאוד, שיכירו בקיומנו כיישות שלמה. לא כרחם פוטנציאלי עם רגליים, לא כעמודי התווך האדירים של עולם הסירים והמטבח. סתם, בנות אדם לגיטימיות כמו הגברים. זה הכל.

 

כל מצב של חוסר איזון בסיסי בין המינים הוא לא תקין. לא יקום כאן שוויון אמיתי ובריא כל עוד צד אחד מבטל את עצמו בפני השני, או שואף לבטל אותו. אז כשחרדי אומר לטניה רוזנבליט "חונכתי לא לשבת מאחורי אישה", כשהוא אפילו לא יכול לראות במיקום כזה באוטובוס את הפנים שלה, שלא לדבר על איברי גוף אחרים, יש מקום לשאול האם החינוך הזה באמת כל כך מאדיר נשים.

 

סוקרטס אמר פעם שחיים שאינם נבחנים אינם ראויים לחיותם. כפי שאני דורשת את זה מעצמי בקביעות אני מעזה לדרוש את זה גם מהנשים שקולן ומהותן מושתקים פעם אחר פעם והן אפילו לא מודעות לחומרת המצב. כמו שזה נראה לי כרגע, כמה פינות בהלכה היהודית, לפחות אלו שנוגעות ליחס לאישה ולמהותה, זקוקות לפחות לבחינה מחדש, אם לא לשינוי טוטאלי.