1. טלי לוי - אשתי

כמו רוב הגברים אני עושה כל מה שאשתי אומרת. במקרה שלנו זה צעד חכם כי כל החלטה נכונה שעשיתי בקריירה, כל רעיון שיש לי וכל תסריט שאני כותב עוברים דרך הסינון והעריכה שלה, ואין לי ספק שאני מצליח רק בגללה. אני תמיד אומר שיש לי את המזל הנדיר להיות מאוהב בסוכנת שלי.

 

הכרנו בתיכון. התקשרתי אליה הביתה והזמנתי אותה לסרט "מת לחיות". בהתחלה היא אמרה לי  "לא" ורק אחרי חצי שעה של שכנועים היא הסכימה לצאת איתי. אם היא הייתה מסרבת אולי לא הייתם מכירים אותי היום. את הצעת הנישואין שלנו הכנסתי, בשינויים קלים,  לסרט "אהבה קולומביאנית".

 

אנחנו עשרים ומשהו שנה ביחד, ועד היום אני חוזר מהופעות סטנד-אפ בלילה ומעיר אותה באמצע הלילה כדי לנהל איתה שיחות עבודה על רעיונות שעלו לי בראש והתלבטויות שיש לי, והיא מנתחת את המצב בחוכמה ובהירות ומסבירה לי מה הדבר הנכון לעשות.

 

חוץ מזה היא גם לומדת לתואר שני ב"לימודי משפחה" ומגדלת איתי את הילדים. עברנו ביחד שבע לידות, וזה קירב בינינו כמו בין גיבורי מלחמת וייטנאם שעברו ביחד קרבות.

 

עוד בOnlife:

קרין גורן: "יש מתכון לעוגיות שעדיין לא הצלחתי לפצח"

חנה לסלאו: "אני מרגישה הכי קוגרית שאפשר"

נועה תשבי: "מזמן הפסקתי להתעסק בנושא המשקל"

2. מירית טובי - מנהלת מחלקת הדרמה של "הוט"

מירית ואני התחלנו ביחד את הקריירה. היא הייתה עוזרת הפקה ב-JCS שקראה את הדף הראשון ששלחתי אי- פעם לחברת הפקה.

 

זה היה רעיון לדרמה שמתרחשת בבאר שבע. מירית קידמה ודחפה את הרעיון ומתוך החזון שלה נולדה הסדרה "תיק סגור" ששודרה בערוץ עשר. מאז היא מעורבת בכל פרוייקט חשוב שאני עושה, כמפיקה או כאחראית מטעם "הוט".

 

מירית היא המנהלת האמנותית שלי. יש לה תכונה נדירה שקשה למצוא אצל אנשים: היא דוחפת אותי לבדוק את הגבולות שלי. היא יודעת לקרוא תסריט ולדעת מה לא עובד, אבל יותר חשוב מכך - לדעת מה חסר. בדרך כלל היא האדם הכי חכם בחדר, ולצד החוכמה יש לה גם יכולות ניהוליות והפקתיות מאד גבוהות.

 

מירית היא מקור ההשראה שלי כשצריך לדחוף את גבולות היצירה ולחפש עוד מקומות שלא הייתי בהם. היא שותפתי ליצירה, שגדלה איתי ביחד וגם גידלה אותי כיוצר.

3. אודליה פרידמן - מנכ"לית משותפת של תיאטרון "הבימה"

אודליה מנהלת את תיאטרון "הבימה" בתקופה הכי קשה בתולדות התיאטרון, ונלחמת כדי שעובדי התיאטרון יקבלו את השכר שלם, מה שהופך אותה לדעתי למנהיגת פועלים של ממש.

 

היא נאבקת בחוב של התיאטרון שנוצר ברובו שלא בזמנה ובאשמתה. מרגש אותי לראות איך מישהי יכולה להיות מנהלת חזקה ומובילה ועדיין להצליח לשמור על אנושיות ולב חם ועל גישה בגובה העיניים, ולא לגלוש לכוחניות.

 

אני מחבר הבית של "הבימה". עברתי ל"הבימה" לפני כמה שנים ואודליה יוצרת לי תחושה של בית. היא החזירה לי את האמונה שאפשר לעשות תיאטרון ממקום של הנאה. אני מאד שמח על המפגש בינינו ומקווה שהיא תצליח להביא את התיאטרון לקרקע יציבה.

וכמובן, אמא שלי.

אמא שלי היא אישה שבגיל 60 ומשהו יכולה להיות מאוהבת כמו ילדה בת 16. זאת תכונה שאני מאד מעריך - היכולת להידבק במחלת האהבה האינסופית. מה שהיא לימדה אותי על אהבה ילווה אותי כל החיים.

 

אמא היא מקור השראה להמון דמויות במחזות ובסרטים שלי. תמיד אני לוקח ממנה משפט או שניים ומשלב בתסריטים שלי. היא אוהבת את ילדיה כמו לביאה ותעשה הכל בשבילם.

 

היא גם דואגת לשמור על הקשר בין האחים, ותרים טלפון לאחד הילדים שלה כדי לנזוף בו שלא התקשר היום לאחיו. אמא - תדעי שלא הספקתי להתקשר היום בגלל הטור הזה, אז אל תכעסי.

רשף לוי, 38, הוא יוצר קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון וסטנדאפיסט מצליח.

מחזאי הבית של התיאטרון הלאומי "הבימה" והיוצר והכותב של סדרת הטלוויזיה "הבורר".

 

רשף לוי מופיע כל יום שישי "בבית ציוני אמריקה" בתל אביב וברחבי הארץ.