משהו כמו דה וויס זה בדיוק מה שחסר לקריירה שלי.

אני לא יודעת אם הייתי יכולה להיות שופטת. זה קשה מאוד, אבל זה שם את השופטים בתודעה, אנשים מעריצים אותם, מתוודעים אליהם, הם חזקים מאוד עכשיו, מזמינים אותם להופעות וזה בדיוק מה שחסר לי בקריירה שלי, אבל אני לא יודעת אם הייתי יכולה לעשות את זה. לא רק מבחינת התפקיד, גם השעות והימים שהם משקיעים בזה, הם ימים שלמים מבלים שם, ואני אף פעם לא עבדתי באטרף.

 

אני לא עושה שום דבר מיוחד בשביל להצליח.

אני לא כותבת שירים באופן מיוחד, שירים מסחריים, כמו "תן לו בכפיים". אף פעם לא עשיתי גם שום דבר כזה ואני חושבת שאי אפשר להצליח כלכלית בלי להיות יותר מפורסמת. זה הולך ביחד.

 

כשהתחלתי להופיע ולהקליט, נורא בתמימות חשבתי שהשירים יעשו את העבודה בשבילי, הם יעשו אותי מצליחה. חשבתי שאני מביאה את השירים וזה מדבר בעד עצמו, לא ידעתי שאני צריכה יותר מזה, ובארץ זה לא באמת עובד ככה. אני עוד לא מבינה איך זה אמור להיות ומה החלק שאני יכולה לקחת בתוך הסיפור הזה, אבל מבחינתי ללכת למסיבות, פתיחות והשקות שטותיות, זה מחיר כבד מדי.

 

קשה להצליח מסחרית כשלא מתחברים לעוד אנשים.

בשביל להצליח בחיים צריך לדעת לעבוד ביחד, וזו נקודה מאוד בעייתית מבחינתי. נורא קשה לי לעבוד עם מישהו, קשה לי לסמוך. אני נורא חשדנית, מאוד קשה לי לתת לאנשים להתערב לי בחיים, קשה לי להאציל סמכויות. אני מאמינה ב"כבדהו וחשדהו". צריך לתת כבוד אבל אסור להיות מטומטם. מה שקורה עכשיו עם ג'ולייטה והסוכן שלה ומה שקרה לזהבה בן, זה להיות מטומטם.

 

הייתי רוצה לעבוד עם יהודית רביץ, אישה חכמה בטירוף. אני מתה עליה, היא מדהימה, היא מבינה במוסיקה, אבל זו בדיוק הנקודה בה אני תקועה.

 

לפעמים אני שואלת את עצמי כמה אני עושה ומעזה באמת.

אני חושבת שדברים תקועים אצלי בפנים: בראש, בגוף, בלב, אני לא רואה את עצמי כבנאדם שמותר לו, שמגיע לו, שמסוגל. נראה לי שזו הסיבה שאני לא מצליחה כלכלית. יש לי בלוקים שעוצרים את הזרימה והקבלה של ההצלחה.

 

אני מטפלת בעצמי, יש לי הרבה מאוד דברים שצריך להתעכב עליהם, אבל אני לא חושבת שעזרה מבחוץ תעזור לי, הייתי פעם אחת לפני הרבה שנים אצל פסיכולוג וזה לא הסתדר לי. אני חושבת שקואצ'ר מתאים יותר למקום שבו אני נמצאת.

 

יש אנשים שלא מנסים להכיר את עצמם באמת, אומרים לעצמם שככה הם נולדו ולא נוגעים בנקודות האלה, ממשיכים על ניוטרל. נפלה אצלי ההבנה שאני חייבת להיעצר ולבדוק מה קורה איתי. 

ברור שאני רואה דה וויס בגלל אח שלי.

אני לא רואה כוכב נולד, או תחרויות אחרות של מוסיקה, זה בזכותו שאני רואה את זה. אני אוהבת אותה מאוד אבל מאוד קשה לי עם מה שקורה שם, יש לי את העדפות שלי ונורא מעצבן אותי כשהעדפות שלי והעדפות של השופטים לא הולכות יד ביד. עכשיו זה התחיל להיות מעצבן באמת.

 

אנשים יודעים ששלומי מצחיק ובעקבות התכנית הם גם יודעים שהוא רגיש. אנשים לא יודעים עלי את כל הדברים האלה. לשלומי יש שירים קצביים, חפלה כאלה, יש לו קצב ושמחה בשירים, יש שירים של ריקודים ואצלי אין את זה, אז קשה לדעת עלי שאני מצחיקה. בגלל שאני כותבת שירים עמוקים, אנשים חושבים שאני בנאדם מאוד רציני, ולא יודעים שיש לי צד משוגע ומצחיק.

 

הייתי בתכנית של מיכל אמדורסקי, שרון חזיז ואורנה דץ, היה לי מצב רוח משוגע וכיפי, וכשבאתי לתכנית ראיתי איך הן פתאום הזדקפו ומהמצב רוח השטותניקי שהן היו בו, הן פתאום נעשו רציניות ואמרו לי כזה שלום לאה שבת ברצינות, הן פשוט לא ידעו איך לבוא אלי, איך לאכול אותי. גם לי יש קטעים של צחוק ושטותניקיות.

 

אם יכירו אותי יאהבו אותי יותר.

אני חושבת לפעמים מה הייתי יכולה לעשות כדי לקדם את עצמי, את הקריירה שלי, וחשבתי על תכנית כמו "היכל התהילה", אבל אף אחד מהזמרים שהשתתפו בתכנית לא "פרץ" אחרי זה או קיבל זמן מסך יותר ממה שהיה לו בתכנית. הם נעלמו פחות או יותר.

 

לא הייתי הולכת לתכנית כזו, אבל אני מאוד אמביוולנטית. אני כן חושבת שאני צריכה לעשות יותר בקריירה שלי, אבל לא את זה. אני צריכה להשקיע, אני צריכה לעבוד קשה יותר ולהשתדל יותר, אבל לא בריאליטי. למרות שאני מאמינה שאם היו מכירים אותי יותר טוב, כמו בתכניות האלה, היו אוהבים אותי יותר.

 

פרט לאני האישי שלי, שלא הייתי הולכת בקלות לתכנית כזו, יש גם את העניין של הבת שלי, דנה, והעובדה שאני לא יכולה לעשות כל דבר ולהסכים לכל דבר, אני לא יכולה לעזוב אותה לכל-כך הרבה זמן.

 

אמרתי לעצמי שהילדה שלי לא תהיה ילדת מפתח.

לא ידעתי שההורות תהיה מה שהיא: ידעתי שזה צעד גדול וחשוב, אבל לא היה לי מושג כמה אני אהיה בתוך זה. אני לא אמא שהילדה שלה היא ילדת מפתח ומגדלות אותה בייביסיטריות. אני כאן כל הזמן.

 

אני לומדת את האימהות כל הזמן, הכל אצלנו נמצא בתהליכים של למידה. למשל דנה, שהיא בת יחידה, היא די מפונקת ואני מנסה ללמד אותה שלא כל מה שהיא תרצה בחיים היא תקבל, זה משהו שכבר בגיל צעיר צריך לנסות ולהבין. 

החושך שלי מתחבר עם החושך של כולם.

"חתיכת שמיים" היה השיר הכי משמעותי בשבילי, עד עכשיו. הוא עדיין אהוב עלי אבל בדיסק החדש שאני עובדת עליו, יש שני שירים, שאני מרגישה שהם יותר "אני". אומרים על מוסיקאים שיש להם את השיר האחד שלהם ומתוכו יוצאים עוד עלים וענפים, אני מרגישה שבדיסק החדש יש שירים שהם מהשורש שלי, הליבה האמיתית.

 

אחד מדבר על האמת הפשוטה, לאו דווקא לקרוא למישהו מטומטם או להגיד לו את האמת הרעה בפנים, אלא דווקא ההפך. האמת הפשוטה של הלב, להגיד כשאתה רוצה חיבוק או מילה טובה. אנשים עוטים על עצמם מסכות של קשיחות וזה נורא כואב. במקום להגיד למישהו מה אתה צריך באמת, או פגעת בי, לאנשים יש קושי לומר את האמת.

 

השני הוא בספניולית והוא מאוד רוחני. הוא מדבר על אותו דבר אבל במילים אחרות. על הלב שרוצה להיפתח. מיליוני אנשים מסתובבים בבדידות וחושך עצומים, הרגעים של כאב, של הבדידות, הפגיעות, כולם מסתובבים עם זה, במיוחד אנשים מצליחים. יש להם המון כאב, המרדף אחרי הצלחה לא באמת מרפא את המקום של השנאה העצמית, אפשר פשוט להסתכל על כל המפורסמים שמתו בגיל צעיר בנסיבות כאלה ואחרות של שנאה עצמית.

 

ההתחזקות שלי היא תנועה שעולה ויורדת.

אני לא שומרת שבת, אני לא דתיה. אני מחפשת חמלה ואהבה בכל מיני דרכים וגיליתי שבתורה וביהדות ורבי נחמן יש הרבה טוב, אבל ממש לא נראה לי שאני הולכת לכיוון דתי.

 

אני לא מופיעה כבר שנים בימי שישי, אבל זה בגלל שאני לא אוהבת לצאת, אף פעם לא אהבתי לצאת ביום שישי. אז נכון שההתקרבות ליהדות הוסיפה עוד צד של לא לעבוד בשבת, אבל זה התחיל מזה שאני פשוט לא רוצה.

 

הייתי יושבת לקפה עם וויטני יוסטון.

נורא כואב לי הלב על הסיפור שלה. היא היתה זמרת ענקית, לא רק זמרת, היא גם באה עם כל כך הרבה רצון להביא טוב ואור לעולם, היא שרה את I believe the children are our future– הלוואי והייתי יכולה לפגוש אותה לפני 3 שנים ולהגיד לה תקשיבי לי ותקשיבי לי טוב...

 

אני מאמינה שכולם, קובי פרץ, חיים משה, שלומי אחי היקר, כולם באים לעשות לאנשים שמח, לגרום להם לצחוק, לרקוד, יש כמובן גם מקום לאנשים שגורמים לאנשים לבכות, אבל כולנו באים לגעת באנשים, לרגש אותם. עזבו את האגו ואת הכסף, אנשים באים לעשות שכונה, ומה זו ארץ ישראל אם לא שכונה אחת גדולה.

 

 

לאה שבת משתתפת בימים אלה בתערוכת "חברות נשית" בקניון שרונים בהוד השרוןהתערוכה פתוחה לקהל הרחב בין התאריכים 11-18 במרץ.