איילת לטוביץ', שפית, בת 38, מנהלת שתי מסעדות בשם "ביתא קפה" – האחת ברמת אביב, השניה, החדשה יותר, בצהלה.
גרושה ואם לאריאל, בת 9. גרה בתל אביב.

היא שונה מאוד מכל שף אחר שאנחנו מכירים.
יש בה ענווה שבאה מתוך כוח ועוצמה . תקראו בעצמכם.

בדרכי ל"ביתא קפה" שבצהלה, בית הקפה של השפית איילת לטוביץ',  תכננתי, לפני הכל, לעשות לה שיחה בעניין הצמה.

ככה אני מכירה אותה, מהטלוויזיה. קצוצת שיער, כשצמה דקה משתלשלת לה על העורף. לא מעניין אותי שהצמה הכעורה הפכה להיות סימלה המסחרי, לקחתי איתי מספריים וחשבתי שאציע לה באסרטיביות לחתוך עניין וזהו.

ובכן, מסתבר שאת המהפך היא עשתה בלעדיי. קו השיער שלה כמעט ונוגע בכתפיים, ומשווה לה רכות שהולמת אותה. שערות לבנות מעטרות את ראשה, ואני, שרצה כל שבועיים למספרה להסתיר שורשים, מבטיחה לברר איתה את העניין בהמשך.

יש לה, ללטוביץ', עיניים טובות, קול מרגיע ושלווה נדירה. כל זה הופך אותה לאישה יפה וכובשת. לפני שהספקתי לשים לב, הצלחתי להתנתק מהמולת הסועדים בבית הקפה ולהתמסר לה.

בחרת במקצוע, או שהוא בחר בך?

"אוכל תמיד היה ברקע, ממקום של עונג. על הכוח הזה של האוכל עמדתי בגיל

צעיר. בגיל 16 היה לי חבר שנהגתי לבשל לו,  וכשסיפרתי לחברים על הטעמים שהצלחתי להפיק, והבחנתי שהם מריירים, הבנתי שאני גם יודעת לספר על אוכל. אז לא חשבתי להפוך את זה למקצוע. זו היתה פשוט חוויה שייצרה עבורי הנאה".

בגיל 18, היתה ללטוביץ' מערכת יחסים עם גבר, מבוגר ממנה בשמונה עשרה שנים, שהיה בעבר המורה שלה בתיכון. היא היתה בת 18 והוא בן 36.  חמש שנים הם גרו ביחד, למורת רוחם של הוריה, שלא אהבו, בלשון המעטה, את המצב. הם קיוו שהמרחק יפריד ביניהם, והציעו לה ללמוד בישול בחו"ל. בהמלצתו של דניאל רוגוב, היום מבקר המסעדות של "הארץ", נסעה לטוביץ' ללמוד בישול בלונדון.

אולי אני רואה יותר מידי תוכניות בישול, אבל קשה היה לי לדמיין את לטוביץ' שורדת התנהלות של שפים מטורללים כמו גורדון רמזי, שמשפריצים הערות קוצניות ונהנים להשפיל ולהביך את התלמידים שלהם.

איך שרדת את להבות המטבח הבריטי?

"בית הספר שלי היה על טהרת הנשים,  ואולי זה הדבר שעשה את ההבדל .הגעתי למזלי לבית ספר רך שרצה ללמד, והיה בית עבורי".

בתום שנת לימודים היא חזרה לארץ,  והחלה לעבוד בבית השגריר הבריטי, שם ניצחה על המטבח. היא היתה צמאה לידע ורצתה להתפתח, וכעבור שנה וחצי הגיעה למסעדת "קרן" המיתולוגית של השף חיים כהן. שם היא התחילה, כמו כל טבח מתחיל, במה שנקרא "הפס הקר".

"זה תפקיד שנחשב לנשי, ההתעסקות עם הסלטים והמתאבנים. צריך פה יד עדינה והרבה הבנה באסתטיקה. בהיררכיה של המטבח הוא נחשב לתפקיד, לכאורה, למאתגר פחות. הפס החם נשלט על ידי גברים, הוא נחשב לעבודה לא נשית – זו עבודה פיזית וקשה באמת. לשמחתי, זה הולך ומשתנה קצת עם השנים, כי נשים תופסות אומץ ומביאות את עצמן לקדמת המטבח. כמו כל שינוי, זה קורה לאט, אבל בטוח".

מבלי להתכוון, לטוביץ' כבשה מעוזים הנחשבים לגבריים, והיתה בין הנשים הראשונות שהגישו תוכנית בישול בטלוויזיה: היא נבחרה לתפקיד שפית מגישה בתוכנית "שום פלפל ושמן זית" לצידו של גיל חובב.

רצית להיות סלב?

"ממש לא. אני פשוט אוהבת במה. גיליתי שהמצלמה מוציאה ממני משהו חד מדויק. שאני זורמת טוב. שזה קל לי, שזה כיף לי".

אבל זה נגמר בפיצוץ..

"הפיצוץ ב"פלפל שמן זית" הגיע על רקע כלכלי. אני התעקשתי לקבל כמו גיל חובב, כי אני עשיתי את כל הבישולים המקדימים לתוכנית. אמרתי  - אוקי אני עושה יותר, התעקשתי, ולא נתנו לי. זה שלח אותי למקום של "מה אני שווה וכנראה אני לא מספיק טובה".

כעסת?

"לא כעסתי.. הלוואי והייתי כועסת ומפנה את זה החוצה. זו היתה הלקאה עצמית. לקחתי על עצמי אשמה. כעסתי שאני לא מספיק טובה. שחשבתי שאני טובה אבל בעצם אני לא. עשיתי הרבה טעויות ולא יכולתי לסבול את זה. מלבד השנאה העצמית הייתה גם ירידה דרסטית באיכות החיים. אז, שלא כמו היום,  שילמו הרבה בטלוויזיה, וזה לגמרי משדרג אותך".

"מה שעוד מילכד אותי, היתה העובדה שהייתי טבחית. בטלוויזיה אין דברים כאלה. את הופכת לשפית. היו כותבים "שפית" ואני התעקשתי לתקן. לא יכולתי לחיות עם השקר הזה. יצאתי החוצה אחרי שנה וחצי עם הטייטל של שפית אבל אני לא.

זה שיתק אותי. לא יכולתי לבשל. היום, לשמחתי, אני שפית. ואת התואר הזה הרווחתי ביושר".

אחרי שהגשת בטלוויזיה וכולם הכירו אותך ופתאום זה נגמר…דיכאון?

"היום אני מניחה שהיתי מתמודדת עם זה אחרת, אבל אז זה עלה לי בעשרים קילו וביטחון עצמי שהתערער"

לפני ארבע שנים, גידי, הבעלים של "ביתא קפה" ברמת אביב, פנה אליה כדי לשדרג את התפריט. איכשהו התגלגל שכשתוכנן להיפתח הקפה השני, בצהלה, לטוביץ' קיבלה הצעה להיכנס כשותפה. היא החליטה לסרב.

לא רצית בית קפה משלך? כולם רוצים…אני רוצה..

"למרות הפיתוי עשיתי החלטה זהירה. אני אם חד הורית וזה מסוכן עבורי לצאת להרפתקאות כלכליות. כסף הוא רק כסף. הוא אמנם מאוד חשוב בעולם שלנו, אבל הוא עדיין רק כסף. חשוב לי לבנות קודם בסיס כלכלי חזק ויציב"

"אני לוקחת את הזמן. אני יודעת שכשאני מוכנה למשהו ,זה נולד בקלות. העניין הזה של "לא לקפוץ" או "לא לרצות לבלוע את העוגה" זה חשוב לעסק, במיוחד לעסקים כאלו. אני גם חושבת שיש מקום לכולם, ותחרות זה דבר לא רע בכלל,  ושיש משהו בלהיות עם חזון ולכבוש אותו לאט ובטוח".

כל מי שמבשל לחבר'ה יכול היות שף?

"יש אנשים שמגיעים אליי, מחפשים עבודה, ואומרים לי שהם מאוד נהנים לבשל.

אני אומרת להם שאין שום קשר בין ההנאה שהם חווים לאינטנסיביות של המקצוע. המקצוע הזה הוא עבודה קשה. לדעת למצוא את החדווה בתוך המקצוע זה כבר שלב מאוחר יותר. קודם אתה נקרע לפחות שמונה שעות על הרגליים, שישה ימים בשבוע".

מלצרת פעם?

"ממש לא. לא נראה לי שהייתי יכולה להיות טובה בזה. להחזיק את המגש בלי להפיל..."

בתור מי שמאבדת את הבטחון מול תפריטים ומתחננת לעזרה מכל מלצר או פיקולו החלטתי לבדוק איתה אם היא נותנת למלצרים לטעום מהמנות השוות. היא נשבעה לי שכן. לה, אגב אני מאמינה.

אתם חולמים על בוסית כזו, תאמינו לי, אני בכלל מציעה לשקול להריץ אותה להסתדרות.

"היום הרבה עסקים מנגנים על העניין המשפחתי", היא מסבירה את הגישה הניהולית שלה, "בשם "המשפחה" אתה נדרש לעבוד קשה ולא מקבל תמורה. כשאתה כבר מבקש את מה שמגיע לך, מבהירים לך שהתנהגת לא יפה, ומייד שולפים את המדד המעוות "אבל תראי מה הולך בשוק".. אצלי אין שוק, יש אותי. לא מוכנה שיעבדו אצלי בהתנדבות ושיסתפקו במחמאות. אני נלחמת על זה בציפורניים".

"חשוב לי מאוד הטיפוח של העובדים .שכר הוגן, להיות לארג'ים איתם. מאוד חשוב לי לשמן את המכונה. אני מסתכלת על זה כמו על רכב שלוקח אותי לאנשהו, ואני צריכה לדאוג למכניקה שלו. אין אצלי משמרות כפולות, אני מקפידה על תנאים סוציאליים, שכר הוגן,  אופק של התקדמות כלכלית. אולי זו לא ראייה עסקית אבל זו התפיסה התעסוקתית שלי".

לטוביץ', גרושה ואמא של אריאל בת התשע, העדיפה שלא להסתכן בהרפתקאה כלכלית והעדיפה להישאר שכירה. היא גם אם חד הורית שוויתרה על תשלומי המזונות.

השתגעת?

"ממש לא. אביה של אריאל ואני חולקים את ההוצאות של אריאל שווה בשווה. חצי חצי. אני לא מבינה למה צריך לקבע סכום מסויים לחודש".

אולי אני אסביר לך למה? (היא מבחינה במבט החשדני שלי)

"השופטת בבית המשפט לענייני משפחה ביקשה לציין שההסכם לא לעניין" היא מחייכת."מלבד זה, אני מרוויחה יותר ממנו וזה נראה לי לא הוגן"

למרות שאריאל נמצאת אצלה חמישה ימים בשבוע ושוהה אצל אביה יומיים בלבד,  מפיה זה נשמע כל כך פשוט והגיוני.

זו  לטוביץ', פשוט באה בטוב. היא נשארה עם אבי ביתה ביחסים מצוינים, ולראייה, היא מעסיקה את בת זוגו כקונדיטורית בביתא קפה.

אז יש מישהו?

אין.

אז יאללה תמצאי. אני דוחקת בה .

"לא רוצה מערכת יחסים. לא מוכנה".

סליחה? מה זה לא מוכנה?

"אני מבינה היום שבסוג המורכבות שלי אני יכולה להעלם בתוך מערכת יחסים".

אבל איילת,  אהבה, לא חסר לך?

"התבגרתי".

ותשוקה? בא לך לגעת במשהו היום?

"בא לי שמישהי תיגע בי היום",

מישהי?

"מישהי".

מתי זה קרה?

"מזמן",

אז את לסבית?

לטוביץ' לא מוכנה להתחייב על זה. היום היא רוצה אישה, ומחר זה יכול היות משהו אחר. היא לא עושה עניין . היא סיפרה לאמא שלה בטלפון וזהו. לא מתחבאת ולא מסתירה.

אולי בכל זאת כדאי להסתיר? אני מתכוונת לשיער השיבה. אולי מסתתרת פה איזו אג'נדה אקולוגית שלא עליתי עליה...

"אין אג'נדה",  היא מחייכת אלי, "זה פשוט יפה. בעיני. צבע זה לא בריא . זה עושה את השיער קשה..".

והגיל ?עוד רגע ארבעים...

"נכון לעכשיו , אני מרגישה הכי בת 18".