שיחה אישית עם אמג'ד מ"עבודה ערבית", על הגזענות בישראל, ולא רק כלפי ערבים, מה הוא חושב שאנסטסיה מיכאלי צריכה לעשות, על הביקורת שיש לו לסייד קשוע, ולמה נשים צריכות לשלוט בעולם. ראיון פוליטי

ההצלחה של עבודה ערבית נובעת מהעובדה שכולם רוצים לדעת מה קורה בצד השני.

היא לא מנסה לפנות לקהל ספיציפי, היא נוגעת בכולם, בכל השכבות, אנשים רוצים לדעת מה קורה בצד השני, זו סקרנות טבעית,  זה סוד ההצלחה שלה.

קיבלתי תגובות נפלאות על הפרק הראשון של העונה השלישית. אנשים פירגנו, החמיאו, אמרו שאני גדול, ענק, שחקן טוטאלי, שהסדרה מדהימה ועושה דברים טובים. היה לנו רייטינג של 32 אחוז, זה אומר הכל. בדר"כ, אנחנו יושבים, כל המשפחה ורואים ביחד, אתמול נרדמתי, אבל אנחנו מקליטים. 

אני אוהב את האח הגדול.

אני רואה את זה לפעמים, זה מאוד מושך אותי. העניין המשחקי, הדמויות, זה בית ספר. אתה מסתכל על אנשים שמתנהלים בתוך בית, כשכל אחד מהם נבחר בקפידה, כל אחד הוא דמות לכל דבר, וזה מדהים אותי לראות איך כל אחד מתנהל בתוך הבית ועם האנשים שסביבו מבחינתי, זה בית ספר. אני נקרע מצחוק לפעמים.

אנשים שיעשו הכל בשביל להיות מפורסמים, מגיע להם גם שיחשמלו אותם.

אני חושב שמגיע להם. לא רק חשמל, אם היתה אפשרות להתקין מכשיר על הקירות שמוריד כאפה לדיירים, זה גם היה מקובל מבחינתי. אנשים שמוכנים לעשות הכל בשביל להיות מפורסמים, נכנסים לתוך שק החבטות הזה, וגורמים לנו לצחוק עליהם, מה הפלא שיחשמלו אותם, שישפכו להם גם מי ביוב על הראש.

בחיים לא הייתי נכנס לבית האח הגדול.

אין שום סיכוי. אני לא יודע איך אנשים חיים שם, בתוך חדר אחד גדול, כשכולם ישנים ומשתעלים ביחד, הולכים לאותו שירותים. אני בחיים לא הייתי מסוגל, בעד שום הון שבעולם, שהם ייקחו את ההון הזה.

אפילו בבית שלי אני לא יכול להישאר הרבה זמן, אני קצת קלסטרופובי, לא יכול לשבת הרבה זמן באותו מקום. גם כשצילמנו בבית האח הגדול, הייתי צריכה לצאת להתאוורר בהפסקות, זה מחניק. אני לא מבין איך אנשים חיים שם לאורך זמן.

כשקראתי בתסריט שאמג'ד נכנס לבית האח הגדול - חשבתי שזה מדליק.

אמרתי לעצמי "וואלה, זה מגניב, זה מרים להנחתה". גם הביטוי "ערבי מחמד" - אני לא חושב שזה מציג ערבים באור רע, להפך, זה הרי ביקורת על החברה הישראלית היהודית, על איך הם מתייחסים לאחרים, זה הפוך על הפוך. אני אוהב את איך שזה מוצג, זה מסביר הרבה על הסביבה ועל איך שאמג'ד מתנהג, למה הוא נהיה מי שהוא. התשובות הן בצד השני.

לא הייתי יכול להיות חבר של אמג'ד.

אני אוהב אותו אבל אין בינינו קווי דמיון. אני עוזר לו והוא עוזר לי, אני ממש אוהב את הדמות שלו, מבחינת משחק, היא מאוד עשירה, היא נותנת לי מקום לעוף. אני לא מתייחס לאנשים שרואים אותו ואת הסדרה בצורה פשוטה, כ"ערביי מחמד", אני רואה דמות עם עומק, אני רואה את הקולנוע, את התיאטרון ואת הטלוויזיה שבתוך זה.

זה אתגר לעשות יצירה כזו. פעם ראשונה שאתה מקבל דמות, על נייר לבן, ואתה בורא דמות – זה העבודה הכי כיפית שיש. ושי קפון, הבמאי, נותן את החופש היצירתי לעשות בדיוק את זה.

אני מוכן לחתום גם על עונה תשיעית עם הדמות של אמג'ד.

בעונה הראשונה העולם הערבי לא קיבל את הסדרה בכלל. הם התייחסו אליה כאל משהו מאוד פוגעני. בעונה השנייה זה כבר השתפר – אפילו עשו סקר וגילו שאחוז הצפייה של הערבים גדול יותר משל היהודים. בעונה השלישית, הרייטינג כבר גבוה. זה אומר שמשהו טוב קורה עם הסדרה. היא רק משתבחת. אני הייתי מוכן לשחק את הדמות של אמג'ד עוד שנים.

בעיניי סייד קשוע צריך להכניס יותר עומק.

אני מאוד אוהב לעבוד עם סייד, כל מה שהוא יכתוב לי, אני מוכן לשחק. אני חושב שהוא כותב נפלא, הוא קולע בול, אבל הוא צריך להכניס יותר עומק, מבחינת הדברים שמציקים לי, צריך להיות שם קצת יותר.

אני גר ביפו ויש פה מקומות שלא מוכנים למכור דירה לערבים. ביפו. איפה אנחנו חיים? זה לא משהו שנמצא רחוק מאיתנו, הגזענות קיימת ומתקיימת והיא גם תמיד תהיה פה. עובדה שיותר מחמישים אחוז מהעם הוא גזען. ולא רק כלפי ערבים, כלפי אתיופים, כלפי רוסים, זה משהו רקוב מבפנים. הממשלה יושבת ולא עושה כלום. אומרים ש"ילד מוכה הוא ילד מכה", אולי בגלל שהיהודים, הם קיבוץ גלויות אחד גדול, זו הסיבה כנראה. 

לא הצבעתי בבחירות האחרונות ואני גם לא אצביע אם יהיו בקרוב.

אני לא חושב שזה עוזר. אני לא רואה אלטרנטיבה באופק. זה לא שמי שהצביעו לו עד עכשיו באמת עשה את מה שהבטיח, זה הרי לא קורה, אז למה שאני אצביע. אני גם לא שם פתק לבן. שאנשים אחרים יעשו מה שנוח להם.

הייתי רוצה לשחק בתפקיד ראש הממשלה.

זה תפקיד טוב, גדול, ראשי, עושה מה שבא לו. במציאות להיות ראש ממשלה, או להיכנס לפוליטיקה בכלל, זה לא לפעול מהלב. במשחק יש אמת, אתה נכנס עם הלב לתפקיד שאתה עושה ובפוליטיקה זה רק מסרים בלי לב.

יאיר לפיד הוא גימיק חולף ולא הייתי מתמקד בזה.

לדעתי, צריך להביא ראש ממשלה מחו"ל, לשלם לו משכורת גבוהה ושהוא ינהל אותנו. הייתי מעסיק אנשים שיודעים לעשות עבודה טובה, ממש כמו במפעל. ואז נהיה מדינה מצליחה. מישהו כמו סטנלי פישר, אמריקאי כזה, אין לי בעיה שאמריקה תנהל אותנו. הברק (אובמה) שלהם עדיף בהחלט על הברק שיש לנו.

אנסטסיה מיכאלי היא אישה שנמצאת במקום הנכון, אבל.

בשביל להגיד משהו מושכל, את צריכה לחיות פה ולהרגיש. אף אחד לא יכול לבוא למישהו, ולהגיד לאותו בן אדם, על הבן שלו – שהוא לא מכיר אותו. מיכאלי נכנסה למשפחה והיא מתיימרת להכיר את כל הילדים. את המשפחה שלנו, המשפחה של ערבים ויהודים שחיים פה. היא מגיעה, עולה חדשה, וחושבת שהיא יודעת מה קורה. חכי רגע, שניה, גם אנשים שנולדו בישראל לא מתבטאים בצורה שהיא התבטאה. שתלמד קצת את השטח ואח"כ תגיב.

מחאת האוהלים מאוד ריגשה אותי.

הסתובבתי בין האוהלים, זה היה דבר נורא יפה לראות. ממש כמו השיר "פתאום קם אדם, מחליט שהוא עם", העם קם. התחיל לקרות משהו, ואז היה קצת גשם, הממשלה לא התייחסה וזה, הכל נסגר. נורא חבל לי.

כנראה יותר מדי טוב לאנשים פה, כנראה  העלייה במחירים של הדלק, החשמל, הלחם לא משפיעה עליהם. מה זה החוצפה הזו? חברת חשמל, שאנחנו משלמים לה, אומרת לנו מתי להשתמש ולא להשתמש בחשמל, מי זו חברת חשמל? זה מונופול, מנגנון שאף אחד לא יכול לדבר איתו, כמו חברת הגז. איפה החלוקה הטבעית, הצודקת של החברה שלנו? איפה הצדק מקום שאנחנו חיים בו? צריך לחלק את הכסף ולחלק באופן שווה בין העם. 

רק דרך נשים יכול לבוא שינוי.

אני חושב שראש הממשלה צריך להיות אישה. בכל המקומות הקובעים, המרכזיים, שמשנים דפוסי חיים – אישה צריכה לעמוד בראש. בעיניי יש אלוהים בשמיים ויש אלוהים באדמה, וזו האישה.

לנשים מגיע לעמוד בעמדות מפתח. אפשר לראות מנהיגות בעולם – קנצלרית גרמניה, איזה יופי זה. היא מרגישה בנוח ואני מרגישה בנוח. אולי זה נובע מכל עניין ה"אמא", או האחות, או אפילו האישה שלצידך בבית. הכל מגיע ממקום של אכפת לה, ממקום נכון וטהור.

הייתי יושב לקפה עם אלוהים.

הייתי רוצה לשאול אותו מה קורה, מה הוא חושב שיקרה עוד כמה שנים, מה אנחנו צריכים לעשות. הייתי מתחנן לדעת. אני מוכן לבשל בשבילו, לא רק לשבת איתו לקפה. אני אדם מאמין, אני מאמין באלוהים, אבל אני לא הולך לכל מיני אנשי דת, אני חושב שהם התרחקו מרחק רב מאלוהים.