איך בונים לילד בטחון עצמי?

לילדים צעירים, הנמצאים בשלבים הראשונים של רכישת המיומנויות החברתיות, המעבר למסגרת חדשה של גן או בית ספר, עלול להיות קשה ומסובך. לפני הצעד הגדול, זה הזמן לעזור להם לחזק את הדימוי העצמי שלהם. למה זה חשוב ואיך עושים את זה

הראשון בספטמבר, עבור הורים רבים, הוא לא רק היום שבו חוזרים לשגרה ומסיימים את חופשת הקיץ באנחת רווחה. הוא לעיתים קרובות יום מלא חרדה, כשילדנו עושה את צעדיו הראשונים בתוך מסגרת חדשה.

מעברים שאנחנו חווים הרבה פעמים כרעידות אדמה קטנות, הם המעבר בין הגן הפרטי לגן העירוני, המעבר ממסגרת הגן לבית הספר, המעבר אל חטיבת הביניים והתיכון ומעברים לא צפויים הנגרמים כתוצאה ממעברי דירה.

אנו יודעים שבמסגרת החדשה ילדנו יצטרך להתמודד עם משימות אינטלקטואליות חדשות, אבל לעיתים קרובות דאגתנו נתונה דווקא להשתלבותו החברתית והרגשית. כל אחד מאיתנו מכיר את ההתרגשות או אפילו החרדה שאוחזת בנו כשאנחנו נכנסים אל חברה חדשה. כל אחד מאיתנו גיבש במשך השנים את הסגנון המיוחד שלו להשתלב ולהכיר אנשים חדשים.

לילדים צעירים, הנמצאים בשלבים הראשונים של רכישת המיומנויות החברתיות, המשימה הזאת עלולה עדיין להיות קשה ומסובכת. הם עלולים לחוות תקופה בה הם חשים חסרי אונים, זרים או מבודדים. החוויות האלה עלולות להשפיע על הדימוי העצמי שלהם, היות שכולנו, ובעיקר ילדים, נוטים לזהות את עצמנו עם המצב שבו אנחנו נמצאים, ולהזדהות עם התפקיד החברתי אליו אנחנו נקלעים.

ילד עלול לומר לעצמו, לדוגמה, אם אין לי עדיין חברים, סימן שאני ילד לא מוצלח מבחינה חברתית. מצד שני, הדימוי העצמי של הילד לא רק מושפע מהסיטואציה החדשה, אלא גם משפיע עליה. הדימוי העצמי איתו הילד נכנס למסגרת החדשה, עשוי לנבא את הקלות שבה הוא ישתלב בה. לדוגמה, ילד עם דימוי עצמי גבוה, ייגש לאתגרים בחיוך, יצעד בביטחון חינני לתוך סביבה חדשה וייגש בטבעיות אל ילד שהוא לא מכיר ויציע לו לשחק איתו. הוא ילד שלא נפגע בקלות מעלבונות ומקרין תחושה של חוסן.

אם יש דבר שאנחנו מאחלים לילדינו, זה ביטחון עצמי גבוה, תחושת ערך ודימוי עצמי חיובי. איך אפשר לעזור לילדים לפתח דימוי עצמי גבוה? ומה משפיע על הדימוי העצמי לחיוב ולשלילה?

חשיבות הדימוי העצמי

ראשית כדאי לברר מהו אותו מושג מעורפל - דימוי עצמי, ולמה הוא כל כך חשוב לאושרו ולהצלחתו של ילדנו.

הדימוי העצמי הוא בעצם התשובה שהילד נותן לעצמו, ברמה מודעת ולא מודעת, כשהוא שואל את עצמו 'מי אני?' 'מה אני שווה?' 'האם אני טוב?' 'האם אני ראוי?' 'האם אני מסוגל?'. בשל כך, הדימוי העצמי הוא בעל השפעה מכרעת בצמתי החלטה שונים שהילד נתקל בהם ביום-יום. לדוגמה, האם לקחת על עצמו אתגר כלשהו או להימנע מכך? האם לעמוד ולשיר מול הכיתה? האם לדרוש להיות זה שמניף את הגביע בסוף הטורניר? האם להרים את היד ולהצביע בשיעור? האם להציע לילדה חברות? או לגשת לקבוצת ילדים חדשה?

צפוי שילד בעל דימוי עצמי נמוך, שתופס את עצמו כחסר ערך, מגושם, לא מוצלח ולא ראוי, יימנע מלקחת על עצמו את האתגרים האלה, כי הוא צופה שהוא ייכשל בהם. הוא יימנע מלשים את עצמו במרכז, כי הוא מרגיש שאינו ראוי לכך. למעשה, הדימוי העצמי הנמוך מנציח את עצמו, כי דפוס ההתנהגות הנמנע לא מאפשר לילד לחוות חוויות של הצלחה, שעשויות לשנות את התפיסה העצמית השלילית.

הדימוי העצמי מכתיב לילד את תפיסת העולם שלו ויוצר אצלו ציפיות לגבי העתיד ולגבי היחס שהוא עשוי לקבל מאחרים. כך, הדימוי העצמי הופך לנבואה שמגשימה את עצמה.

לחוות הצלחות

מהם הגורמים המשפיעים על הדימוי העצמי של ילדים קטנים? האם מספיק לומר להם כל הזמן שהם טובים ומוצלחים והם יאמינו?

אין ספק שמתן מחמאות והרעפת אהבה הם חשובים, אבל ילדים מושפעים מאוד גם מניסיון חייהם, והם מסיקים ביחס לערכם העצמי על פי חוויות של הצלחה וכישלון שהם עוברים בכל יום. משום כך, חשוב מאוד לזמן לילדים חוויות של הצלחה, ובנושא הזה חשוב במיוחד לדעת להגדיר במדויק מהי הצלחה בכל שלב ושלב בהתפתחות של ילדכם.

לדוגמה, עבור ילד בן שנתיים, עצם החזקת הצבע ושרטוט פרוע על הדף יכולה להיחשב כהצלחה גדולה, בעוד שעבור ילד בן ארבע נראה הצלחה ביכולת לצייר ציור בעל מבנה ומשמעות. תחושת ההצלחה של הילד וקריאות ההתפעלות שלנו, צריכות לנבוע מסיטואציה שבה הוא התאמץ, השקיע מעצמו והגיע ליעד שנמצא בהישג ידו.

אם נקרא הידד על עבודות בהן הילד לא השקיע כלל, הוא יחוש שלמחמאות שלנו אין כל ערך, ולכן אין טעם לתת במחמאות שלנו אמון ואין גם טעם להשקיע באופן מיוחד בעבודות. התוצאה, באופן פרדוקסלי, היא תחושת יכולת נמוכה ודימוי עצמי נמוך.

אם לא נאפשר לילדנו להתמודד עם אתגרים, מתוך פחד שהוא ייכשל בהם, כמו לגשת למוכר או ללכת לחבר בלי ליווי, אנו עלולים להעביר לילדנו מסר שאיננו מאמינים ביכולותיו. במקרה כזה, רצוננו לגונן שוב יוביל לתוצאה ההפוכה ממה שרצינו - תחושת ערך עצמי נמוכה.

לעומת זאת, אם נשבח את הילד ונאמר לו שהצליח רק במקרים נדירים, בהם הוא עמד בסטנדרט גבוה במיוחד, אנחנו עלולים לעודד שאיפה מוגזמת לפרפקציוניזם ותחושת לחץ סביב ביצועים. גם אז, באופן פרדוקסלי, ילדים מוכשרים מאוד עלולים לחוש עצמם חסרי ערך וחרדים, במקום לפתח דימוי עצמי גבוה ותחושת שביעות רצון.

הכלל, אם כן, הוא לזמן לילד אתגרים שמתאימים לרמת היכולת שלו, וכך לעזור לו לחוות כמה שיותר חוויות של הישג והצלחה.

חוויות וכישלונות חיצוניים

מה קורה כשהילד חווה הצלחות וכישלונות שאינם קשורים אליו? האם גם הם משפיעים על הדימוי העצמי שלו?

למרבה הפלא, התשובה על כך היא כן. סגנון החשיבה של ילדים צעירים הוא סגנון חשיבה אגוצנטרי. הם מתקשים מאוד להפריד בינם לבין הסביבה שלהם, ולמעשה הזהות העצמית הנפרדת שלהם טרם התגבשה. מסיבות אלה, אירועים חיצוניים שמתרחשים בסביבתם של הילדים, נחווים לעיתים קרובות כאירועים פנימיים שהילד לוקח לתוכו, והופך אותם לאבני בניין בדימוי העצמי שלו.

לדוגמה, אם אבא פוטר מהעבודה וקיימת בבית אווירה של עצב, חוסר ודאות, כישלון או דאגות כלכליות, אלה תחושות שילדים לעיתים קרובות מפנימים ברמה לא מודעת ומייחסים לעצמם. אם אמא שקועה בעצב ובדאגות, ואינה מחזירה חיוך לבתה התינוקת שמחייכת אליה, שוב התינוקת, שאינה מפרידה בין מצב הרוח שלה לבין מצב הרוח של אמה, מפנימה את דאגת אמה ואף מפנימה את חוסר היכולת שלה להשפיע על אמה ולגרום לה לחייך.

להבדיל משתי הדוגמאות האלה, כשילדינו גדלים בבתים בהם קיימת תחושה של שמחה, ביטחון ושביעות רצון, ילדים מפנימים תחושות אלה, מנכסים אותן לעצמם וקל להם יותר לפתח דימוי עצמי גבוה.

חשיבה לא רציונלית

בנוסף, נטייתם של ילדים צעירים לחפש סיבתיות בעולם, גם בצורה שאינה רציונלית, ונטייתם לחשיבה אגוצנטרית ששמה אותם במרכז, גורמת לעיתים קרובות לילדים צעירים לחוש שהם אחראים על אירועים שונים שכלל אינם קשורים אליהם. לדוגמה, חשיבה אגוצנטרית עלולה לגרום לילד להורים גרושים לחשוב שהגירושין התרחשו באשמתו, מחשבה שמעוררת רגשות אשמה וכמובן דימוי עצמי נמוך.

הנטייה לחשיבה סיבתית או אפילו מאגית, עלולה לגרום לאותו ילד לומר לעצמו שאם אירעו לו דברים לא טובים, זה הרי בגלל שהוא עצמו לא טוב. לדוגמה, ילד בשדרות שחשוף לירי קסאמים, עלול לחשוב אף ברמה לא מודעת, שהוא נענש על משהו שעשה, שהרי מבחינתו, חייב להיות הסבר לכך שכל כך הרבה דברים רעים קורים לו.

למרבה הצער, אנו נוכחים לדעת שבאותה מידה שאירועי חיים רבים אינם נמצאים בשליטתנו, כך גם אבני הבניין שמעצבות את הדימוי העצמי של ילדינו אינן בשליטתנו המוחלטת. מה בכל זאת נשאר בשליטתנו ואיך אנחנו עדיין יכולים לעזור לילדים לפתח דימוי עצמי חיובי?

כמה טיפים שיעזרו לשמור על דימוי עצמי חיובי בילדים ויתרמו למעברים חלקים:

■ במעבר למסגרות חדשות, נסו "להנדס" את הסביבה, כך שתהיה כמה שפחות זרה. סביבה לא מוכרת מעוררת בכולנו תחושות של חוסר שליטה, חוסר אונים, זרות ובידוד, אשר משפיעים לרעה על הדימוי העצמי. לכן כדאי לעזור לילדכם לחוש שהמקום החדש אליו הוא נכנס מוכר לו מביקורים מוקדמים במקום.

■ ודאו שהילד מכיר את הסביבה הפיזית. בדקו שהוא לא חושש ללכת לאיבוד (בעיקר במעבר בין הגן לבית הספר), יודע היכן השירותים וכו'.

■ צרו קשר אישי עם הגננת או המורה. כך ילדכם יחוש יותר ביטחון בנוכחותה.

■ עזרו לילדכם להכיר את הילדים החדשים. תוכלו לעשות זאת באמצעות בילויים משותפים אחה"צ.

■ שמרו על קשר עם החברים מהמסגרות הקודמות. באופן זה ילדכם יוכל להמשיך ליהנות מחברה שבה הוא מרגיש בטוח ונינוח.

■ אל תשכחו לדבר. נסו לעודד את ילדכם לבסס את הדימוי העצמי שלו על תחושת ערך ויכולות פנימיות, אשר נפרדות מאירועים חיצוניים. לצורך כך יש לטפח את תחושת הנפרדות והזהות העצמית של הילדים ולהרבות בהסברים לגבי אירועי החיים החיצוניים. להסביר למה הם מתרחשים ולהדגיש שהם אינם קשורים לילדים ואינם באשמתם.

■ פנו לטיפול בעקבות אירוע טראומטי. עלינו להיות ערים לכך שאירועי חיים חיצוניים, כגון גירושין של הורים, תקיפה, תאונת דרכים, פריצה לבית וכו', עלולים להשפיע על הדימוי העצמי של ילדים, ולעיתים כדאי לפנות לסיוע של איש מקצוע כדי לסייע לילדים לשקם את הדימוי העצמי שלהם.

■ זמנו לילדים חוויות של הצלחה. זכרו להתאים את רמת האתגרים לרמת היכולת של הילד, והעבירו לילד מסר שאתם מאמינים ביכולת שלו להתמודד.