אשה עובדת

קצת גמישות מצד מעסיקים בנוגע לשעות העבודה עשויה להביא לצמיחה כלכלית ומוראלית של העסק. למה כדאי להפסיק לדפוק שעון ולהתחיל לשחרר את החבל לעובדים?

חלקן של הנשים בכוח העבודה גדל אמנם באופן ניכר בעשורים האחרונים, אך עדיין, מלמדת המציאות, חלקן היחסי בעולם התעסוקה קטן באופן משמעותי בהשוואה לזה של הגברים. תחילת השינוי הוא בתפיסת כל מועמד כאינדיבידואל העובד לפרנסתו ולא באופן סטריאוטיפי.

מסתבר כי גם בעידן המקדש שוויון זכויות ושוויון הזדמנויות מגדרי, עדיין שילוב נשים בתעסוקה נתקל בלא מעט מכשולים, אשר חלקם תרבותיים וחלקם קשורים במדיניות העסקה.

המכשול הגדול ביותר נעוץ במתכונות עבודה שטרם אימצו קונספציות החדשות. חלקים לא מבוטלים מעולם התעסוקה נשענים עדיין על שרידי התקופה שבה גברים היו המפרנסים העיקריים. פירושו של דבר הוא שבלא מעט ארגונים נורמת ההעסקה מתייחסת עדיין לשבוע עבודה בן חמישה ימים ו-40 שעות.

המודל הזה מהווה בעיה עבור נשים הנושאות באחריות המרכזית של הטיפול בילדים ובשאר החובות המשפחתיות, מכאן שצעד משמעותי לשינוי יתרחש אם עוד ועוד מעסיקים יוותרו על הפיקוח על שעות העבודה ויעדיפו טכנולוגיות המאפשרות עבודה נוחה ללא מגבלות של זמן ומקום.

שינוי כזה דורש מטבע הדברים לשנות גם את הכללים שלפיהם נקבעים השכר, ההטבות, הביטחון התעסוקתי ודמי הפנסיה. יהיה הכרח למצוא דרכים חדשות כדי לאמוד את ערך העבודה. במקום להעריך עבודה על פי זמן השהייה במשרד, נוכל להעריך אותה לפי מיומנות, ידע, ניסיון וכמובן – תוצאת וביצועים.

בצד זה, מסתמן שהמחסור בכוח אדם יהפוך לבעיה בוערת כבר בעתיד הנראה לעין, ואם עולם העבודה לא יצליח למשוך נשים רבות יותר אל שורותיו, הוא עלול להיקלע למשבר.