"מכתב הרבניות מעורר שנאה וגזענות"

צר לי עליכן אחיותי, חותמות "מכתב הרבניות", מר לי על דברי השנאה שהבעתן בשם תורתנו, שעליה נאמר: " דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי-נֹעַם וְכָל-נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם" (משלי ג' יז')

כמי שמקדישה את זמנהּ ומִרצהּ לתורת ישראל, לעם ישראל ולמדינתו, אני שותפה מודאגת לחששות להמשכיות העם היהודי. אכן, יהודים רבים אובדים לעם ישראל, ועתה לא בשל רדיפות ופרעות אלא בשל בורוּת, אדישות וחוסר ידע; צעירים ישראליים מחפשים רוחניות בחופי גואה ובאשרמים של הודו ולא בדרכי אבות ואמהות; במדינות אחדות שיעור נישואי במערב התערובת עולה על שבעים אחוז והעתיד מי ישורנו.

על כל אלה לא דיבר מכתב הרבניות, הוא התמקד בעניין אחד, צדדי למדי, יש לומר – סכנת ההתבוללות שטיבה התקשרויות זוגיות עם ערבים – התמקדות העוטפת קריאה להדרה ושנאה בדברי חלקות.

"בנות ישראל מוצגות כיצורים חלשים"

אירוני הדבר, שדווקא לאחר שקראנו בפרשת השבוע הקודם, פרשת שמות, על תושייתן של נשות ישראל, על דעתנותן ועל דאגתן לנצח ישראל, מוצגות בנותינו ב"מכתב הרבניות" כיצורים חלשים וחסרי כוח רצון, ככאלה שאינן יודעות לבחור נכונה וכאובייקט קל למניפולציות, של אלה שמוכנות למסור הכל למען מעט תשומת לב.

בשמירה על יחסי שכנות ועבודה תקינים רואות החותמות על המכתב סכנה מיידית לנישואי תערובות, ועל כן גם ליכולת ההישרדות של עם ישראל. אלא שרוב רובם של הנישואים הבין-דתיים בקרב העם היהודי (כן, גם בקרב ישראלים) אינו עם ערבים, ומכאן מתבהר שמכתב הרבניות משתמש בנושא זה כקרדום לחפור בו שנאה וגזענות, וזאת בדרך המזכירה את היחס שאליו נחשפו בני עמנו, בשנים אפלות של תולדותינו.

דיבורים מעין אלה, המבקשים לעורר פחד והסתגרות, מבטאים גישה גלותית ופחדנית שאינה מתאימה לעם היושב לבטח על אדמתו.

יהודים החשים בנוח בזהותם היהודית אינם צריכים לחשוש מפני קשרים מקצועיים וידידותיים עם בני עמים אחרים, ויהיו אלה נוצרים בצפון אמריקה או מוסלמים במדינת ישראל. אדרבה, יחסי עבודה ורעוּת בין כל אזרחי ישראל הם שיבטיחו חברה בריאה ובת קיימא, חברה שבה תוכל גם היהדות לשגשג. היהדות שאנחנו צריכים לעודד היא יהדות של לימוד ושל תורה, של גמילות חסדים ומעשים טובים, ולא יהדות הנקנית באמצעים של הפחדות ואיומים.

כרבה רפורמית ישראלית איני תומכת בנישואי תערובת, חבריי ואני לא נכהן בטקס נישואין של יהודי/ה עם בן/ת דת אחרת. אבל מכאן ועד להפיץ דברי הפחדה על "הסבל הנוראי" המצפה לכל מי שתעבוד במקום עבודה שיש בו נכרים או לכל מי שתשרת את המדינה לצד ערבים עוברת תהום עמוקה של גזענות מפחידה.

יש לקוות, שבנות ישראל ובניה יֵדעו לדחות מכל וכול את הרטוריקה הפונה אל רגשות הפחד שנטבעו ביהודים באלפיים שנות גלות. יש לקוות שבארץ יקום דור המאמין באדם וברוחו רוח עז, זה שיעצב יהדות ישראלית בת קיימא. ומי ייתן שכדברי המשורר שאול טשרניחובסקי: "יָשׁוּב יִפְרַח אָז גַּם עַמִּי, וּבָאָרֶץ יָקוּם דּוֹר, בַּרְזֶל-כְּבָלָיו יוּסַר מֶנּוּ, עַיִן-בְּעַיִן יִרְאֶה אוֹר".