פירוזה מחמודי הקימה את הסטארט-אפ האזרחי הראשון שמתמקד באיראן. היא והצוות שלה בונים אפליקציות כמוYelp  לדירוג פקידי ממשל, ואפליקציות אחרות שמטרתן לחבר בין אנשים ולשתף מידע ביקורתי - בשפות מסורתיות שכרגע נאסר להשתמש בהן באופן רשמי. היא משתמשת ביזמות ובטכנולוגיה כדי לסייע ליצור חברה חופשית יותר. והיא עושה זאת מכל מקום ברחבי העולם.

 

לצד הסטארט-אפ שהקימה, ,United4Iran מחמודי ייסדה את חממת הסטארט-אפים הראשונה באיראן שמכוונת לטכנולוגיות אזרחיות, .Irancubator היא גם אשת עסקים.

"המטרה שלנו היא לשפר את החופש האזרחי באיראן, ואנחנו עושים זאת בכמה דרכים", אומרת מחמודי, 45, שעבדה במשך ארבע שנים באו"ם במדינות ברחבי העולם כמתאמת פרויקטים בינלאומיים, לפני שהפכה למייסדת הסטארט-אפ. "אנחנו משפרים זכויות אדם. אנחנו בונים מעורבות אזרחית וחברה אזרחית דרך טכנולוגיה".

 

הרבה לפני שמחמודי הפכה ליזמית, היא גדלה כנערה צעירה באיראן. מספר שנים לאחר שמלחמת איראן-עיראק החלה, ב-1983, היא נלקחה על ידי אביה (עימו מעולם לא חייתה) לארה"ב. בגיל 16, כשהיא חזרה לאיראן לבקר את קרמן, עיר מולדתה של אימה, מחמודי עוכבה במשך חמש שעות על ידי משטרת המוסר האיראנית. הסיבה? היא הסירה לזמן קצר את המטפחת שלה. השיער שלה היה נראה בציבור.

 

 

אבל, אנשים רבים לא יודעים שאיראן היא אחת מהאוכלוסיות בעלות האוריינות הגבוהה ביותר ובעלות חינוך טכנולוגי - ומתקדמות מאוד גם כן. באיראן נשים רבות מסיימות קולג', כמעט כמו גברים. לפי סטטיסטיקות של האו"ם, 49% מבוגרי הקולג' הן נשים. האוכלוסייה הזו היא צעירה ונוטה להיות ליברלית (וראייה לכך היא המספר העולה של זוגות איראניים אשר חיים ביחד ללא נישואים). לדברי מחמודי, ישנם 40 מיליון סמארטפונים במדינה, כאשר מיליון נוספים בכל חודש. הם משתמשים באפליקציות כמו פייסבוק, למרות שהם צריכים להשתמש בשירותVPN proxy  כדי לפתוח את השימוש בהן. כרגע רק פקידי ממשלה מורשים באופן חוקי להשתמש בטוויטר. אבל בשל ההכרח, איראנים הם מביני עניין בטכנולוגיה. בשל כל אלו, הממשלה אינה פתוחה לציבור - במיוחד כאשר זה מגיע לטכנולוגיה, תקשורת וחופש אזרחי. ערוצי מדיה מנוהלים על ידי מדינה ושתיקה של עיתונאים היא עניין שבשגרה. איראן מובילה בעולם במספר ההוצאות להורג של מתנגדים מתחת לגיל 18 והיא הוציאה מחוץ לחוק את הקהילה ההומוסקסואלית.

 

מחמודי משנה זאת. "אמא שלי נותרה מאחור כאשר עברתי עם אחותי לארה"ב", היא מספרת. זה העניק לה את הפרספקטיבה המיוחדת והתשוקה לעזור לתמוך באלו שנותרו שם. "עזרתי לקרובי משפחה לצאת מהמדינה, כשלא היה להם את היכולת והמשאבים. הבנתי עד כמה זה הרגיש טוב להיות מסוגלת לשחק את התפקיד הזה. הבנתי שכשאני עוזרת לאחרים אני מרגישה באמת חזקה, ובמיוחד בעזרה לנשים ומיעוטים".

 

היא הבינה שאין אף אחד שמתמקד באפליקציות למעורבות אזרחית בתוך איראן, ולכן בנתה צוות כדי ליצור אתIrancubator. היא עובדת יחד עם 30 יועצים ושותפים בקהילה איראנית-אמריקאית, והצוות שלה, המורכב מ-10 אנשים, ממוקם בסן פרנסיסקו.

 

האפליקציות שהם יוצרים כוללות אטלס בתי הכלא האיראניים - מסד נתונים של כל האסירים הפוליטיים במדינה, השופטים ששפטו אותן ובתי הכלא בהם הם מוחזקים. "אנחנו מאמינים שהדרך בה מתייחסים לאנשים האלו היא מבחן לקמוס עבור המדינה שלנו", היא מסבירה.

אפליקציה אחרת מאפשרת לנשים לעקוב אחר מחזורי הביוץ שלהן. ככל שנכנסים עמוק יותר, מגלים את כל סוגי המידע על זכויות נשים, כולל כיצד לקבל זכויות שוות בנישואין (באיראן, זכויות הגירושין לנשים והזכות למשמורת שווה על הילדים לאחר הגירושין, מחייבות מסמך שנחתם לפני טקס הנישואין). "זו אפליקציה שהמטרה שלה לערב אנשים שחיים באזורים מרוחקים, שהם לא מחונכים יחסית או יותר שמרנים ודתיים. האפליקציה מכילה רעיונות בסיסיים שיכולים להיות להם זרים לגמרי". כדי שיותר אנשים יבינו זאת, האפליקציות נעשות בשפות אתניות שנאסרו לשימוש רשמי.

 

 

האפליקציה הראשונה שתושק, בסוף החודש, ,RadiTo דומה ליוטיוב אך מכוונת לרדיו ומאפשרת לאנשים באיראן לשדר באופן בטוח ערוצים בנושאים שמעניינים אותם.

למחמודי ולצוות שלה קשה לבנות סטארט-אפ שלא מסוגל לתקשר עם המשתמשים שלו באופן ישיר, ושיש לו אתגרים ביטחוניים רבים. האתגר הגדול ביותר הוא שהם לא יכולים לחזור לאיראן. כדי להצליח בכל זאת לבנות אפליקציות שיעבדו בתוך המדינה, הם משתמשים בטכנולוגיה. שימוש בבוטים למשל, מאפשר לאנשים לקבל מידע, להקליט אותו ולעבור עליו באופן פרטי. כל האפליקציות מפותחות על בסיס קוד פתוח ומבטיחות שימוש בטוח למשתמשים.

 

בסופו של דבר, ההצלחה של האפליקציות תלויה במוכנות של האנשים לקחת חלק ולנקוט בפעולות - המטרה העיקרית של מחמודי. כיצד מערבים מאות אלפי אנשים, לא רק מנהיגים? כיצד גורמים לאנשים בודדים לעשות פעולות קטנות? "באופן מובן לגמרי, הם לא רוצים ללכת לכלא. אבל הם מוכנים להיות מעורבים בפעולות אזרחיות קטנות שהן קריטיות", היא מסבירה. "אחד מהשיעורים שלמדתי הוא שאדם אחד יכול לעשות שינוי. ישנו פתגם: 'אם אתה רוצה להגיע מהר, לך לבד. אם אתה רוצה להגיע רחוק, לך ביחד'".

 

לכתבה בפורבס ישראל

 

לכתבות נוספות בפורבס ישראל: