היה מאוד קשה להתעלם מהתגובות ברשת לפרק הבכורה של תוכנית הריאליטי "בייק אוף ישראל". ולא, הכוונה היא לא לתגובות על עוגת שוקולד כזו או אחרת, אלא לאלו (והיו לא מעט כאלה) שנסובו סביב המראה של קרין גורן. או ליתר דיוק, המשקל של קרין גורן. הגולשים דיסקסו, העליבו וכתבו הערות נבזיות ללא הרף בכל הנוגע לנושא הרה הגורל, ואפשר להגיד שמטוקבקים ועד לסטטוסים, הרשת גאתה כמו ביוב בתגובות שממש אין טעם לצטט.

 

עוד באון לייף:

 

וכמובן, היו גם כאלה שהביעו מחאה כללית כלפי התוכנית תחת האמתלה הבריאותית, ולא ברור מה מפריע יותר לצופים בנוכחות של סוכר- הסכנות הבריאותיות או הפחד מהשמנה. בתוך "העדר הבריאותי" נכללה גם מיכל צפיר שכתבה בפוסט בפייסבוק, "האם אחרי שזכינו לתוכנית המקדשת סוכר המשודרת בזמן צפיית שיא בקרוב נזכה שישדרו תוכנית שמקדשת עישון?? או אולי תוכנית מעודדת ישיבה מבוקר עד ערב??". יש לציין שצפיר ידועה בתור אחת שמקדמת אורח חיים בריא או בעיקר אורח חיים רזה, ודואגת לקשר בין כך לבין היותה מאושרת. אך מה באמת בין זה לבין הקונספט של "אושר"? מה הקשר בינה לבין קרין גורן והאם יש איזשהו מודל של גוף נשי שהוא חף מביקורת חברתית?

 

 

כפי שלבטח שמתם לב, קרין גורן מאוד מוכשרת ומצליחה בתחומה. בנוסף, היא לא מסתירה או מתביישת באהבתה לסוכר כפי שמעידים המתכונים שלה ובמקביל תמיד נראית מאוד שלמה עם עצמה ומאושרת בחלקה על אף הביקורות שהיא סופגת. אז לא, היא לא מתנצלת, לא על אהבתה למאכלים מסוימים ולא על המראה שלה, ובצדק. אבל כאמור, זה לא מונע מהגולשים לנסות להתנגח בה ואולי בעצם זו בדיוק הסיבה שהם מתנגחים בה מלכתחילה. כלומר, הגולשים מצפים שאם כבר הם רואים אישה שלא מתאימה לאידאל היופי אז לפחות שתתנצל על כך, לפחות שתרגיש רע ולא תראה כל כך מאושרת רחמנא לצלן. שתזרוק להם איזו עצם כדי שיוכלו להמשיך להאמין שרק על ידי השגת המראה "המושלם" אישה יכולה להיות מאושרת ומצליחה. כי הרי זה לא הגיוני שלאישה שלא מתאימה את עצמה לסטנדרטים בלתי אפשריים של יופי יהיה טוב, נכון? אבל רגע, מה קורה עם נשים רזות? עם נשים שכביכול השיגו את אותו המראה המושלם והנכסף. האם להן באמת יותר טוב והן חפות מביקורת ושיימינג?

 

קרין גורן בבייק אוף

 

לצורך כך אי אפשר להימנע מלחזור למיכל צפיר שנדמה שנמצאת בקצה השני של הסקאלה. למי שלא מכיר את הסיפור אז על קצה המזלג: מיכל סבלה מעודף משקל עד שעברה תהליך הרזיה שבזכותו רזתה כ-30 קילו, ואף הצליחה לשמור על המשקל. בהתאם לכך, הפכה למעין "גורו" לאורח חיים בריא והרזיה. עד פה הכל טוב ויפה אבל ההתבטאויות שלה בתקשורת ובפייסבוק, יוצרות את התחושה שתחת ההגדרה של הטפה לאורח חיים בריא, היא מרשה לעצמה להשתלח באנשים שמנים. על כן, גם היא מצליחה כל פעם מחדש לעורר את זעמם של הגולשים שטוענים שבמקום לעודד אורח חיים בריא היא מעודדות הפרעות אכילה ושמנופוביה (זוכרים את השיר הידוע לשמצה, "שמנמונת שמנמנולה"?). יתרה מכך, המאמץ שלה להראות שהיא מאושרת וטוב לה בזכות אורח החיים שלה, המראה החיצוני העכשווי ובעיקר העובדה שהיא כבר לא שמנה, נראה להרבה אנשים לא אמין ומאולץ. מה שגורר בנוסף תגובות של לעג ושלל חיקויים כדוגמת המערכונים של טל פרידמן. אז כן, יש לשער שכמו הרבה אנשים שהשילו קילוגרמים רבים מגופם ונהנו מהתוצאות ומהתגובות בחברה, צפיר הפכה אובססיבית לשמירה על משקלה. וכן, היום אנחנו עדים לתופעות השיימיניג אף כלפי נשים רזות שגם הן סופגות לא מעט ביקורת, הערות לא נעימות, שאלות חטטניות הנוגעות לגופן והנחות שהן בהכרח מרעיבות את עצמן.

 

מיכל צפיר

 

אם כן, במבט ראשון נדמה שקרין גורן ומיכל צפיר מייצגות שני דימויים דיכוטומיים של נשיות; האחת לא דופקת חשבון מבחינת אוכל, לא סופרת קלוריות ומעמיסה סוכר לבן ואנחנו מתקשים לקבל את העובדה שטוב לה עם זה, ואילו השנייה אובססיבית לרזון ולדיאטות וגם כאן אנו מתקשים להאמין שטוב לה עם זה. עכשיו, הביקורת כלפי גורן לא במקומה ונובעת משמנופוביה ומיתוס אידאלי היופי. בנוגע לצפיר, אם נניח לרגע לכל המסרים הבעייתיים שלה (וכן, יש הרבה כאלה), נראה שבדומה לקרין גורן, גם היא זוכה לביקורת שלא בצדק. הרי למה אוטומטית אנחנו מניחים שאישה רזה היא ממורמרת, רעבה תמידית או מונעת מעצמה אוכל? למה אנחנו מחפשים תמיד איפה לא טוב לה? למה קשה לאנשים להאמין שהיא מאושרת, או לחילופין לקבל את העובדה שקרין מאושרת כפי שהיא במקום לנסות לרדת במשקל? הרי אושר הוא מצב רגשי שיכול להיות מאוד סובייקטיבי, ואנשים שונים יכולים להפיק אושר מדברים שונים, ובכל זאת רוב הציבור מנסה נואשות להכיל כללי אושר מסוימים על כולם (או לפחות על כולן). בשורה התחתונה, לא ממש משנה אם את שמנה או רזה, הגוף שלך חשוף תמידית למעקב, ביקורת וחוקים חברתיים. זה גוף ציבורי, נחלת הכלל והכלל יכול בהרף עין לבקש, או יותר נכון לדרוש, שהגוף הזה יתאים את עצמו לסטנדרטים כאלו ואחרים.