למרות התשבוחות, ולמרות שהעורף חזק, לא כולנו עומדים כצוק איתן מול מתקפות הטילים המחודשות, ולא כולנו מדלגים בקלילות למרחב המוגן מבלי להניד עפעף. ד"ר דניאלה עמיטל, מומחית בפסיכיאטריה, מנהלת מחלקה במרכז לבריאות הנפש באר יעקב  נס ציונה, מספרת שמספר האנשים שסובלים מהפרעות חרדה עלה בעקבות המבצע. אצל חלקם זה מתבטא במחשבות שליליות ובעיסוק בלתי פוסק במלחמה, אחרים עסוקים באופן אובססיבי בדאגה לשלום קרוביהם, ויש כאלה שהחרדה מתבטאת אצלם בתחושת לחץ, סימפטומים גופניים ונפשיים כדפיקות לב מואצות, לחצים בבית החזה, תחושת חנק ובכי.
מחשבות שליליות ועיסוק בלתי פוסק במלחמה. צילום: Shutterstock
האם החרדה הזו היא נורמלית? ומתי היא הופכת להיות לא נורמלית? איך מתמודדים איתה? ומי נוטה לסבול יותר מהפרעות חרדה? ד"ר עמיטל סיפקה לנו תשובות מעניינות וטיפים לכמה סוגיות חשובות בנושא חרדה, שרלוונטיות עכשיו יותר מתמיד.
קודם כל, מה זו בכלל חרדה? ומהו התקף חרדה? 
"חרדה היא תגובה משולבת, גופנית ונפשית כאחד, המבטאת את תגובתו של הפרט למצבי דחק. התקף חרדה הוא שילוב של ביטויים כאלה המופיעים ללא כל התראה וללא גורם ברור, סביר ומידתי".
איך מזהים התקף חרדה?
לדברי דר' עמיטל, קיימים סימנים וסימפטומים גופניים ונפשיים רבים שמזוהים עם התקפי חרדה, אבל אין הכרח שכולם יופיעו יחד. הסימפטומים האלה כוללים, בין היתר, דפיקות לב מואצות, לחץ בחזה, הזעה, רעידות, סחרחורות, תחושת מחנק, פחד משיגעון ועוד. בהתקף חרדה אנחנו סובלים מפחד שמזין את עצמו – אנחנו פוחדים מהפחד עצמו, מכך שהתקף החרדה עשוי לחזור, מה שגורם לנו לחוש את הסימפטומים שלו ביתר שאת. רבים מהסובלים מהתקפי חרדה אף פונים למיון מתוך מחשבה במדובר באירוע לב, עד שכל הבדיקות שלהם נמצאות כתקינות והם מאובחנים כמי שסובלים מהתקף חרדה.
דר' עמיטל מציינת, שהתקפי חרדה מופיעים לעיתים ללא גורם נראה לעין. כעת לעומת זאת, נראה שהגורם ברור מאוד – אזעקות, נפילות טילים וקולות נפץ של יירוטים. אם כך, כעת מדובר לא בהתקף חרדה אלה בתגובת דחק. תגובה זו היא נורמאלית וחולפת על פי רוב. בחלק מהפונים בגין ביטויים אלה יש תלונות אודות הפרעות באיכות החיים, נסיגה בתפקוד והרעה באיכות השינה. כאשר ביטויים אלה מופיעים יש לפנות בבקשה עזרה מקצועית. לא תמיד הפרעות החרדה יתבטאו בהתקף חרדה. אצל חלק מהאנשים החרדה תתבטא במחשבות מציקות וטורדניות על המצב, ואילו אצל אחרים היא תתבטא בהפרעות שינה או במחשבות דיכאוניות.
נשים נוטות לסבול מחרדה יותר מגברים. צילום: Shutterstock
אז מי סובל מחרדה?
על פי דר' עמיטל, האוכלוסייה שמועדת יותר מכולם לפורענות היא אוכלוסיית האנשים שסבלו בעבר מחרדה ודיכאון, אלה יהיו מועדים יותר ללקות בהתקפי חרדה גם בעתיד. אנשים אלו חשופים יותר למצבי סטרס, כמו בתקופה הנוכחית למשל, ואלו עשויים להפכם למוטרדים יותר, עסוקים במחשבות שליליות, לסבול מבעיות שינה וכדומה. גם מי שחווה בעבר אירוע טראומטי יטה יותר ללקות מהפרעות חרדה בעתיד, גם אם בעבר האירוע הטראומטי לא לווה בהפרעות חרדה.
אחד הנתונים המעניינים הוא שנשים נוטות יותר לסבול מהפרעות חרדה, דחק ודיכאון, עד פי שניים יותר מגברים. לפי דר' עמיטל, יש הסוברים שנתון זה נובע משילובם הפחות של נשים בתפקידים המשנים את פני המציאות כלחימה או הובלה ציבורית.
גם אנשים בודדים ואוכלוסיות שיש להן פחות תמיכה מהסביבה יהיו מועדים יותר ללקות בהפרעות דחק.
האם זה נורמלי?
אחת השאלות שמטרידות פעמים רבות את הסובלים מחרדה, היא החשש שאני הולך ומשתגע, שאני לא נורמלי. ד"ר עמיטל מציינת שלמעלה ממחצית מהאוכלוסייה התמודדה עם התקף חרדה, לפחות פעם אחת, ומדגישה שבתקופות מתוחות כמו התקופה הנוכחית, כשרמת חוסר הוודאות עולה ותחושת הביטחון האישי יורדת, גם אנשים אשר לא חוו סימפטומים של חרדה בעבר עלולים ללקות בתגובת דחק. בנוסף, ככל שאנחנו מוצפים במחשבות שליליות מסביב, אנחנו עלולים "להידבק". דר' עמיטל מוסיפה, שהאבחנה אם החרדה נורמלית או לא היא גם תלוית סיטואציה ומיקום. "יש אנשים שצריכים לדעת איפה נמצאים כל בני המשפחה בכל רגע נתון, גם אם הם מחוץ לטווח הטילים, אבל נפגעי חרדה לאחר אזעקות או נפילות טילים אלה ביטויים תקינים, המוצגים על ידי אותם פרטים באופן מוקצן".
בהקשר הזה דר' עמיטל מציינת גם שלא כל חרדה מצריכה טיפול רפואי. חרדה מוגדרת ככזו שמצריכה טיפול אם היא מפריעה לתפקוד היומיומי ומונעת מאיתנו לעשות דברים. גם כאן, צריך לקחת דברים בפרופורציות. אם החרדה נובעת מהמצב הנוכחי והחשש לביטחוננו מונע מאיתנו לעשות דברים, זה טבעי. "אני לא אקח עכשיו את האוטו ואסע, בלי סיבה מיוחדת, לאזור עוטף עזה. זה לא הגיוני", אומרת דר' עמיטל. תחושת חשש ופחד הם לגיטימיים בהקשרים סבירים. ועל כן הדוגמא האחרונה סבירה ויש בה כדי להביא הפחתה סבירה בסיכון האישי שאדם נוטל על עצמו.
טיפול בחרדה יכול להיות תרופתי, התנהגותי-קוגניטיבי, או שילוב. צילום: Shutterstock
להתמודד עם החרדה
רוב החולים בתגובת דחק אינם זקוקים לטיפול כלשהו אלא ללגיטימציה ותמיכה. המעטים הזקוקים לטיפול בהפרעות דחק משלב טיפול תרופתי ביחד עם טיפול פסיכולוגי התנהגותי קוגניטיבי. מטרתו של הטיפול ההתנהגותי הקוגניטיבי היא להתמודד עם הפחד על ידי חשיפה הדרגתית לגורם הפחד. החשיפה מביאה להעלאת תחושת הביטחון עד לחזרה לתפקוד. אם מישהו מפחד לצאת מהבית וכל יציאה שלו מהבית מלווה בחרדה, ככל שהוא ייצא מהבית בצורה הדרגתית הפחד יקטן כי לא יהיה מה שיזין אותו.
כאמור, לא כל חרדה מצריך טיפול, ועדיין יש הרבה מה לעשות כדי למנוע חרדות ולהפחית אותן, בעיקר בתקופה מתוחה זו אך לא רק בה. לדברי דר' עמיטל, חשוב מאוד לשמור על השגרה ככל הניתן, ולעסוק בדברים שעושים לנו טוב, לגוף ולנפש, ובכל דבר שמחזק אותנו. בנוסף, במצב הנוכחי חשוב להיחשף לחדשות במינון רציונאלי, לא להיות כל היום מול הטלוויזיה ולא להקשיב לחדשות כל שעה. לצד זאת יש חשיבות עליונה לקבל מידע מדויק ואמין, שייתן לנו על שליטה על מה שקורה ויעזור לנו לדעת איזה כוחות לגייס. אי הוודאות היא דבר נורא, והיא מגבירת חרדה ידועה. ומעל הכל, יש חשיבות עליונה לתמיכה החברתית והמשפחתית ועל שמירה על המעגל החברתי. "החוסן שלנו מורכב גם מהיכולות האישיות שלנו אבל גם מתמיכת הסביבה", היא אומרת.
ואם אנחנו נתקלים בנפגע חרדה, בין אם בסביבתנו הקרובה ובין אם מדובר באיש זר ברחוב, הדבר החשוב הראשון הוא לזהות את הצרכים הבסיסיים שלו ולתת להם מענה, לדאוג שהוא שותה, שהוא אוכל, ולוודא שלא קרה משהו נורא ואיום. חשוב להזעיק בני משפחה או חברים ובהיעדר כאלה אז עזרה מקצועית, אבל לא להשאיר את נפגע החרדה לבד עד שאלה באים. יש חשיבות עליונה גם למתן מידע שיכול להרגיע ולהפחית את החרדה, לדוגמא שינון העובדה ששימוש נבון במרחב מוגן מפחית כמעט לחלוטין את הסיכון להיפגעות מטיל שנורה. לפעמים די במילה טובה כדי לשפר תחושה ומורל של אדם הלוקה בתגובת דחק, כמובן שיש בכך חשיבות עליונה.
מרגישה חרדה ורוצה להתייעץ עם מומחה? היכנסי ללינק