יש לא מעט גורמים רבים הקשורים להתעוררות מחלת הסרטן בכלל ומחלת סרטן השד בפרט. החוקרים, הרופאים, המטפלים, הארגונים העוסקים במניעה ובהסברה וכמובן החולות (וגם מעט החולים) והחולות הפוטנציאליות מנסים להצביע על הסיבות להתפתחות המחלה. בתוך כך, אחד הכיוונים שעלו, גם אם אזוטרי, הוא הקשר שבין לבישת חזייה לבין התפתחות סרטן השד.

 

עוד באון לייף:

 

האם ללא חזייה יורד הסיכון? צילום: Shutterstock

 
רבות מכן ודאי חושבות לעצמן שלא מספיק שהן נאלצות להיכנע לתכתיבים חברתיים בדמות לבישת חזייה, הרי שכעת ייתכן שאלו עלולים לגרום להן לחלות בסרטן. אז כדי להרגיע כבר בשלב זה נצטט את דבריה של ד"ר מירב בן-דוד, מנהלת שירות הקרינה לשד במכון האונקולוגי בתל השומר: "עד כה מעולם לא התגלה קשר חד משמעי בין לבישת חזייה לבין הימצאות של סרטן השד. מה שכן קשור הוא אורח החיים המערבי, שהוא גורם בפני עצמו, ולא החזייה שהיא אחד המייצגים של אותו אורח חיים".

 

ד"ר בן-דוד מפרטת כי "באורח החיים המערבי אפשר לראות גורמי סיכון רבין ומגוונים, כמו אכילת מזון עתיר בשומן מהחי, השמנה, ירידה בפעילות הגופנית, צריכת אלכוהול ועוד. כל סיבה בפני עצמה מעלה את הסיכון לממאירות בשד. החזייה היא רק מייצג לאורח החיים המערבי המודרני".

 

מה לגבי מחקרים בנושא?

 

"אין מחקר השוואתי מודרני שהוכיח את השפעת החזייה על התפתחות סרטן בשד", אומרת ד"ר בן-דוד, "זה גם לא הגיוני שגירוי חיצוני יגרום להתפתחות פנימית של גידול. רקמת השד מתחילה רק 3 מ"מ מתחת לשכבת העור, ורקמת העור היא זו שבאה במגע עם החזייה. לכן גם לא רלוונטי להשתמש במושגים כמו לחץ מתמיד על השד כגורם להתפתחות סרטן. גם לא במקרה של חזייה עם ברזלים. מה שכן אני ממליצה להימנע מללבוש חזייה הדוקה מדי מסיבה של נוחות".

 

מחקר חדש לא הוכיח שיש קשר

הדברים של ד"ר בן-דוד נתמכים גם במידע שיש בידי האגודה למלחמה בסרטן, המציינת באוקטובר מדי שנה את חודש המודעות לסרטן השד. בפרסום של האגודה נכתב כי קיימת דעה המופצת לפעמים במדיה הקושרת לבישת חזייה לעליה בסיכון לחלות בסרטן השד. מספר קטן מאוד של מחקרים שנערכו בעבר, שמצאו קשר בין הדברים, נבדקו ונמצאו כבעלי מגבלות משמעותיות במבנה המחקר וניתוחו.

 

לאחרונה ביקשו חוקרים במרכז הסרטן פרד הטצ'ינסון  Fred Hutchinson Cancer Research Center בסיאטל לערוך מחקר יסודי בנושא. הם בדקו 1,044 נשים לאחר גיל המעבר, שחלו בסרטן שד חודרני בשנים 2000-2004: 454 נשים עם סרטן שד מסוג קרצינומה חודרנית שמקורה בצינוריות החלב (Invasive Ductal Carcinoma) ו-590 נשים עם סרטן שד מסוג קרצינומה חודרנית שמקורה ברקמה בלוטית (Invasive Lobular Carcinoma). בקבוצת הביקורת היו 469 נשים בגילאים 55-74 שלא חלו בסרטן שד ושהיו בעלי מאפיינים דומים לשתי קבוצות הנשים החולות.

 

הנבדקות נשאלו, בעזרת ראיונות אישיים, אודות גורמי סיכון שונים לחלות בסרטן שד. אלו כללו, בין השאר, גיל, מוצא, מדד מסת גוף, נטילת טיפול הורמונלי חליפי לתסמיני גיל המעבר והיסטוריה משפחתית של סרטן השד.

 

בנוסף נבדקו כל האספקטים של לבישת חזייה הכוללים את גודל החזה, תדירות לבישת החזייה, מספר השעות ביום של לבישת החזייה, הימצאות ברזלים תומכים והגיל שבו החלה האישה ללבוש חזייה באופן קבוע.

 

לאחר שקלול כל הגורמים, החוקרים הגיעו למסקנה כי לבישת חזייה לא נמצאת כגורם המגביר את הסיכון לחלות בסרטן השד (המחקר פורסם בכתב העת Cancer Epidemiology Biomarkers Prevention  במהדורת ספטמבר 2014).

 

חזיות עם ברזלים, לחץ על הלימפה? צילום: Shutterstock

 

עם זאת באתרים ובפורומים העוסקים באורח חיים טבעי ואלטרנטיבי נוהגים לא אחת לקשור בין לבישת חזייה לבין התפתחות של סרטן השד. הטיעון המועלה שם מתבסס על ההקשר שבין לבישת חזייה בעולם המערבי לבין התפתחות סרטן השד בעולם המערבי באחוזים גבוהים בהרבה מאשר בחברות מסורתיות. לא אחת אפשר לראות טיעון כמו "באפריקה לא לובשים חזיות ואין שם כמעט סרטן השד".

 

"ההיגיון מאחורי העניין הוא שהחזייה (בעיקר החזיות עם הברזלים) למעשה לא מאפשרת זרימת דם חופשית וניקוז של לימפה", אומרת על הסברה הזו רויטל הרפז, תזונאית הוליסטית ומטפלת בצמחי מרפא. למרות הדעה הזו, מלבד מחקר משנת 1991 שערכו בנושא אנתרופולוגית בשם סומה גריס מאייר ובעלה בעקבות מחלתה של גריס מאייר בעצמה, לא נמצא אזכור מחקרי מוכח לקשר. בספר dressed to killed טענו השניים שקיים קשר בין לבישת חזייה (וגם משך זמן הלבישה, שינה עם חזייה, הימצאות של ברזלים תומכים וכדומה) לבין התפתחות של סרטן השד. אולם המחקר והטענות של השניים נדחו על ידי הקהילות הרפואיות והמדעיות בארצות הברית, בהם המכון הלאומי לסרטן, האגודה האמריקנית לסרטן ועוד.