דימוי גוף הוא מכלול התחושות, התפיסות, הרגשות, הציפיות  וההתנהגויות הקשורות בגוף.

הפרעה בדימוי הגוף מתרחשת לרוב כשיש פער בין התפיסה של הגוף לבין המציאות האובייקטיבית. הפער הזה עלול להתבטא בעיסוק מוגזם במראה הגוף, חשש מוגזם מפני עלייה במשקל, עיסוק אינטנסיבי במשקל ובצריכת מזון, דיאטות, ובמקרים מסוימים אף עלול להוביל להפרעות אכילה.  

 

עוד באון לייף:

 

לפי סקר שערך משרד הבריאות בשנת 2004 בקרב תלמידי חטיבת ביניים ותיכון, 23% מן הבנות ו- 12% מן הבנים סבורים כי הם שמנים מדי, כאשר השיעור בקרב בנות עולה עם הגיל. דימוי גוף נמוך שכיח בקרב תלמידים במעמד סוציו-אקונומי גבוה. עוד נמצא כי 36% מהתלמידים סבורים כי עליהם לעשות דיאטת הרזיה (אחת מכל שתי נערות סברה כך). ממצא מדאיג נוסף הוא כי למעלה מ- 60% מבני הנוער שעושים דיאטה, אינם מקבלים הדרכה מגורם מקצועי.

                                               

גורמים להיווצרות דימוי גוף שלילי

אישיות והתבגרות מוקדמת

לאישיות ולמזג האישי יש תפקיד חשוב בהתפתחות הפרעות בדימוי הגוף. רגשות שליליים המאופיינים בחוסר גמישות, אי שקט, עצבנות ותפיסה שלילית תורמים להתפתחות של דימוי גוף נמוך. התבגרות מוקדמת בקרב נערות עלולה ליצור מצב בו הנער/ה חווה שינוי בצורת הגוף המתאפיין גם בעלייה בשומן הגוף. נערה החווה התבגרות מוקדמת או מאוחרת עלולה לחוש אי שביעות רצון מהגוף ורצון להיות "נורמלית".

 

יותר צריכת מדיה –  יותר סיכון

ילדים ומתבגרים רגישים למסרים שהמדיה מציגה בפניהם. המדיה משפיעה על התפיסה אודות משקל גוף רצוי ומודלים לחיקוי. לכן אלו שמבלים  שעות מול מסכי הטלוויזיה והאינטרנט נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח הפרעות אכילה והתנהגויות בלתי רצויות לשמירה על משקל. 

 

השפעת ההורים

לחץ שמופעל מצד ההורים לירידה במשקל עלול להוביל לבעיות בדימוי הגוף. נמצא שברוב בחלק מהמשפחות דווקא לאימהות השפעה משמעותית יותר מאשר לאבות. למרות כוחה של המדיה והשפעתה על הילדים ובני הנוער, ההורים הם המודלים החזקים והמשפיעים ביותר על תפיסותיהם, לכן על ההורים לגלות ערנות.

 

סימנים המצביעים על דימוי גוף שלילי                             

דימוי גוף שלילי גורר שורה של התנהגויות, ביניהן: התקפי זלילה, דילוג על ארוחות, צריכת מזון לא בריא ודיכאון. ברוב המחקרים נמצא קשר בין אי שביעות רצון מהגוף להערכה עצמית ירודה. אי שביעות רצון מהגוף עלולה אף לגרום להתפתחות הפרעות אכילה.

 

נורות אדומות שיעזרו לך כהורה לזהות האם הילד/ה שלך סובל מדימוי גוף שלילי:

1. עיסוק יתר (חריג ביחס לסביבה) בהופעה החיצונית.
 

2. הסתרת הגוף באמצעות בגדים רחבים וגדולים מכפי המידה, הימנעות מהליכה לים או לבריכה, בושה חריפה מחשיפת הגוף בפני גורמים חיצוניים.
 

3. מחשבות והתבטאויות שליליות וקיצוניות לגבי מראה הגוף. לדוגמא: "אני שונאת את השינויים בגופי" או פעולות שיש בהן משום פגיעה בגוף (כולל דיאטה חריפה ולא מאוזנת).

 

4. הסכמה עם סטריאוטיפים ואמונות הקשורות לדיאטות כגון הגבלה בצריכת המזון שתוביל לירידה במשקל, הימנעות ממזונות "משמינים", חישוב קלורי יומי וכיו"ב.

 

5. ביטחון עצמי ירוד, מיומנויות תקשורת ירודות.

 

מה ניתן לעשות?
1. הערכה עצמית היא המפתח. לרוב, ילדים עם הערכה עצמית גבוהה מסוגלים להתמודד עם גורמי לחץ (בחינות, ביקורת, לחץ וחרדה, שקשורים גם הם לבעיות אכילה). דימוי עצמי מפותח עשוי להפחית את הצורך של ילדים בפרפקציוניזם ואת האמונה שהם חייבים להיות מושלמים על מנת להיות מוערכים, מקובלים ואהובים. הערכה עצמית מפותחת יכולה לעזור לאנשים צעירים לקבל את עצמם יותר ופחות לשאוף לחיפוש העקר אחר המושלמות.
 

2. פסיכולוגיה חינוכית - מתבססת על שיפור ידע המתבגרים והילדים לתזונה, אכילה נכונה ובריאה ופעילות גופנית.
 

3. אימוץ דימוי גוף בריא והבנה של אידאל הרזון בחברה ובמדיה. 

 

חשוב לציין כי אסטרטגיות אלו הן בעיקר מניעתיות ולא מטפלות במתבגרים שכבר סובלים מדימוי גוף פגום והפרעות אכילה. מומלץ להפנות מתבגר עם בעיות של דימוי גוף לייעוץ של איש מקצוע, דוגמת דיאטנית המומחית לתחום. במקרים של הפרעות אכילה יש להפנות למרכז לטיפול בהפרעות אכילה הכולל צוות רב מקצועי של פסיכולוג, פסיכיאטר, דיאטנית ואנשי מקצוע נוספים.      

 

לאתר עמותת עתיד